|
|
|
אפפעם
אפפעם אין מספיק
שפתיים
ו וודקה
חושך
ו שתיקה.
אפפעם
אפפעם אין מספיק
כאב
ו לחישה
חורף
ו זעקה .
הלילה תבואי מתוך החשיכה
ותביאי אור שחור
זעקותייך יתפייטו
פיוטיי יתייתמו .
הסוף
הסוף כבר
הסוף כבר כאן
הלילה חלמתי חלום .
בחלומי עמדתי מול מראה , ראיתי בה איש עם חור גדול בחזהו .
והאיש היה עצוב .
החור לא שימח אותו , ממש לא .
הרגיש האיש שהוא חייב למלא את החור הזה , שאם לא כן חייו נראו לו די אבודים . חסרי טעם .
יצא האיש לחפש משהו שימלא את החור הנורא הזה .
על החוף , שלידו התגורר האיש , הוא מצא מילים . חיבר אותן לכדי שיר וניסה להניח אותו בחור כך שימלא אותו . השיר לא התאים , המילים התפזרו ברוח הערב והחור נשאר פעור בחזה .
המשיך האיש בחיפוש אחרי אותו משהו שימלא אותו , שייתן לו את השקט , השלווה שכה כמה אליה.
הגיע האיש אל היער . התהלך כה וכה ,מצא קופסת צבעים . צייר האיש ציור . בהתחלה נראה לו שהציור אכן ממלא את החלל השחור שבחזהו , אך עבר זמן מה והציור איבד את צבעיו ואחר כך גם את צורתו , והחור נפער מחדש.
האיש לא התייאש , יצא אל השדה . נחוש היה למצוא את אותו משהו שיסיים את העצבות הנוראה שאפפה אותו .
שמע האיש אוסף של צלילים , אסף אותם אליו וחיבר מנגינה . מנגינה יפה מאין כמוה . הוא כבר היה בטוח שהנה, תמלא המנגינה את החור הנורא הזה , והשלווה תחזור אל חייו . ואכן המנגינה התאימה בדיוק לחלל שנפער בו , אבל לא לאורך זמן . הצלילים החלו להתעוות , והפכו לאוסף לא מובן ובלתי ניתן לשמיעה .
והחור נותר שחור , מריר , וריק...
יצא האיש בדרכו חזרה אל ביתו , נואש וחסר תקווה .
ובשביל המוליך אל ביתו נתקל לפתע בנערה .
הביט אל תוך עיניה וחש שמחה עולה בו , התרגשות ששכח כבר את קיומה .
נגש אל הנערה וביקש לחבק אותה .
התחבקו .
וברגע הזה הרגיש האיש שהחור מתמלא .
דמותה של הנערה התאימה בדיוק , אבל בדיוק לחור שהיה בו .
הוא חש שלווה , רגיעה ...
הוא פחד להאמין אפילו שאכן בא הסוף לייסוריו .
אבל עבר זמן וראה כי אמת , לא היה זכר לאותו חור שחור , אפל , קודר וקר...
הוא עמד מול המראה והאיש שנגלה לו היה שלם , שמח ושליו .
הנערה הזאת הייתה את .
היא לא פחדה מכלום , היא אפילו שמחה למלא את החור בדמותה .
כי כשהיא הייתה שם , מניחה את ראשה על כתפו היא הרגישה .
היא לא פחדה להרגיש .היא הייתה שמחה . היא הרגישה שלמה . היא הרגישה שלווה שלא הכירה מעולם.
היא הבינה שזה המקום שלה .
וחיוך גדול עלה על פני המלאך שלה , חיוך של אושר גדול .
וחיוך גדול עלה על פני האיש .
היא הבינה שכשהיא ממלאת את אותו חור גם בה מתמלא משהו .
היא נשארה שם .
רוצה אותך זועקת בלחישה רפה .
רוצה אותך יורדת על בירכייך ,
מתחננת ללטיפה רכה .
פורמת כאבך ליבבה .
רוצה את האמת שבך .
