בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Ver Zero

"רוע מקפץ ומתוק" שלה
לפני יומיים. 14 באוק׳ 2021, 10:32

 באותו יום התבוננתי ביומי כמו בסרט. מסתכל ולא מאמין. התכנון היה להפגש עם גבירתי. במשך שבוע לפני כן הידקתי את המשימות. ניקיתי וניקיתי את הלוח. אבל איפה התכנון והיכן המציאות? דקה אחרי דקה, שעה אחרי שעה, הצטברו עוד ועוד דברים. הטיפות הפכו למבול, המבול לשיטפון. וכל הדברים כולם, מצריכים את נוכחותי. משהו באנרגיות הקוסמיות מרמזות לי- זה לא ייקרה היום. אל תלחם. ואני, מה בסך הכל רציתי? להיות קצת ליד גבירתי, מתחת לגבירתי, לצד גבירתי או בכל מקום אחר שהיא תחפוץ.
איכשהו פספסתי המשמעות של "יש לי מחר אתנחתא" ו "הדוב יבוא". חשבתי לעצמי שיבוא, אהלן וסהלן, בטח קפה ופגישה. לא שאלתי יותר מזה, בשביל מה לחטוף קריזה יום לפני? רק הצטערתי בליבי וגם בקולי, שלא אוכל לבוא. והיא הגיבה בכזו כנות והבנה, המיסה את ליבי ברוך מושלם. אני נשבע שבחלקים מסויימים יכולתי להריח אותה אומרת את זה. עדיין קיוויתי, קצת כמו מטומטם, שכל הלו"ז שלי יתבטל בבת אחת.

סבא שלי (עליו השנורקל) תמיד אמר לי: "בגלים כאלה, תזכור תמיד---או שאתה תופס אותם ממעלה או שצולל מתחתיהם, אל תתנגד לזרמים. אחרת אתה טובע, קפוט". הוא היה בפלי"ם, אז אפשר לסמוך עליו. את כל העצבים ניתבתי בצורה סובלימטיבית מאוד, ובנחמדות של תנין רעב. המשימות נגמרו, אבל לא מספיק בזמן. 

"אל תהרוג את הדוב, אנטי"...היא אמרה, בחצי קריצה. אבל האמת, הפעם שמחתי שיצא להם להפגש. לא מרוצה עבורי ושמח מאוד עבורה. מעל הכל אני מעדיף שהיא תהיה שמחה ומרוצה. ואם אני לא יכול, הדוב ימלא בכבוד את תפקידו- איתי או בלעדיי.

תרככת, ואתה לא רוצה להרוג דובים יותר?" שאלתי את עצמי. עצמי לא ענה לי עדיין.

כמו בים, יהיו עוד גלים. יהיו עוד הזדמנויות, ועם קצת מזל, הן גם יתממשו. להפגש עם גבירתי, הכוונה. 

לפני שבועיים. 28 בספט׳ 2021, 11:42

אבל לא אומר שלא צריך לנסות לנחם אותו.

תהיו טובים, "אחרי החגים" זה מחר. 

אני דווקא בסדר. אמרתי לאנשים לבוא "אחרי החגים" ......של הנוצרים. 

לפני 3 שבועות. 21 בספט׳ 2021, 9:57

הקורונה השמידה כל סיכוי שלי לטוס. היריעה פה קצרה, ושיקולי בריאות הציבור הכללי והנפש שלי מוכרים לי היטב. 

גבירתי, מצד שני, דווקא כן טסה. אחרי שנתיים בלתי נתפסות, אין בן-אדם או בת-חווה בעולם שמגיע להם יותר ממנה. 

ואז, היא אמרה לי את היעד. כאילו כלום. ואולי במקרה, או לא, זו עיר הולדתה של סבתי (אללה ירחמך, סבתוש).  העיר בה נולדה, בילתה, למדה באוניברסיטה, וגם גורשה ממנה על ידי הנאצים, יימח שמם. מפאת מגבלות בטחון מידע ושדה, לא אנקוב בשמן של אותה עיר אירופאית יפה או של סבתי. 

