מלנכוליה אהובתי

איך אני אדע מה עושה לי טוב

האם זה משנה אם זו הסחת דעת .?

האם זה מספיק לי להיות פשוט קרוב

מהי המשמעות של כל החיים

אם אפשר לאחד את כל המחשבות

או שהכל מפוזר בחלקים.?

איפה נכנסת ההגדרה של מי אני

האם יש למה לחפש אם כל יום משתנים

מהו הדבר החיד שלא משתנה בי

האם זה זכרונות שטבועים או טובעים בתוכי.

מה מעניין אותי בכל העולם הזה

מה זה פתאום החוסר עניין הזה

למה אין לי פשוט איזו משמעות סתמית רגילה

שההוא יאהב אותי , שתיהיה לי קריירה מצליחה,שאני אהיה יפה.

להתחיל לכתוב , פשוט להתחיל .

אני לא יודעת מה יש לי לומר ,או למה זה קשור

אני רק יודעת שריק לי .

ריק לי בפנים

וכן למלא את היום שלי בדברים ,זה אפשרי

אבל הרגעים היחידים שאני מרגישה חיה..

זה כשאני יודעת שאני קרובה למוות .

לא במובן הפיזי .

אלא הרגע הזה כשאני מרגישה שאני נאבדת

בתוך הידיים שלו שמחבקות אותי .

ואני יודעת והבטחתי לעצמי

שזה לא העיקר בחיים

שזה עוד חלק.

אז אני כבר לא מנסה..

כי אני בדרך כלל נופלת .

הלב שלי נאטם

הכל זה עוד משחק .

ואני לא מתכוונת

אני פשוט מפחדת.

למצוא את עצמי

כי בדיוק בנקודה הזאת אני נאבדת.

 ואני יודעת הרבה זמן לא ניסיתי ,

אבל...

מפחדת.

כוסעמק רק להרגיש משהו.

הייתי רוצה שתצליח ,

הייתי רוצה שמישהו יצליח ,

שיצליח לשלוט בי ,

שיצליח להבטיח 

שלתת למישהו זה גם לקבל

שמותר לי לתת קצת מעבר

שמותר לרצות קצת יותר . 

שאני לא ארגיש שלקחו לי הכל .

ושכל פגיעה קטנה לא תצליח לשבור.

כי יהיה לי בטחון באדם שמולי, 

ואני לא אפחד

לחשוף את עצמי.