זו המציאות שלנו והיא עולה על כל דמיון

אז מה זה שינוי גירסה? מסתבר שזה פשוט פשוט לתת לי לגמור

היה לילה וואו. הפקה.

מתחילים בזה שאתה נכנס למקלחת, כנראה הדלת נשארה פתוחה דופק על הדלת ואומר בקול טוק טוק נכנס, אני עם השמפו על השיער, ואתה מסתכל לי רק בעיניים ומציג את עצמך.

יושבים ומעשנים ואתה מספר לנו כל מיני דברים שלא יכולים להרשים אותנו בכלל… אבל האווירה מצחיקה.

את החלק הזה שלמעלה הוספתי כשנזכרתי בו חחחח

אחרי שעתיים של סקס בהן אף אחד לא גמר, הוא שולף קולר.

אני נזכרת אוטומטית במוקה ואומרת לו - ״מוקה הייתה בת אדם״. ככה שהרעיון לענוד את הקולר בפעם הראשונה בחיי נראה לגמרי במרחק הקפת שעון אחת.

בסוף ההקפה יש עלי קולר. אני מודה שעד היום, היום שבו ענדתי אותו, לא הבנתי את הקטע. יש לזה קטע לא?

הוא מהדק את הרצועה עד הסוף ככה שאני רק יכולה למצוץ לו ואומר: ״בלי ידיים״. איזה כיף. חלום.

תחשבו על מקום שבו יש אפשרות לפתוח מצלמה מאיזושהי פרספקטיבה, אני כבר יודעת שאצלנו זו הייתה - ׳זבוב על הקיר׳

החיים לא מפסיקים להפתיע, ובעיקר אתה וב-99 אחוז לטובה.

מכיוון שהשולט הזה הוא גם צלם, אם הייתי יודעת איך, הייתי פשוט מעלה פה תמונה וחוסכת לכם אלף מילים.

עוד רגע ומגיע מישהו אחר, שינוי גירסה, כי אף אחד לא הצליח לסיים…

להתמזג זו אומנות, ואתה המאסטר.

בשתיים בלילה מגיע איש הקרח הסובייטי (או שיש לך שם אחר? תעדכן אותי כשתקרא)

אין כמו מקור ראשון כדי לקבוע.

בכל מקרה אין הרבה מילים שיכולות לעוף אל חלל האוויר כרגע.

אתה בתוכי ואני מוצצת לו. יותר טוב לך? לי? לו?

כשאני מורידה את הראש שלו הכל נהיה כמו התחלת התכת הגבינה בטוסט שנמצא בתוך הטוסטר. זה רגע מושלם.

בכל מקרה הוא מילואימניק בן 27 אז כבר יש לו נקודה (או שתיים).

פתאום האווירה מעט קשוחה יותר - הרגע סיימנו לצרף בפעם השנייה את מר זין מושלם למידה סוג של טיילור מייד.

הגמירה נראתה רחוקה מתמיד למרות שהסקס היה עלית.

אני אומרת לך זה רק כושר ואתה אומר לי לעמוד ברגליים ישרות עם ברכיים נעולות.

אני נעמדת על קצות האצבעות נמתחת ונדחפת כנגד הזין שלו.

בסוף אתה נשכב לידי ומושיט יד חזקה כמו שני אסים לפוקט.

שיהיה לנו ולכולכם שבוע טוב כמו הסקס שפתח אותו ואותנו.

חייל מילואים בן 24 שלא עוצר לשנייה, אני צריכה להתחיל הכי מהר שלי ולאט לאט להגביר, זה לא פשוט לי.

קצב כזה זה במהירות של תזוזה בעזה. אנחנו מדברים קצת על הצבא אבל מהר מאוד מגיעים לחלל ועוצרים.

אם זה קרב ראש בראש אני מתחילה להוריד יותר ויותר התנגדויות, מפסידה, זה גם לא פשוט לי.

הוא לא מפסיק לרגע ואני מתחילה לגעת בעצמי, בעצמי.

אני גומרת לו על הלשון אחרי שעה רצופה כזו שבה הוא לא מרפה עד שאין לי ברירה אחרת, אלא להתמסר.

ועדיין אני לא יודעת את התשובה לשאלה: ״איך מצטרפים אליכם?״ ממממ זו שאלה ממש טובה, אבל מטבען של שאלות - צריך לדעת את מי לשאול.

לראשונה בחייו מצטרף אלינו איש כוחות הביטחון.

מצטרף עם כוחות וגם עם ביטחון,

אומנם הוא לא מצליח שלא לגמור כשאני מתפתלת תחתיו בניסיון חסר כל סיכוי לגמור בעצמי, אבל הוא עובר בהצלחה כדי להישאר חבר.

והנה לכם שימוש חיובי במילה אבל, אבל הוא בין היחידים. וגם זה.

היכולת החד פעמית להפיק את המקסימום העליון בתוך זיון אחד נדירה. אני מודה למזלי הטוב, שאת כולו אתה יוצר.

אתה שואל אותי כשלשנינו ברורה התשובה.

בימים האלו שבמהלכם אנו עוברות מאדום ללבן אפשר להעריך טוב יותר את מה שיש. אני מאמינה שככל שאני נרטבת יותר מבפנים ככה הם עוברים מהר יותר.

אז יום שהתחיל מזה שאספתי 5 גברים כדי להרים את מכונת הקפה הסופר כבדה הזו, תוך כדי שהפקח צועק עלינו ולא מרפה.

המשיך בכך שהגעתי אליך ל-30 שניות מהרגע שהגעתי - פריקה. תוך כדי שאתה שואל את עצמך ואותי איך הכנסתי את כל הגודל הזה?

והסתיים בגבר אחד מטעמך עד שבסוף גם היא הגיעה אליי ל-30 שניות פריקה.

כשהאישה מזדיינת בדוגי ושמה יד אחת בקצה אחד של הזין ויד שנייה בקצה השני של הזין, מכניסה את הזין לפה רק לנקודת המפגש של השיניים והלשון ומחליקה עם כיוון הזיון.

תפקיד המקלחת בחיינו הוא לשמור על גמישות של הגוף ושל המחשבה.

מדדתי את הזמן במקלחת, זו מקלחת של לפני sex אז היא הארוכה ביותר והיא לוקחת לי 12 דקות. 

אבל חשוב מכך - מה שחשבתי עליו בזמן המקלחת היה מימד הזמן והגעתי למסקנה שגם פגישה חד-פעמית היא זמן מאוד ארוך להיות בחברתו של מישהו.

חשבתי על כל האנשים שלא נספיק לפגוש בחיינו.

חשבתי על מי שכבר פגשנו (לפחות אלו שזכרתי)

ועל בר המזל שבדרך.

אל תיתן שהזמן יעבור, תעשה את הזמן טוב כבר עכשיו. 

אחר כך יכול לפעמים להיות מאוחר מדי.

יש לחיות את היום, היום. 

את הרגע, כעת.

לא אומרים ״נו״ לבני אדם. אי אפשר לזרז אותם.

לזמן יש את המחוגים שלו. 

מחוגה 360 מעלות של 365 ימים בשנה.

הסיפור שלכם הוא מה שנחשב,

לעולם, אבל לעולם… אל תפסיקו לכתוב אותו!