אני מכיר את העיר ככף ידי, ומכיר את גבירתי דיי טוב. 

בניתי לה מסלול של החיים כולל מסעדות שקיימות 150 שנה ואתרים שקיימים יותר מזה. דובקי תרם את שלו גם כן, ומסתבר שגם הוא מכיר. והיא, כמעט לא ניתן להפתיע אותה. היא הכירה הכל מקריאה. ובכל זאת, אין כמו המלצה של מי שהיה. 

יש משהו מאוד אישי בלשתף אדם במסלול הזה. והיא האדם הנכון עבור שנינו. אנחנו רוצים שיהיה לה טוב וכיף.

"תגיד לי את שמה ואזכיר אותה בבית הכנסת שם"- היא ביקשה בעדינות אופיינית. 

"סבתא שלי לא דרכה בבתי כנסת, היא עשתה חרם על אלוהים אחרי המלחמה" - עניתי.

"במקום זה, אם תרצי, תאכלי לכבודה עוגה בבית הקפה "שלה". היא תחייך מלמעלה יותר מאשר בבית כנסת" -המשכתי. 

והתמונה לא איחרה לבוא. הייתה שם אינטימיות אחרת. כזו שרק גבירתי מסוגלת לייצר. התרגשתי יותר מאשר בכל 15 הפעמים שהייתי שם. והרגשתי שהתקרבנו אפילו יותר מתמיד. 

המשך נשיקות לשנה טובה טובה טובה, גבירתי }{

ותודה. 

לפני חודש. 15 בספט׳ 2021, 5:33

אפשר להגיד עליי כל מיני דברים. אי אפשר לומר שאני לא רהוט או מגמם. איכשהו איתה יוצא שאני דווקא כן.

אני נוהג, וזה מתחיל בשאלה, שהתשובה עליה בדרך היא "את צודקת". לרוב היא באמת צודקת. לקח לי איזה זמן להבין שכדאי שלא אכנס איתה לאיזה מבוך. גם כך, לא אצא ממנו בחיים, תרתי משמע. מבין שאין טעם, ואז מגמגם. זה לא שיש לי בעיה עם מגמגמים, יהודה פוליקר למשל, מגמגם. אבל לא כששר. זמר נהדר.

לשיר ממש זו לא אופציה עבורי. אני שר נוראי. כמה נוראי? נוראי מאוד. כמאמר השיר "שרה? שרה, חרא". היא דווקא שרה מאוד מאוד יפה. 

אני שר אולי רק את הפתיחה של עוץ לי גוץ לי. בעצות אני דווקא טוב. כלומר, בדברים שאני מבין בהם. אני מייעץ לפי בקשה- כמו פנימית מייעצת. וכשהיא מבקשת את עצתי, אני מייעץ. בשבילי זו מחמאה גדולה. 

"אתה כזה חמוד כשאתה מגמגם" היא אמרה בסוף. היא נהנית מזה מאוד, לפרקים. מכוונת בצורה מושלמת, לוחצת, ושולטת עליי בצורה מושלמת ומרחוק. מעלה ומורידה לי הדופק, בדיוק על ידי אותה לחיצה קולית. כאילו לופתת את גרוני, גורמת לי לגמגמם, ומשחררת כשרוצה. 

זה היה מיינדפאק? זה היה אמיתי?  לא ממש משנה. הרגשתי כל כך נבוך ושמח, מין תחושת הפסד מתוקה. שוב הפסדתי לה. אחרים אני הורג, חותם לכם על זה. 

חתימה טובה גבירתי. חתימה טובה דובקי. חתימה טובה גם לכל מי שהזכרתי בשנה טובה שלי. וחתימה טובה לכל מי שמגיעה לו חתימה טובה, ולא הזכרתי. 

 

 

לפני חודש. 6 בספט׳ 2021, 6:43

לגבירתי, האחת והיחידה-כבר כמעט ארבע שנים. כל מילה טובה שאגיד עליה, אמת לאמיתה. כל מילה קינקית שאומר, עוד יותר. מילים רעות, אין בנמצא. 

