לפני 7 שנים. 26 בינואר 2017 בשעה 6:04
השמש שלי זרחה לפני 3 ימים. שלחה כמה קרניים דקיקות. עדות אילמת לעוצמות הגלומות בה. זרחה ולא שוקעת. שמש סקנדינבית.
השמש שלי היא מאיץ חלקיקים. מאיצה חלקיקיי. מהקרביים למעלה, לגרון. ליטוף אחד של קרן דקיקה וסערה קוסמית מתעוררת בפנים. אני לא בוכה. זה רק קצת אבק כוכבים בעיניים..
השמש שלי היא פטיש קונגו חזק. מרסקת חומות בעוצמה אדירה. אין סלע היכול לה, אין חומה מספיק איתנה. השמש שלי חודרת פנימה בשבריר של שניה.
השמש שלי היא מדיום. אחת כזאת עם כוחות. בזה אני בטוח. איך אפשר להסביר אחרת את העובדה שהיא העלתה אותי באוב. והרי כבר מתתי, לפני שנים רבות, אז איך זה ייתכן שפתאום אני מרגיש?
השמש שלי בכלל לא שלי...ובעיקר - אני לא שלה.
ואני, גרם שמים קצר ואפור, רק מבקש, תני לי חיים. תזרחי עלי. תבראי לי עולם...