סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הכל פיקציה

לא מעניין
לפני 14 שנים. 16 באוגוסט 2010 בשעה 8:23

&feature=related


"אלוהים אומרת שנשיקות לוציפרה הן חטא,
אלוהים אומרת שנשיקות לוציפרה הן חטא,
אז נתתי לה קערה קערה של הודו קר"

להתראות אחרי החגים : )-

אבל מתארגנת רחצה לילית תגידו לי בפייסבוק
לפני 14 שנים. 9 באוגוסט 2010 בשעה 21:55




חננה ננה

ירדתי לחצי משרה כדי שאני אוכל לחרוש ימים שלמים,
דווקא נהנה, אני מגלה מחדש את המרחב הביתי שלי כמסביר פנים.

לפעמים אנחנו הולכים לחנות שמוכרת כלים לכתיבה,
אבל כשאנחנו מגיעים לשם (כלומר לחנות)
אנחנו מבקשים דווקא נוזל למחיקה.
והאשה שעומדת שם (איפה עוד היא עשויה לעמוד?) ראשה מכוסה בשביס
והיא מדברת עם בעלה דרך הטלפון ודרך ילדתם הקטנה שהיא הטעם
לעמוד בחנות בשביס ולמכור לנו כלי מחיקה.
ובחנות הדברים ערומים אחד על גבי השני ולא ניתן לדעת
מה מונח בתוך מה או היכן מסתתר נוזל המחיקה.
גם גופים של בני אנוש ערומים אחד על גבי השני
ולפעמים לא ניתן לדעת מי מונח בתוך מי ומתי יבוא אדם מן הרחוב
ויכנס ויבקש כלים למחיקה או כלים לכתיבה
וירצה לכתוב סיפור שימחק איזה חלק שנפרד כעת ממנו ונושר
אל הארץ כמו העלים שמכסים את השדרה ומתרסקים תחת סנדלו.




לפני 14 שנים. 29 ביולי 2010 בשעה 21:39




אני כבר פחדתי וגם הלכתי שולל
חטפתי מכות בראש והופקרתי לימים
התעללו בי והאשימו אותי
וסירבו לתת לי פת לחם דל

ואבל מעולם בכל חיי
לא ראיתי כל כך הרבה סיפורי אהבה
משתבשים כמו שרואים היום
אז אני רוצה שתפסיקו

ותראו מה דפוק
תעשו את זה טוב
או שתעזבו אותה בבקשה לכל הרוחות
כי האהבה שתצילו היום
יתכן מאוד
שתהיה שלכם

אני כבר התגרו בי ואיבדו ומצאו
ונתנו לי זמן עד הערב
לעוף מהעיר
לקחו אותי החוצה
ועשו בי שפטים
ותמיד הייתי צריך תמיד להיות זה
שיחייך ויתנצל

אבל מעולם בכל חיי
לא ראיתי כל כך הרבה סיפורי אהבה
משתבשים כמו שרואים היום
אז אני רוצה שתפסיקו

ותראו מה דפוק
תעשו את זה טוב
או שתעזבו אותה בבקשה לכל הרוחות
כי האהבה שתצילו היום
יתכן מאוד
שתהיה שלכם





לפני 14 שנים. 25 ביולי 2010 בשעה 22:46



מוקדש בחום לקוראת אנימה, שזה בדיוק השיר המדויק שאני רוצה להקדיש לה.

"ורק שנזכור שהעיר היא מן מקום משונה
משהו כמו קרקס או גן חיות
ושלכל מיני אנשים יש טעמים משונים
והזוהר של האהבה אולי יציל אותנו"

סתם חג שהמציאו מוכרי פרחים ומו"לים של כרטיסי ברכה הט"ו באב הזה...


לפני 14 שנים. 15 ביולי 2010 בשעה 22:45

הבלוג הזה משעמם מתמיד.

&feature=related
לפני 14 שנים. 12 ביולי 2010 בשעה 20:31

ג.ב.ש.ת

אז שוב כמו גל הולך וחוזר
היתה הפוגה ועכשיו מרגישים את הזרמים מושכים מתחת למים
עכשיו עכשיו למרות הכל 😄 מרגיש יותר מאורגן
פתוח לעשרה כיוונים אבל שומר על המרכז
פתוח לעשרה כיוונים אבל מחובר לדרך
ףףףףף פתאום זה הופך לפוסט רוששנה
מניין מעוד, כאילו מתחלף איזה מחזור.

מה שכן, הגיע הזמן לפרופיל חדש.
כבר שנתיים כנראה שרק אני מוצא בו הגיון
חושב אני רוצה להיות יותר מובן.
אפילו השנה צפיתי במונדיאל.



אולי למעלה היה צריך לכתוב
ב.ר.ג.נ.ת
אומר אני slowly slowly

&feature=related[b]
לפני 14 שנים. 16 ביוני 2010 בשעה 15:54

15/6/10

חטפתי שפעת מזגנים קלה, זה לא מפתיע כשמסתכלים על המצב רגשי הרעוע
שלי בזמן האחרון. ורעוע זה בעדינות.
מי שדיבר איתי בחודשים האחרונים שמע בעיקר התכיינות על הלו"ז המטורף
ועל עייפות. ואם לדייק אז אומר מוצפות.

באמת מרגיש מחורבן למדי בזמן האחרון,
בעיקר מרגיש מתאמץ נורא בשביל מעט נורא.
(נורא ולא מאוד) זאת ההרגשה.

אז מנצל את ההזדמנות שהסודה כאוסטית מנסה להמיס את המשקעים
בצנרת של הבית שלי, ולהוציא קצת סרחון מהגוף שלי. וזיעה.

[פה נמחקו איזה שתי פיסקאות של קישקוש מטופש ]

בכלל היום (16/6/10) אני הרבה יותר טוב.

במקום זה יונח פה עוד שיר געגוע. געגוע קבוע 😄



מה שמזכיר לי את הסנגהה של אתמול, שהמסקנה שלה היתה:

שמה שהיה הוא שיהיה ואין חדש תחת השמש,

וטוב שככה.

וגם אם הייתי רוצה לא יכולתי לכתוב פה את ההסבר לזה,

את תצטרכו להאמין לי. או שלא 😄





לפני 14 שנים. 13 ביוני 2010 בשעה 22:05

I have sank into a new low



הפרה כולה עברה דרך החלון המזוין
למה הזנב המטומטם שלה נתקע?!?

לפני 14 שנים. 12 ביוני 2010 בשעה 20:26

לשתף ב 4:30 דקות של געגוע



אבל עכשיו הכל בסדר
לפני 14 שנים. 11 ביוני 2010 בשעה 22:17