לדובקי, אחי הדוב. חבר של אמת. אין הרבה כאלה. אחד שאפשר להכנס איתו לשדה מוקשים. 

לרוקט, פתאום חשבתי לי, גם אותך אני מכיר כבר ארבע שנים ולא מצטער על אף דקה בהן, לא להאמין.

לבונדיק, עוד חבר אמת- במילותיו שלו- יורד ים ונשים (בעצמו).

לאגטק'ה, שלא נפגשנו IRL, את בלוגה אתם בוודאי מכירים. אני מקווה שגם מוקירים. 

ולעצמי. 

לפני שמברכים בן-אדם או בת-חווה בשנה טובה, רצוי לשאול האם אתם מעדיפים לאכול במסעדה טובה או מושלמת.

בהתייחס לשנה שעברה, זו גם לא ממש חוכמה, הסטנדרט שלה נמוך. מה זה טובה? טובה יש הרבה. אנחנו לא מתפשרים על טובה. 

מושלמת. 

לפני חודשיים. 12 באוג׳ 2021, 22:15

עד שאמצא קיר פנוי, מוזה טובה, ושקט, בנתיים ארסס את השמיים עבורך, גבירתי. בשבילם, זה Tejat.

כוכב המזל שלך, במיקומו המדויק בשמיים.

 

בשבילי, הכוכבת זו את. 

 

לפני חודשיים. 12 באוג׳ 2021, 13:19

צריך לזכור את זה, בזמנים טרופים אלה.

שקיעה עושה טוב לגרפיטי.

הצילום שלי.

הריסוס לא. 

לפני חודשיים. 2 באוג׳ 2021, 19:21

מהימים האלה שכל העולם רוצה ממך משהו, ביחד. אתה בטוח שראית כבר הכל ב 18 שעות העירות שלך. איך גבירתי קוראת לזה? יום פסטורלי מאוד.  

רק שאז המזכירה מתקשרת מהמשרד: "אנטי, אני מצלצלת כי עומדים להגיד לך שאתה צריך דחוף ל... כי שכחו להגיד ש....ואני יודעת שאתה לפעמים יכול להיות לא חינני וגם לא שקול". רגע לפני שהגבתי שמעתי בראשי את קולה של גבירתי: "אנטי, מתאים לך פאסון, רגוע, ואל תגיב מהבטן. אל תהרוג אף אחד". היא מכירה אותי היטב ואמרה לי זאת כבר כמה פעמים.

לרוב גם זכרתי דבריה, לפעמים בחרתי ביודעין לא. בכל זאת, אני זה אני, והיא דווקא לא רוצה לשנות אותי, לעצב אותי, לפסל אותי או כל תיאור אחר מסוג זה. היא רק רוצה לתרום משהו לאופי שבו אני מצטייר בעיניי העולם. 

נשמתי עמוקות ובלחש הכי מפחיד שיש לי לחשתי:"נדבר על זה מחר". המזכירה השתתקה ורק אמרה:" טוב, מחר. אתה חולה?" 

"מחר, מחר"- צעקתי בלחש עוד יותר מפחיד. 

אצלנו זו מערכת מיוחדת. היא חברה שלנו. היא השולטת שלנו.

אני רוצה לקרוא לה: "הלוחשת לעצבים" אבל כבר יש לה שם:

גבירתי

 }{°}{

לפני חודשיים. 24 ביולי 2021, 9:08

הדוב רוצה להתלבש ולחולל בפנייך, גבירתי. החג של הכרמים מביא לו מוזה. אני לא טוב בריקודים, ועוד ביולי עם 2000 מעלות בצל. 

אני דווקא רוצה להציע: כוס פינו גריג'יו, שקניתי ביקב קטן בסיבוב האחרון. או אולי אפרול שפריץ עם פרוסקו שווה?

ט"ו באב של אהבה, נשיקות וחיבוקים }{

גבירתי

 

 

לפני 3 חודשים. 15 ביולי 2021, 9:01

הוא רק מזיע, לי גם הדופק עולה כשאת עוברת לידי עם כל הריח המשכר הזה שלך, גבירתי