יומן התמכרות

אני זקן מדי לחרא הזה...

אני עייף מדי לחרא הזה...

אני פיכח מדי לחרא הזה...

אין לי זמן לחרא הזה...

מה זה החרא הזה ?!

יש חליפות יפות

ויש שפחות

יש חליפות צמודות

ויש מרופדות

יש חליפות חלקות

ויש עם שערות

יש חליפות ארוכות

ויש קצרות

יש חליפות כהות

ויש בהירות

יש חליפות מעצבים מהודרות של חג

ויש פשוטות של חול

יש חליפות צחות ונקיות

ויש מעוטרות בציורים מפוארים

יש חליפות מייצור מקומי

ויש המיובאים מארצות רחוקות

אך בסופו של דבר את כל החליפות מלבישים על אותם הבובות בחלונות הראווה...

איך בובה אחת יכולה לשפוט בובה אחרת ? הרי החליפה שהולבשה עליה היא בסך הכל זמנית....

על קעקוע יפייפה 

קעקוע יפני

כזה שעוטף אותך

את כולך

שמתחיל מאמצע הגב

ומתפשט לכל חלקי הגוף

הוא יתחיל מדרקון נדיב ששומר עלי

ומסביבו נהרות זורמים...

בנהרות המוני דגי קוי, גדולים וקטנים כסופים ואדומים וכחולים ושחורים השוחים נגד הזרם....

מסביבם פרחי לוטוס צפים על המים.

וכמובן סמוראים בזן בצל עצי המייפל היפנים.

הייתי מזמין קרן שמש חמימה

הייתי מזמין רוח נעימה

הייתי מזמין קול גלים משכרים

הייתי מזמין שקט מהשדים

פעם... התנהגותי נתפסה בעיני אנשים כסנובית.

היום.... בעיני אותם אנשים היא נונשלנטית.

מוזר.. אני נשארתי אני.

הלחישה שלך....

כשאת אומרת זה כואב אל תפסיק...

אינו אלא העדר של האור,

הקור אינו אלא העדר של החום,

הרעב אינו אלא העדר השובע,

העירום אינו אלא העדר הבגדים,

רק הרוע ישנו גם ללא העדר של הטוב.

את הגלולה שתגרום לי לשכוח,

את הטיפה שתיתן לי עוד כוח,

את האבקה שתיישר לי את המוח,

את הנפילה שתזכיר שלא נוח,

את המראה שתגרום לי לשמוח,

את האדמה שתיתן לי לצמוח,

את החיוך שיתן לי מנוח.

להודות בטעויות שלך

הבושה היא לעשות אותם שוב ושוב ושוב.....

חיוך נבוך

נמשים

גומות

נוטלה

מיקס קולומביאני+פרו חזק בלי סוכר

גלידת רום צימוקים

שירים של טיפקס

ריח של גשם

כששיר נוסטלגי מתחיל להתנגן ברדיו בדיוק כשנכנס לרכב.

דברים שממש לא עושים לי את זה:

וונאבי חכמולוגים מושתנים שמתקנים טעויות כתיב בפוסטים של אנשים.

יא חבורה של דגנרטים תמצאו לכם חיים או תחביב יותר משעשע.