נרקומנית של מילים

שיתרגש ממך

שיחכה לזמן איתך

וירצה להשויץ בך

בפני כל העולם

מגיע לך מישהו

שיהנה לשלוח לך הודעות

ויחכה לראות את שמך

מתנוסס על צג

הנייד שלו

מגיע לך מישהו שינשק

ויחבק בלי סוף

מגיע לך מישהו

מגיע לך

מגיע.

גלי רביץ

ישנו געגוע

למה שהיית...

למי שהיית....

ובסופו של יום

את

מול עצמך...

תמיד היית אחת של הקצוות

שחור או לבן

אין אמצע

והאופל חודר

בין הסדקים...

ובימים של טינופת

מתכסה בכסותך

לכסות את הבושה

את המחשבות הכמוסות...

וכל רצונך חיבוק

חיבוק כואב...

יושבות מחפשות סרט...

בואי נראה את זה...

ומצביעה על 50 גוונים של...

לא!!

לא בשבילך!

אמא אני מספיק גדולה(אמרה בת ה 17)

כבר קראתי על בדסמ ב"לביאה הלוחמת"

פאקק לא!

מתייבש לי הגרון

אין סיכוי...

זיפזפנו ונפלנו על "אסון יפיפה"

-וואיי איזה חתיך

איזה מושלם

יודעת במציאות בנים לא כאלה?

הם יגידו הכל כדי ש...

איך נהייתה לי ילדה בת 17???

גירסה אחרת

שונה

מאוזנת

צלולה

מביטה על הנשל

כמה עבר...

את אותה אחת

שונה אך דומה

מזוקקת

מפוקחת

מחייכת...

סִימָנִים שֶׁהִגִּיעַ סְתָו-

1.עָלַי הַשַּׁלֶּכֶת מֻנָּחִים עַל הַשָּׁטִיחַ בַּכְּנִיסָה.
2.הֶחָצָב מִּזְדַּקֵּף לוֹ פִּתְאוֹם בַּגִּבְעָה.
3.צִפּוֹרִים בַּשָּׁמַיִם תָּרוֹת אַחֲרֵי בַּיִת חַם.

וְהָאָפֹר
הָאָפֹר שֶׁבַּלֵּב, צוֹבֵעַ אֵינוּתְךָ.

שרית עזיזי

ימים של שקטט עוברים בי

ויכולה לחייך אחרי המון זמן של יסורים

טוב לי איתי

ימים קשים קשים מנשוא...

מתרחקת מתרחקת מכולם...

לא מסוגלת לדבר עם אף אחד

מפחדת להתפרק בחוץ...

בוכה לאנשים זרים...

הגוף כואב

הנשמה והלב  יותר...

ומגיע לי..

הכי מגיע..

לא ראויה לכלום

אפילו לא להיות אפס

מבקשת את נפשי למות

כי לא נותר כלום...

בעצם כבר מתה...

כלפי חוץ אני צל של זו שהייתי...

פעם היו שורפים נשים כמוני על המוקד...

*ללא תגובות

לרגע...לרגע אחרון באמת...

עוזבת את העולם המכוער הזה...

עוזבת את האמון באנשים..

עוזבת הכל...

אין פה כלום באמת..

אם הייתי יכולה הייתי עוזבת את העולם הזה

אך יש אנשים שתלויים בי...

הולכת להילחם על המשפחה שלי

ועל מעט שפיות...

אולי אזכה לשקט

ושינה...

חרטה עמוקה

והלקאות נפשיות...

לב כואב

שבור שבור

ומדמםםםם

עד נשימתי האחרונה...

קאי

אף אחד לא יודע באמת...

נראה לי גמני לא...

או ש..עד כמה טוטאלית..

תקופה מסויימת הייתי אוספת לו מקלות ובמבוקים..

ממש לא היה רחוק

שהייתי מסתובבת עם קעקוע של השם שלו עליי..

היום יש רק אות...

בזכות חברה שלא נתנה לי..

כתבתי לה תודה היא אפילו לא יודעת למה.. 

מה היה קורה אם הייתי מסתובבת עם שם שלו עליי..

זהו שאני כן...

גיליתי שאוהבת סכינים..

והוא חרוט עליי...ברגל..

ובלב..

היום..מדמיינת איך סוגרים אותי....

ומעלימים ...

יש דברים ...שישארו בדמיון ובפנטזיות...

מעניין מה המוביל יחשוב..?