|
|
|
יותר מידי מילים יושבות לי שם בפנים
מחפשות את הדרך למעלה דרך סבך המחשבות והערפל והערפול והעשן שאני יוצרת כדי לחסום אותן מלעלות
כבר לא מתוך פחד
הרגל של דחייה של מתיחת גבולות
והסבת הראש לצד ימין כדי למנוע את האמת בצד שמאל
זה לא מה את רוצה
זה מה את עושה
מה?
אבא הביא לי צעצוע חדש
לשחק בו
למתוח
להכאיב
לשבור
ולבנות מחדש
אם יתחשק.
אבא הביא צעצוע חדש
שחיכה לי בחדר
חדר המשחקים שלי
שלשלאות, שוטים, מוטוט
שם, בחדר הזה, אני עושה שמות.
הצעצוע זעק נשמתו לעזרה
אבל הנשמה שלי עם כל זעקה
נשתקה ונרגעה.
שיחקתי ושיחקתי
הכאבתי ופגעתי
אבל הצעצוע לא הגיב
אבא, שלח לי אחד חדש
הצעצוע הזה יותר לא מגניב.
אם אני אומרת שצריך לחתוך אז אני לא מקווה שדרכינו יפגשו שוב.
אני רוצה שהדרכים יובילו אותנו אחד לשנייה עכשיו.
אבל אתה רוצה אחרת,
ואני לא נשארת לראות את זה מהצד.
חצי שנה.
התאהבות לא שורדת יותר מארבעה חודשים נכון?
אז עוד קצת ויעבור לי.
עד אז, לבד.
