שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

cai

Coito ergo sum

לפני שבוע. שישי, 11 באוקטובר 2019, בשעה 07:16

אני קוראת עכשיו באיחור-לא-אופנתי-בעליל את ׳המין השני׳. אני לא יודעת מה לקח לי ככ הרבה זמן. אולי זה שלקרוא על פמיניזם באנגלית קצת מציק לי, הכל נשמע לי בכייני כזה, נגוע בתרבות אמריקאית. 

 

בכל מקרה, אתן מכירות את זה שגבר אומר ׳את אישה חכמה׳, וזה כאילו נשמע כמו מחמאה אבל זה לא, כי הוא בעצם אומר שהוא תכלס לא ציפה ממך? אותו דבר קורה עם אישה חזקה, אישה עצמאית, ואישה שיודעת מה היא רוצה. 

 

עכשיו הבנתי- כשגבר אומר בהתפעלות ׳את אישה חכמה׳, הוא לא מתכוון יחסית לנשים אחרות. הוא מתכוון יחסית אליו. הרי הוא הוא נקודת הייחוס. 

 

וזה לא עושה את זה יותר טוב, כן? כי אם הגענו למצב בו הוא אומר שאני אישה חכמה, כנראה כבר שמתי לב שאני יותר חכמה ממנו, אבל אני ממשיכה לדבר איתו כי הנרטיב מניח שאין מצב שזה נכון.

 

אוי, החופש. ככ משחרר.

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני חודש. רביעי, 18 בספטמבר 2019, בשעה 22:35

ידידה. ידידה הוא קורא לי. לי. ידידה. 

 

לא, נגמרה הבושה :)

לפני 4 חודשים. שלישי, 4 ביוני 2019, בשעה 00:41

היום פגשתי את רובן לוי. ואתם עלולים, כמוני, לחשוב שרובן לוי ישראלי. אבל לא. רובן לוי צרפתי. עם אנגלית מצוינת עם מבטא קליל, לא צרפתי-מעצבן, רק צרפתי מספיק כדי שיתאים למראה. השחום. עם גומות חן שאפשר לטבוע בהן. 

 

הוא חבר של חבר. ודיברנו די הרבה, רובן לוי ואני. והוא גרם לי לחשוב על מה אם הייתי רווקה. וזה הזכיר לי, רובן לוי הוא בדיוק הסיבה שאני כבר לא.

 

רובן לוי זה דייט אחד קסום וסקס מהטובים אי פעם. רואים באיך שהכפתורים של החולצה נמתחים קצת מהשרירים שהבחור הזה מזיין כמו סוס. וזה לא שכל בחור עם שרירים הוא כזה סקס מושלם, זה פשוט השילוב עם החיוך, התשומת לב לפרטים, חדות הלשון והנוחות בה הוא לוקח לך ממתקים מהצלחת. והחבר שלו, שהוא חמוד ונראה בחור טוב, והבחירה הנכונה אם את מחפשת חבר קסם. אבל בהנתן מספיק ג׳ין, רובן לוי הוא הבחירה היחידה האפשרית. 

 

אז אמרתי לו שאני הולכת, לרובן. והוא שאל למה. אמרתי שאני צריכה לישון לפני שאני נהיית אשת עסקים רצינית שוב מחר בבוקר. הוא אמר, אנשי עסקים באמת טובים לא מטרידים את עצמם בכמה הם נראיים רציניים, הם פשוט הולכים אחרי החלומות שלהם. גו ביג אור גו הום, הוא אמר לי. 

 

וחשבתי לעצמי, כן, אני די בטוחה שאתה און דה ביג סייד. ואמרתי לו שאני מסכימה, אבל אני עוד צריכה להבין, לבד עם עצמי במיטה, מה באמת החלומות שלי. 

 

הערב, ואולי לעוד כמה ימים, הם כוללים את גומות החן המושלמות של רובן לוי בין הרגליים שלי. 

לפני 5 חודשים. ראשון, 21 באפריל 2019, בשעה 08:19

אתם יודעים מה יש פה הרבה? אנשים כועסים. ואני מבינה את זה, גם אני כועסת על עצמי כשאני פה. אבל לא עוד. 

 

בשבועיים האחרונים שמעתי מלא שבסוף כולם חוזרים, וכל מיני אנשים מהעבר חושבים שאם אני פה זה אומר שהבנתי את כל השגיאות שעשיתי ואני חוזרת להתפלש בבוץ שלהם כי זה המקום הטבעי שלי. 

