זהירות, שביר

ורואה מה אני לפעמים כותבת כשאני עדיין שיכורה...

טוב נו...

יומן בכי

שישי- לא

אבל הייתי אגרסיבית וגועלית כלפי הסביבה. פקעת עצבים.

שבת- כן

היום- נחנקת ומתאפקת.

אבל עכשיו רק בוקר...

הוא מת. בשבילי.

אני מתה. בשבילו.

האהבה מתה.

מי שישמע... היא ממילא לא באמת היתה קיימת בכלל מלכתחילה.

לא מבחינתו.

אני מתה.

רוצה למות.

האכזריות עומדת לצאת ממני החוצה, כפי שמזמן לא יצאה.

לא. אני לא אדם נחמד.

חייכנית ועדינה??? הא הא!!! עוד מסיכה.

חכה חכה. אתה עוד תשנא אותי, אבל לעולם לא כפי שכרגע אני שונאת אותך.

קיבלתי את התשובות שביקשתי.

קיבלתי תשובות שלהן קיוויתי.

קיבלתי תשובות שלא רציתי.

קיבלתי תשובות שכבר ידעתי.

הקלה? היתה ליום אחד.

תקווה? הלכה והתעמעמה.

לא משוחררת ולא כבולה. תקועה.

ואני בתוך מעגל קסם, שבויה בתוך מערבולת סוחפת, שוקעת בתוכה עוד ועוד פנימה ולמטה.

ניסיתי לקרב אותך אליי.

ניסיתי להרחיק עצמי ממך.

ניסיתי להתמיד כפי שהרגש רצה.

ניסיתי להפסיק כפי שההגיון דרש.

והכאב... עודנו אוחז בציפורניו את ליבי, מוחץ ודוקר, שורט ומקיז דם.

כולי שבורה ומנופצת, חלקים ממני פזורים לכל עבר, חלקם אבדו, חלקם נהרסו, וחלקם נותרו ללא שימוש.

אבודה.

מצד אחד, מעליב אותי לדעת עם מה (לא מי!!) אתה הולך עכשיו.

מצד שני... זו הרמה שלך. כזו ירודה.

אתה מקרה אבוד. את מסע ההרס העצמי שלך- תמשיך לבד. בלעדיי.

אני מרחמת עליך. על העליבות שבך.

ואני? אני נסיכה. מושא תשוקה של רבים וטובים ממך.

מחר משוחררת.

מבורכת.

הייתי כל כך בטוחה שהיום כבר אוכל להעלות פוסט שבו אכתוב:

אתמול בלילה לא בכיתי!

באמת שכבר הייתי בטוחה שזהו, הבכי נגמר לי.

אפילו חייכתי כלפי אנשים!

הייתי בטוחה שהיום ארגיש גאה בעצמי, על שלא נכנעתי לעצמי.

באמת שהייתי בטוחה בזה...

בסוף הסתבר שטעיתי...

בדיעבד... לא כזה מפתיע...

סופרת את הדקות...

עוד יומיים משוחררת...

17.9

פעם שאלת אם אני רוצה שתיתן לי את הזין שלך בתוך קופסא. ככה אוכל להשתמש בו מתי שארצה.

יכול להיות יעיל, צחקתי...

ואז אמרתי שיש משהו שחשוב לי הרבה יותר.

הנחתי את כף ידי על החזה שלך, על ליבך...

פעם... זה שימח אותך...

עוד 5 ימים

נו כבר משוחררת

די להיות כבולה

הסיבה היחידה שלשמה מותר יהיה לך לפנות אליי שוב היא 💍

אבל בינינו... את מי אני משלה... הרי רק לעצמי אני משקרת. בודה לעצמי תיאוריות של "אם" ו"אולי"...

משוחררת. לא עוד כבולה

עוד 6 ימים להמתנה

17.9

אז כן, יצאת בדיוק מה שכולם אמרו עליך שאתה.

מניאק.

עלוב.

אפס.

אדיוט.

לוזר.

עיוור.

חי באשליות.

מסונוור מכלום.

ועוד ועוד הרבה בסגנון...

מכירה את הסחורה שהיית איתה לפניי, וכמה מפתיע שהסחורה הזו דומה גם אחריי.

היתה לך ההזדמנות והיא אבדה.

לעולם לא תהיה לך עוד כמוני נסיכה.

אין סיכוי שאתן לך אי פעם שוב לגעת בי. למעשה, עוברת בי חלחלה לנוכח המחשבה שבעבר נתתי לך אותי...

סופך יהיה להישאר לבד וכנראה להירקב מאיזו מחלה...

בעעעעע

ועדיין

לא משוחררת ולא כבולה

ב17.9 תסתיים ההמתנה

לב. מוח. לב. מוח. לב. מוח. לב. מוח. לב. מוח. לב. מוח. לב. מוח. לב. מוח. לב. מוח. לב. מוח.

רגש. הגיון. רגש. הגיון. רגש. הגיון. רגש. הגיון. רגש. הגיון. רגש. הגיון. רגש. הגיון. רגש. הגיון. רגש. הגיון. רגש. הגיון.

הרגשה. מחשבה. הרגשה. מחשבה. הרגשה. מחשבה. הרגשה. מחשבה. הרגשה. מחשבה. הרגשה. מחשבה. הרגשה. מחשבה. הרגשה. מחשבה. הרגשה. מחשבה. הרגשה. מחשבה.

המלחמה הזו מתישה...

מותירה אותי ללא תשובה, ללא החלטה, ללא אפשרות בחירה.

הגוף והנפש מבקשים להשתחרר, אך בו בזמן מתחננים להישאר.

עומדת בפני חוסר ידיעה, כיצד הולכת להסתיים המערכה.

בעוד חודש בדיוק אדע...

ב17.9 אקבל את התשובה...

משוחררת או כבולה...