הכל פיקציה

חננה ננה

ירדתי לחצי משרה כדי שאני אוכל לחרוש ימים שלמים,
דווקא נהנה, אני מגלה מחדש את המרחב הביתי שלי כמסביר פנים.

לפעמים אנחנו הולכים לחנות שמוכרת כלים לכתיבה,
אבל כשאנחנו מגיעים לשם (כלומר לחנות)
אנחנו מבקשים דווקא נוזל למחיקה.
והאשה שעומדת שם (איפה עוד היא עשויה לעמוד?) ראשה מכוסה בשביס
והיא מדברת עם בעלה דרך הטלפון ודרך ילדתם הקטנה שהיא הטעם
לעמוד בחנות בשביס ולמכור לנו כלי מחיקה.
ובחנות הדברים ערומים אחד על גבי השני ולא ניתן לדעת
מה מונח בתוך מה או היכן מסתתר נוזל המחיקה.
גם גופים של בני אנוש ערומים אחד על גבי השני
ולפעמים לא ניתן לדעת מי מונח בתוך מי ומתי יבוא אדם מן הרחוב
ויכנס ויבקש כלים למחיקה או כלים לכתיבה
וירצה לכתוב סיפור שימחק איזה חלק שנפרד כעת ממנו ונושר
אל הארץ כמו העלים שמכסים את השדרה ומתרסקים תחת סנדלו.