 

אבל שלושה ימים מחוץ לעיר, שני ספרים ואחת משפחה חדשה עושים את שלהם. ואני מבינה שאין מה לכעוס. 

 

המקום הזה הוא מוכר, והוא עבור שלב מוכר בחיים. לא אחד שהייתי סופר מאושרת בו. וכששינויים גדולים קורים אנחנו נוטים להתנגד ולחזור למוכר. לציפור אחת ביד. גם אם היא קצת חנוקה וגוססת. 

 

נראה לי שהשלב הזה עבר לי. וזה דווקא נעים לי שיש את המקום הזה, הוא נותן קונטרה מאוד נקודתית ומדודה לשינוי. הוא שם מראה מאוד ברורה בין מי הייתי, מי אני, ומי אני רוצה להיות. 

 

ואלון, אם אתה אי פעם חוזר לפה שוב: אני מצטערת. התגובה שלי הייתה ממש לא לעניין, כי עדיין כעסתי. אתה אחלה גבר. אני מקווה שבקרוב תחליט להפסיק לסבול ולאהוב שוב. 

לפני 5 חודשים. שישי, 19 באפריל 2019, בשעה 22:59

כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, זה נכון. אבל במשפחה המאושרת שלי יש גיס די חתיך. 

 

ואף פעם לא הבנתי מה הסיפור עם בגידות בתוך המשפחה. מכוווול האופציות בעולם, את זה לבחור? אבל אז הבנתי. 

 

הוא חתיך, כן, ויש חתיכים ממנו. הרבה. אבל הוא גם כזה חמוד ומצחיק ונהדר עם הילדים ותמיד דואג שיהיה מסודר, והוא חרוץ, ומכין את המרשמלואים הכי שווים במדורה  בסבלנות של מאהב מיומן. 

 

אבל אני לא אעשה איתו שום דבר אף פעם, מן הסתם. אני לא אהיה אחראית על האומללות המיוחדת של המשפחה הזאת. וגם גיסתי השניה כבר שמה עליו עין. 

לפני 6 חודשים. שני, 15 באפריל 2019, בשעה 22:43

היום הצלחתי לקרוע לעצמי את העור בידיים על המתח. ואני אומרת ״הצלחתי״ כי אני באמת רואה בזה הצלחה אדירה.

 

כבר כמה שנים שאני מתה להיות מאלה שמתלוננים על זה שיש להם עור קשה כזה, אבל הייתי ככ גרועה שלא הצלחתי להיות עליו מספיק זמן כדי שזה יקרע לי את העור. אבל זהו, אני במועדון הקשוחים עכשיו.

 

 

 

 

לפני 6 חודשים. שני, 1 באפריל 2019, בשעה 03:36

הייתי אתמול בבראנץ׳ עם חברות ויש אחת שנורא פוחדת להזדקן. ואמרתי לה שאני דווקא ממש רוצה להיות זקנה כבר. וכולן היו כזה, ׳מה?!׳. ואני הייתי כזה, מה, אני עושה כל מיני בחירות קשות בשנים האחרונות ואני רוצה כבר לדעת אם בחרתי נכון.  

 

וזה גרם לי לחשוב על הבחירות שלא עשיתי בעצמי אלא עשו בשבילי. כמו אלון, שבחר שהוא לא רוצה להיות איתי אפילו שהייתי נורא מאוהבת בו. 

 

יש לו חיוך קטן, קצת מבויש, לאלון. וזרועות ענקיות. ועור סופר נעים. והוא שנון ומצחיק, והיה צוחק עליי על דברים ככ נכונים שלא יכולתי לא לצחוק גם. לא סתם התאהבתי בו הרי. 

 

אבל הוא לא התאהב בי גם. הוא כזה חשב שאני סבבה והכל אבל. אני לא יודעת אבל מה. זה גם לא משנה. מה שמשנה זה שהוא החליט בשביל שנינו. 

 

והיום תהיתי, מה אילו היה מחליט שכן. איפה היו החיים שלי היום, עם אלון. 

 

בטח היינו גרים באיזה הוד השרון או מערב ראשון. קונים, בטח קונים, מה. ושתי מכוניות. ומנוי זוגי להולמס פלייס.

