שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

Ver Zero

"רוע מקפץ ומתוק" שלה
לפני יומיים. 8 ביולי 2020, 20:14

גבירתי:"אתה מוכן לעוף מכאן?" :)

אני: אייקון של נס על נפשי*5

רק

בשביל

לחזור,

גבירתי

 

 

 

לפני 3 שבועות. 19 ביוני 2020, 8:42

יותר מהכל, אני רוצה לראות את הזיק הזה, בעינייך.

בלי מילים גדולות.

בלי צורך להסביר.

נכבש בזיקך.

נשלט במבטך, גבירתי.

לפני 3 שבועות. 18 ביוני 2020, 20:20

לאן הדרחולים הולכים, כשהאגם רותח?

לפה, כנראה.

לפני חודש. 9 ביוני 2020, 20:42

אוכל טוב

שתייה טובה

חברה טובה

 

זה כל מה שצריך

ממש פשוט

ממש ממש פשוט

 

 

 

 

 

 

לפני חודש. 6 ביוני 2020, 0:00

ועכשיו אעצור את המרדף היומיומי, ואסתכל שנה אחורה. הזמן חולף מהר. מהר מאוד. לפעמים מהר מדי.

ואת גבירתי, יפה יותר, חכמה יותר, מושכת יותר, ומעניינת יותר. 

תיכף יתחיל מבול ההודעות והברכות- בכל האמצעים הטכנולוגיים והרשתות החברתיות.

וכולן מסוגננות, אף אחת לא גנרית- אין שם העתק/הדבק. והכל נכון.  

ארים כוס יקרה לחייך [Dom(ina) Pérignon], ואברך שכל מה שתרצי ייתגשם בקרוב, בכל התחומים. 

יש יום אחד שהוא כולו שלך, ובשבילי- אין דבר נעים יותר מלהיות חלק ממנו.

אוהב אותך,

אנטימטר (אנטי)  

}{

לפני חודש. 30 במאי 2020, 20:20

זה ארוך לי מדי, כל הקורונה הזו.

 

ארוך לי מדי גם הזמן הזה, שלא נפגשנו בו פנים אל פנים. 

 

ארוכים לי (וגם קצת נעימים) הרגעים בהם חשבתי איך תראה הפגישה הראשונה "של אחרי הקורונה". 

 

על כל זה אתגבר בעזרת רצון ארוך, ארוך במיוחד, לשהות במחיצתך, לחבק, לנשק, לכרוע, לשרתך. בדיוק כפי שתרצי, גבירתי. 

 

אני זומם על תאריכים, מקומות, שעות, איתך. 

 

ו...גם על קירות. התחלתי לזמום על קירות. 

 

 

לפני חודש. 14 במאי 2020, 20:43

מבעד לעננת זום סמיכה היא שאלה אם אוכל להתפנות לשיחה. היו כבר מצבים שזרקתי אנשים מהמשרד בשביל זה.  והיא יודעת שאני קצת נהנה מזה.

 

את פגישת הזום הבאה כבר שלחתי לארץ לעולם לא.

 

היא פשוט שאלה, ואני פשוט עשיתי.

 

Let's keep it simple

 

 

 

 

 

לפני חודשיים. 4 במאי 2020, 10:37

אמרנו לעצמנו שהיד הארוכה שלנו תגיע לכל מקום, ובכל מזג אוויר. ואכן כך היה. הגענו לכל מקום, רק פעם אחת לא חזרנו כשכולנו חיים. 

גבירתי מכירה את הטקס הפרטי של חבריי הצוות (הצבאי) שלי. השנה, זמן קורונה, וחבריי לא רצו להגיע לים, לטקס שלנו. זה שיגע אותי, לא עזר שקינטרתי אותם, לא עזרו קואלציות שרקחתי מאחוריי הקלעים. הם לא באים השנה, הציעו לעשות בזום. לי זה נשמע לא מתאים. 

 

"תתקשר"- היא כתבה.

אני לא יודע איך היא עושה את זה, אבל היא "שומעת" אותי דרך ההודעות. 

יום הזכרון לחללי מערכות ישראל הוא היום הקשה ביותר בשנה עבורי. ביום הזה, אני לא מרבה לדבר עם אנשים, אני לא נחמד. הלב שלי מתקשח מאוד, והתגובות שלי חדות מדי ולא שקולות. צליל קולה וטון דיבורה ריככו את קשיות ליבי. השיחה לא הייתה ארוכה, היא לא צריכה לעשות הרבה. והלב הזה, שכעס מאוד על חבריו, התחיל לדפוק בקצב סדיר. זה הרגיש מוזר, כמו השפעה מאגית. אחר כך כבר קיימתי את הטקס לבדי.

בכוסית האחרונה, אותה כוסית של מי-מלח, זו שתמיד נכנס לי בה גרגיר של מלח לעין, אמרתי לך תודה וחשתי קרן של שמחה מגיחה לי מהחזה. 

בסוף, כמו שכתבתי בפרטי של ההרמון, הישראלים ניצחו.

השנה זה קרה בזכותך.

גבירתי, האחת והיחידה, אין כמוך.

אני אוהב אותך

}{ 

 

* לקח לי קצת זמן לכתוב, הייתי צריך להתרחק מהסיטואציה.

לפני חודשיים. 11 באפר׳ 2020, 23:39

רמז קטן 

בהמיהתו

מבט שולטת

לפני 3 חודשים. 30 במרץ 2020, 9:05

אז אפשר ב zoom, לשלוח לך לינק?

לא

אז בסקייפ, מה המשתמש שלך?

לא

אז אתקשר ב 9:30, אעלה אותו על הקו ונעשה ועידה?

לא

אז אתה יודע מה? אשלח לכם מייל- ותגיבו?

לא

אז איך נדבר? 

לא מבין רמזים, אהה.

 

יודע מה?

מה?

תבוא אחריי הקרונה.

 

אחרי הקורונה?

כן, אחרי הקורונה, הכי טוב.

 

מתי זה יוצא?

אחרי החגים. 

 

חגים?

בעצם, אחרי הכריסמס. הכי טוב. 

 

 

* שיחה שעדיין לא קרתה היום, אבל בוודאי תתרחש ברגע שמישהו יאמר לי "רק  בריאות" או/ו "שיהיה יום קסום".