בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Into the wild

Razors pain you;
Rivers are damp;
Acids stain you;
And drugs cause cramp.
Guns aren’t lawful;
Nooses give;
Gas smells awful;
You might as well live.
(Resume, Dorothy Parker 1926)
לפני 6 ימים. ראשון, 14 ביולי 2019, בשעה 15:48

לפני שהכל נגמר, שכבנו במיטה הראש שלי עליו והוא מחבק אותי.
אני לא זוכרת על מה דיברנו שהביא לזה, יש מצב שהוא אמר משהו על הבחור שיהיה לי אחריו. בין הדברים שנאמרו, אמרתי לו שאני אשבר כשזה יסתיים ביננו.
במקום שבו זה נאמר, זה היה אמור להיות מילה נרדפת לאכפת לי ממך מאד, יהיה לי קשה אם הקשר שלנו יסתיים.
זה פשוט שאני לא מהנשברות. זה לא שישבתי יום מאז הפרידה בבית ובכיתי לתוך הכרית. (נשענתי על הכרית ולמדתי, כאילו שיש לי ברירה בתקופת מבחנים)
כן מאד קשה לי, וזה גם נמשך אצלי לאורך זמן, ומורגש כמעט כל היום.
קשה מאד למלא חור כזה, (לא מדברת על החורים שקל למלא, חבורה של סוטים) חור של בנאדם אהוב שכבר לא נמצא בחיים שלי.
אולי חור זה פחות המטאפורה הנכונה. זה יותר עננה של הרגלים ומחשבות. מקום שפעם היה המקום בריחה מהעולם, שפתאום הפך למקום הכואב ביותר, ועכשיו אין לאן לברוח.
הנוכחות שלו בראש שלי, תהיה ותשאר שם לזמן לא מבוטל. אבל כל יום טיפה פחות. בצורה שאי אפשר להרגיש אותה, אבל מפרספקטיבה של זמן מגלים את זה.
קשה לאבד שולט, בנזוג, אדם שהיה כל כך קרוב. כנראה שזה ימשיך לכאוב עוד לא מעט זמן, אבל אני לא שוברת את הכל, אני שבורה קצת אבל לא מרוסקת. כמו כוס חרסינה שאיבדה חתיכה קטנה מלמעלה, אבל היא עדין שימושית, ובסוף עוד היא תמצא את החתיכה שהיא איבדה ותשלים את עצמה.

לפני שבוע. חמישי, 11 ביולי 2019, בשעה 03:25

תעשה לה רק טוב לכמה רגעים, ותתעלם מכל התחכמות. מספיק כדי שהיא תהיה אסירת תודה למשך ה24 שעות אחר כך. אי אפשר להתחכם כשאת אסירת תודה (באמת שניסיתי).

Thank me later 

לפני שבוע. רביעי, 10 ביולי 2019, בשעה 08:51

בתור נשלטת, הרבה יותר קל לחיות במקום שאני שייכת למישהו. השיוך הזה נותן לי משמעות ומקום.
כשקשר נגמר יש המון דברים כואבים. בין אם זה החוסר תקשורת עם אדם קרוב, תחושת בדידות מסוימת, הרגלים שמשתנים ברגע, תוכניות שהולכות לפח. אבל הכי כואב אצלי זה השיוך, לדעת שלתקופה אני שייכת רק לעצמי.
אני לא בחורה שפשוט לה לתת את עצמה, אבל כשכן, אני שם ב100%, בלי אצבע אחת שמגששת החוצה.
לאבד שולט שהוא גם בנזוג, זו מכה קשה בשבילי. בעיקר בגלל שקשר כזה באמת גורם לי להיות את ה100% בפנים. עכשיו כל האנרגיות האלה, כל המקום המחשבתי הזה, נעלם ברגע.
אני לא יודעת מה אני מחפשת כרגע, כנראה שבעיקר שקט לתקופה. איכשהו בסוף שקט אצלי תמיד בסוף רווי בבלגן, אבל מסביבו יש שקט.

לפני חודש. חמישי, 23 במאי 2019, בשעה 12:38

לכל דבר בחיים יש פעם ראשונה. במקרה שלי, שלשום אני, אולטרה ויולט, הלכתי וקניתי קונדומים בפעם הראשונה בחיי.

רצף אירועים מיוחד הביא לסיפור הזה, זה שעד גיל 25 לא נאלצתי לרכוש קונדומים. החל בצורך להגיד לכל גבר לפני ששכבתי איתו שברור שרק עם קונדום ועל כן הביא עימו קונדומים, בזה שאני מבחינתי עושה חצי משימה בזה שאני על גלולות ומונעת הריון והצד השני צריך למנוע את המחלות, וכלה במספר אקסים נהדרים שהשאירו אצלי חבילות קונדומים כמעט מלאות. 

כשקוששתי קונדום אחרון לפני מספר ימים, ונאלצתי להסביר שזה האחרון וגם הוא פה בפוקס, הוא כמובן אמר שיביא חבילה פעם הבאה שיבוא. אך רגע לאחר מכן גילה שאני אף פעם לא קניתי קונדומים, מבט ממזרי עלה בעיניו. הסברתי, אני לא נבוכה או משהו, לא מפחיד אותי גם שיחשבו עלי שאני זונה/שרמוטה/פותחת רגליים, כי אם נודה באמת, חוץ מלקחת כסף אני עונה לכל ההגדרות... כן עולה במוחי העניין, שבזמן הקנייה מחשבות יצצו מעבר לדלפק 'גם מזיינים לה את הצורה וגם היא קונה את הקונדומים בשביל זה'. כמובן שבאותו הרגע השולט האכזר נקרע מצחוק והסביר שאני הולכת לקנות קונדומים.