רוצה אותך פוערת נקבייך ,
מבקשת למלא את החלל .
מדממת אל האין בלחישה .
רוצה אותך סוגדת .
מעריצה את אבריי ונשמתי .
מלקטת זכרונות כחולים.
משוועת את עצמך אלי .
רוני בואי ( או אל תלכי )
הלילה עטפי את עצמך בחלומותיי ,
דמיוני יהיה עור לגופך הנימוח .
מים חדשים יבואו לשטוף את הכאב ,
חמימים , משכיחים , משככים .
ונמולל מילים , ונבוא אל המחבואים , החבויים ,
הכבויים .
ונעורר בהם , רגע , את האש ,
חמימה , משכיחה , משככת .
05/01/2008
געי בי .
געי בי במקרה כאילו,
געי בי באקראי.
געי בי ברכות .
געי כדי לגעת .
געי כדי לדעת .
רק געי .
לטפי את נשמתי.
המיוסרת , הכואבת, הדואבת , האוהבת .
האוהבת .
לטפי כשאת עוברת ,
לטפי כשאת נשארת ,
לטפי כשאת הולכת .
לאהוב זה לכאוב
לפעמים .
געי לי בכאב .
היי לי משכח לרגע.
רגע אחד מתוק.
היי לי לתמיד.
העריצי את הזין שלי .
עשי אותו המלך שלך .
סגדי לו .
עשי לו טוב לאורך,
לרוחב ,
לעומק .
קחי אותו אל נקבייך כי נקבה את .
קחי אותו אל מעמקייך.
עשי בו שימוש .
השתמשי בו
בכל הדרכים ,
הזמנים ,
הימים , הלילות , הערבים, הבקרים ,
החמים , הקרים .
השתמשי בו ללא פשרות , ללא גבולות , ללא מעצורים .
מצאי בו יצרים .
גלי בך יצרים .
גלי בך יצרים .
גלי בך יצרים .
אם אין גשם
תשתו דמעות
בואי לוליטה
בואי לוליטה
נלטף את הזכוכית השבורה
נעוף על עננה שחורה
נכאב את המילים האסורות
הברורות
בואי לוליטה
רכה ורודה כמו חלום
תעשי מה שאבא אומר
תעשי שזה לא יגמר
בואי לוליטה
אם את שם , נוגעת בבלתי מושג
רוצה דברים שאסור לחשוב
בואי לוליטה
ואחר כך נתעטף באדי השכחה
בואי
נתלטף בכאב
ואחר כך אמות .
פריז מחכה לכאב אפור
גשם עושה לי לבכות
להכות
לרצות
זונות כולן זונות
היי לי זונה פריזאית
היי לי פריז משתרמטת
בפריז לא עושים חשבון למה שיהיה למי שהיה לאן שהגשם שחור
פריז רחוקה וקרובה כאן ועכשיו ואחר כך נראה או שלא
ונכאב או שלא
עמוק
בפריז הקצוות יותר קרובים
השמים יותר
שירי לי שאנסון כשאני מרחיב את דעתך
בעיקר את דעתך
לקקי את מילותיי המדממות
עד כלות
בעיקר את מילותיי
כמה כואב לשורר.
תבואי כבר,
ילדה.
כמה כואב להשיר,
תבוא כבר,
סתיו.
גזע ערום אני ,
ומילותיי פזורות מתחתי,
מחכות לגשם.
עלים של תקווה
מלהטטים ברוח לשומקום.
גם תקווה רוצה למות מידי פעם.
ובינתיים , מחכה לגשם .
כפות רגלייך לבנות
לבנות כשושנים של מוות
כפות רגלייך נוטפות אודם
אודם של אהבה נואשת
ושל הרבה הרבה תפילות
כפות רגלייך לבנות
לבנות כשושנים של מוות
שמעי
השושנים מאוושות
ברעדה של כלות הנפש
את שמך
ראי
השושנים מיחלות
השושנים
מיחלות לנשיקת דמים
אלי כפות רגלייך