 

בטח היינו יוצאים מהבית ב6:30, כל אחד באוטו שלו, ונפגשים שוב בבריכה. בימים טובים הוא היה ניגש אליי כשאנחנו מסיימים לשחות, מגניב בדיחה מטופשת על זה שאני עדיין נראית כמו קונדום עם הכובע גומי הזה, מפזר את השיער שלי ומנשק אותי נשיקה רכה וארוכה בטעם כלור. הייתי אומרת שאני חייבת לזוז והוא היה עומד שם עוד דקה, מסתכל על התחת שלי הולך למקלחת. 

 

בטח היינו מגיעים עם חיוך מטופש למשרד. ואז היה לנו חיוך עוד יותר מטופש בדרך הביתה כי מי שחוזר הביתה ראשון דואג לחתוך סלט ודווקא מתאים לי פקק היום. אני רק רוצה מקלחת חמה, לאכול משהו בקטנה ולשכב בספה עם הרגליים שלי על שלו. ולדבר משהו על ביבי, כי הוא עוד עלול להצביע לו שוב, והוא היה אומר שאין לי ערכים כי אני שוכבת איתו בכל זאת, והייתי אומרת לו שאנחנו נשאר ביחד גם אם כל המדינה הזאת תשרף, רק חבל על הבית, כבר שילמנו. 

 

והוא היה מחייך את החיוך הכאילו-מופתע שלו, תופס את הפנים שלי ומנשק אותי, ברכות אסרטיבית כזאת שאומרת עזבי שטויות בואי למיטה. והוא היה מרים אותי על הכתף, ואני הייתי צוחקת בקול, ושנינו היינו תוהים קצת בלב עד מתי השק קמח הזה עוד ימשיך להצחיק אותנו. 

 

הוא היה מוריד אותי על המיטה בעדינות, והייתי מעבירה אצבעות רכות מהעורף אל הזרועות שלו ומפעילה טיפטיפונת לחץ, רק מספיק כדי לסמן לו לרדת לי. הוא היה מסתכל עמוק לתוך העיניים שלי, נושך לעצמו את השפה התחתונה ומתחיל לנשק לי את הבטן. 

 

אח, אלון. איזה מפגר אתה. 

לפני שנתיים. חמישי, 3 באוגוסט 2017, בשעה 08:19

היינו אצלי בסלון. אני על הספה בתנוחה שבין ישיבה לשכיבה, כוס ויסקי ביד. 

 

הוא עשה הפסקה קצרה מלנשק את הצוואר שלי, הסתכל עליי ואמר, ״את נראית כאילו הבנת את החיים״. 

לפני שנתיים. שני, 12 ביוני 2017, בשעה 01:41

אני כזאת פלרטטנית, בחיי. 

 

יצאתי עם הבחור הזה, הסתובבנו בפארק ועברנו ליד המתקן הזה שזה מן פירמידה עשויה מחבלים שאפשר לטפס עליה? ואני כזה, ״היי! בא לך לעלות על זה?״, והוא כזה, ״מממ... אם את רוצה...״, ואני כזה, ״אם אנחנו לא מפריעים לילדים אפשר לטפס למעלה ולשבת שם קצת״. והוא הסכים, שייאי, נקודות לו, ואז אני כזה, ״אה, ואני יודעת שאני לא אמורה לטפס על מתקנים בחצאית, אבל לא ממש איכפת לי ואתה תסלח לי״, והוא כזה, ״לי זה בטוח לא מפריע...״.

 

אז ישבנו שם איזה חצי שעה ככה, ודיברנו והיה נחמד, ואז כשירדנו הוא כזה, ״יש לך מלא סימנים על הרגליים״, ואני כזה, ״בקטנה, זה לא שזה פעם ראשונה שיש עליי סימני חבלים״. 

 

מה אתם יודעים, כמה ימים של שמש בעיר הגדולה ואני מתחילה לקבל את זה בחזרה. 

לפני 3 שנים. שני, 10 באוקטובר 2016, בשעה 08:05

אז אנחנו במיטה והוא עושה לי ביד, וזה סבבה והכל אבל לא לגמרי מספק. ואני כזה, ok, fuck me. 

 

והוא מפסיק ופותח עליי עיניים (ראיתי את זה למרות שחושך) ואני עושה לו, I mean it. Now.

 

ואז אני מתפלאה שלא עומד להם.