געגועים

אנחנו קובעים פגישה ליד הבאר.

מרגש.

כבר זמן רב איני ב"שוק".

פעם, במילניום הקודם

פגשתי את הראשונה שלי בפרדס,

פגישה קצרה ולא מרשימה,

אחרי שבועיים שוב פגישה קצרה

פה ושם עוד אחת

אחר כך עוד אחת ועוד אחת

עד שלא הפסקנו להיפגש.

איך זה נגמר בסוף כולם יודעים

ואולי לא.

מחכה לה ליד הבאר,

רואה אותה וקורן

זה לא שאני יודע לבחור,

זאת היא שיודעת.

הגשם יורד עלינו,

מסמן לנו שנזכור את הפגישה הראשונה.

משוחחים כאילו כבר שנים לא נפגשנו

וצריך להשלים הרבה חומר.

זה לא אני, זאת היא.

בחוץ כבו כבר האורות,

הגשם לא מפסיק לרדת,

זמן ללכת.

נהנתי!!

מאוד.

עוד נשוב לשתות מהבאר.

האדומה מופיעה על המסך,

כנשלט לא חברותי הממעט בהתקשרויות

הצליל מקפיץ אותי,

באיזה כבוד זכיתי שמשהיא פונה אלי,

אני מושך את הרגע, מביט בניק

עדיין לא נחשף להודעה

מתענג על העתיד לבוא

פותח וקורא באיטיות

עונה במהירות

חושש מהתחלה חדשה

ומה יקרה אם זה יצליח...