לפני 7 שנים. 14 בפברואר 2017 בשעה 8:44
כמו בכל בוקר, קמתי מהמיטה, צחצחתי שיניים, התארגנתי לעבודה ויצאתי לדרכי.
את נסיעות הבוקר שאורכות לי בד"כ בין 45 דקות לשעה, אני מעבירה בשיחות עם עצמי.
שיחות על היום שהיה אתמול, מה יכולתי לשפר, איך אני כאדם יכולה להשתפר, איך אני רואה את העתיד שלי, מה אני רוצה שיקרה בו, מה אני יכולה לשפר בעצמי כאדם וכאישה, ומה אני מאחלת לעצמי.
בין משפט למשפט אני שומעת קול בוקע ברדיו שמזכיר שהיום יום האהבה.
מודה ומתוודה, שבשבוע האחרון אני חושבת שמגיע יום האהבה, אבל היום בבוקר לא זכרתי אותו.
ואז תוך כדי דיון סוער עם נבכי עצמי, נופל האסימון.
כולנו, ללא יוצא מן הכלל, מחפשים אהבה, מחפשים את האחד שיהיה לצידנו באש ובמים.
אני מתכוונת לאותה האהבה, שהיא לא מה שלימדו אותנו. אהבה אמיתית שאינה ניתנת לפירוק, אהבה שלא מביעים במתנות סתמיות, כי אין לה ערך כספי.
אהבה אמיתית היא לראות את האדם שמולך. אהבה אמיתית היא שני אנשים שבוחרים בה, שיודעים על כל האופציות הנוספות שיש בחוץ ומתעלמים מהן. כי הם בוחרים לפתח ולשפר משהו שהם רואים בו פוטנציאל, הם משקיעים את מירב המאמצים שלהם ומהמרים בכל מה שהם השיגו עד היום.
היום בבוקר נופל האסימון... שכדי שאנחנו, כולנו נוכל באמת לאהוב בצורה הזו, אנחנו צריכים קודם כל לאהוב את עצמנו.
לקום כל בוקר , לעמוד מול המראה, ולאהוב את מה שאנחנו רואים. ולא, לא רק להסתכל ולהגיד לעצמך, איזה כוסית את היום, אלא באמת להסתכל עמוק בעיניים, לראות את הנפש, ולהגיד: וואו, את פאקינג בנאדם טוב, את חכמה, מוכשרת, יש בך רוך, טוב לב, עוצמה, כריזמה, הומור. להודות כל יום על כל מה שיש בכל אחד מאיתנו, לגדול ולצמוח משם.
אז אני מאחלת לכולנו , יום שכולו מלא באהבה עצמית, בנתינה כנה ואמיתית לצד השני, בהסתכלות עמוקה לתוכנו, ובעיקר קבלה עצמית.
"האהבה היא תמיד סבלנית ואדיבה, היא לעולם אינה קנאית. אהבה לעולם אינה יהירה או מתנשאת, היא לעולם לא חצופה או אנוכית, היא אינה נעלבת ואינה נקמנית. אהבה אינה מתענגת על חטאם של אחרים, אבל מתענגת על האמת. היא תמיד מוכנה לסלוח, לבטוח, לקוות ולסבול כל אשר יבוא"
