מכתבים לאישה לא ממומשת

התמלאתי חלחלה מעצמי, ורציתי להטביע את יגוני, לפני שילמד לשחות.

הרופא אמר שאם עוד סיגריה אז אמות

אז למה לא להיטפל לכבד, שנשארו בו עוד כמה שנות חיות

יצאתי מהבית,ונכנסתי לפאב,שתי מלצריות מצחקקות החליפו חוויות האתמול

חייכתי בזיוף,הן חייכו בזיוף אחר - כיצד שני זיופים לעולם לא ייפגשו?

בפאב של רבע לשמונה בערב - כי אצלי זה כבר סוף החיים,ואצלן רק התחלת הערב.

הזמנתי כוס ערק בלי קרח, ואחרי דקה עוד אחת.

רציתי להשתכר עוד לפני שמתמלא כאן, כי תיכף יהיה המקום מלא חיוכים,וחלק יהיו אמיתיים.

גועל.

היא נכנסה בערך בתשע ועשרה,בפאב שרצו רק עוד שניים ואני.

היא לא הייתה שייכת לכאן,לבושה בחליפת עבודה ועיניים תוהות.

היא התיישבה. אני ישבתי כאן הרבה לפניה,ויכולתי לזהות בחורה בציפייה לדייט ראשון כשראיתי אחת.

היא הייתה טהורה,נאיבית בלשון המקומיים,טהורה בלשוני

ומה הייתי עושה לה עם לשוני,אם רק הייתי יכול.

הייתי לוקח את נשמתה העדינה ואת גופה הזך למקום אחר,שם יכולתי להגן עליה מטורפי העיר

אך היא, מבט אחד שלה עליי,וליבה יתחלחל ויתבגר בשנייה

היא תבין שהיא בשכונה הלא נכונה,במקום הלא נכון,בזמן שאף פעם לא יהיה הזמן.

עשר דקות אחריה הוא נכנס

חלאת אדם שזיהיתי תדיר,שהיה מוציא מכאן בחורות אחרי עשרים דקות,אליו הביתה,אליו למיטה

הן היו מוקסמות,ואז גונחות,ואז גומרות,ואז הולכות,ואז רוצות לחזור,אבל אין לאן.

עם השיער שמשוח לאחור בג'ל יקר,מסתיר את קרניו במקצועיות.

הוא התיישב מולה,והטיל עליה כישוף מבראשית

עיניה החומות ירוקות הגדולות היו מהופנטות

והכבד שלי רעד מגועל ולא מכוס נוספת של ערק

קמתי מהכסא,ניגשתי אליו,התעלמתי ממנה. תפסתי אותו בדש חולצתו הוורודה והיקרה

צרחתי עליו שיקום מיד ושיסתלק,ושאני יודע מה אתמול בערב הוא עשה.

היא נגעלה כל כך,שברחה מיד.

כל זה היה בדמיוני,ובעזרתו של שוט וודקה

ובמציאות היא כבר הייתה שלו

שיערה החום והארוך,שסורק בקפידה עשרות פעמים לפני שעה

ייתפס בטלפיו כאשר יזיין אותה מאחור,כדי לא לראות את פניה.

שילמתי,וכמעט לא עמדתי

חייכתי לעצמי,חייכתי למלצריות,היה מזוייף.

ניגשתי אל החלאה,הנחתי יד מיזועת על כתפו ובירכתי את חברי הטוב משכבר הימים לשלום

ומי זאת?שאלתי. כל יום אתה מחליף בחורות, שאני כבר לא עומד בקצב,הכרזתי.

הוא הביט בי בגועל והיא ברחמים. רחמים עושים לי לא טוב בבטן אז הקאתי עליו את נשמתי.

זרקו אותי מהפאב במהרה.

בזווית עיניי ראיתי אותה נעלבת,משלמת,קמה.

תודה,היה נעים מאד,יש לי יום ארוך,מקווה שאתה מבין

אני את המעשה הטוב של היום שלי עשיתי

עכשיו תורה של יד ימין.

זה מעייף. זה לא מראה על כוח. זה מראה על חוסר בגרות. תהיו מספיק בטוחים בעצמכם שתלמדו לסנן כשתציג הסכנה את עצמה בפניכם.

אני רוצה שתבואי אליי. ושנריח אחד את השני כמו פעם שעברה, ושאני אעביר את היד שלי על העור החלק והרך שלך, ושתעבור בך צמרמורת. שאקרב את השפתיים שלי אל הצוואר שלך ויעבור בך זרם שיגרום לך רעד. ואז שאצמיד אותך אל הקיר, וארד על ברכיי, אוריד לך את הנעליים, המכנסיים, והתחתונים. תהיי בלי חלק תחתון ואצמיד את שפתיי ולשוני אל השפתיים התחתונות שלך. את תעבירי רגל אחד מעבר לכתפיי, ואז את הרגל השנייה ותתנתקי מהרצפה, והכתפיים שלי יהו הדבר היחיד שיחזיקו אותך כשאת צמודה לקיר, ואלקק לך את איבר המין כמה דק' ארוכות. ואז, אוריד אותך ואתיישב על הספה, ואת תתיישבי על הרצפה ותתחככי ברגל שלי, תאונני עליה כשכף הרגל שלי יהיה מקור החיכוך שלך. ואני רק אביט בך מענגת את עצמך. 

ולאחר כמה דק' אצטרף אלייך על הרצפה, אכנס אלייך כשאת מתחתיי ונזדיין, מיוזעים. ואגמור על השדיים שלך, ואמרח את הזרע שלי על שפתייך. 

או משהו כזה...

תגידי אש, תגידי מים. 

תגידי שתבואי לתנור שבין חלציי ותשטפי אותו במיצי תשוקתך. 

שלשוני הרטובה תיכווה משפתייך התחתונות והלוהטות.

שבחוץ יירד הגשם וינקה את שביל האבנים הצהובות בחזרה אל ביתך, ושבפנים אש הגיהנום תלבה את תשוקתנו.

תגידי אש, תגידי מים. שפטמותייך הזקורות יידבקו אל הקיר הקפוא ויאיימו להתפוצץ מכלי הדם הגועשים בך.

שהשתן יעלה לך לראש כי את האישה הכי חשובה בעולם עכשיו, ושאני נר מרקד לרגלייך.

שחור ישבנך יבער מחיכוך, שהזיעה שלנו לא תצליח לקרר.

רק תגידי אש. אני אגיד מים.

נכנס לכאן בצעדים שחורים ודקים אבל בטוחים. כבר הייתי כאן, כבר הייתי למעלה. כבר שחיתי בבריכה הזו מאות פעמים. אבל יום אחד נעלתי את הדלת בלי פתק או רמז קטן למה עזבתי, ומה אעשה כשאחזור. טיילתי בחולות לבנים ותאים אפורים. 

חזרתי.