הרגע הגיע שלשום, כשמצאתי את עצמי עם חום, מנוזלת, גרון כואב, ובכלל נראית כאילו מישהו לעס אותי וירק. אז הייתי צריכה דקסמול קולד, וקונדומים כמובן, אם אני כבר בסופרפארם. בחורה יעילה שכמותי. היה מאד פשוט, מפתיע אבל הם שמים את הקונדומים ממש ליד הבית מרקחת. רק הרוקחת הערבייה עם החיג'אב הסתכלה עלי במבט של 'במצבך הנוכחי את בכלל חושבת על סקס' או שזה היה מבט של 'במצבך הנוכחי מישהו בכלל ירצה לעשות איתך סקס', לא סגורה על זה.

האמת, אם הייתי רוצה לעשות מזה סיפור משעשע באמת, הייתי צריכה לקנות גם מיכל גדול של חומר סיכה וחפץ לא מיני בצורת פאלי. עכשיו סתם גיליתי שיש פעמים ראשונות שלא שוות את הסיפור.

לפני חודשיים. שני, 20 במאי 2019, בשעה 22:35

כבר 8 שנים שלא הייתי חולה באמת. לפעמים לא הרגשתי טוב, אבל לא חולה באמת, כזה עם חום ורצון עז לשכב על הרצפה כדי להוריד אותו.
כמובן שזה מגיע אצלי דווקא שמגיע הקיץ, כי כמובן שהכי כיף זה לבלות עם בעיות טמפרטורה, עם להיסחב עם טישויים וכל זה שהמזגן פועל.

בסה"כ היתה לי ילדות סבבה, אבל ללא ספק היו רגעים שאמא שלי התנהגה בצורה מיוחדת. פחות או יותר כל פעם שהייתי אמורה להיות אצל אבא, אבל הייתי אצלה. אחת הפעמים האלו היו כשהייתי חולה לפני 8 שנים, בגיל 17, שלושה ימים לפני הבגרות המתמטיקה. נכון, גיל שלחלוטין אני יכולה לדאוג בו לעצמי, מצד שני עם 39 חום...
באותו לילה אמא יצאה למסיבה, ואני נשארתי לבד בבית. לקחתי 2 דקסמול והלכתי לישון. אמצע הלילה אני מתעוררת, חם לי, אני רועדת, מודדת חום- 40.
אוקיי, מרגיש לי שמשהו לא בסדר, הולכת לאמא ואומרת לה. אמא צועקת עלי בשכרות- אז קחי כדור!
הולכת למטבח פותחת את הארון, מוצאת את הקופסה המרשרשת של האדוויל, ולוקחת שניים.
המצב לא משתפר. עוברת לשכב על הרצפה כדי להוריד את החום, לוקח לי זמן, אבל נרדמת.
בבוקר אני קמה ויוצאת מהחדר, אמא כמובן מתנצלת שהיא לא היתה כל כך חיונית בלילה, ושואלת אותי למה יש ריטלין 40 מ"ג על השולחן אוכל. בנקודה הזו אני מבינה למה מצבי לא השתפר, ככה זה שלוקחים 2 כדורים של ריטלין במינון גבוה במקום אדוויל.

הסיפור הזה עלה במוחי, כי פעם הייתי בטוחה שמוסר ההשכל של הסיפור הוא- אסור לקחת תרופות בלי להדליק את האור בלילה. היום אני מבינה שהסיפור הזה היה יכול להיגמר הרבה יותר רע עבורי, אם הייתי נכנסת לחדר של אמא, כשהיא שיכורה ואחרי מסיבה, ועוד היה שם גבר.
לכן המוסר השכל הוא, תמיד, אבל תמיד, המצב יכול להיות גרוע יותר.

לפני חודשיים. ראשון, 12 במאי 2019, בשעה 23:38

בוא נתחיל מזה שמראש אני צינית, נהינת לצחוק על הכל, ובעיקר על עצמי.
אבל כן, זה אומר שאני נהינת לצחוק גם עליך, ובשל העובדה שאתה השולט שלי, זו ללא ספק התחצפות.
אף פעם לא הסתרתי את זה שאני brat להחריד. מעבר לסיטואציות מאד ספציפיות במיטה בהן אפשר להשתיק את ה- playfulness שלי, אני אגזים לא מעט, ואמתח את הגבולות כמה שיותר.
אני אשחק עם המילים שלך נגדך, אגיד שטויות כדי להתגרות בך, ואצחק עליך לא מעט.
אבל אני חושבת שלקחתי את זה צעד אחד קדימה, שלא רק שאני מדברת איתך על העונש שמגיע לי על ההתגרויות האלו, אלא גם מתגרה בך על היכולת שלך להעניש אותי/לזכור להעניש אותי.
זה כיף לי כי זה תשומת לב, זה הבטחה למשחק בעתיד, זה משחק בהווה, זה הפחד של מה שיקרה אחרי שאני אגיד את זה. אני אוהבת להרגיש את הפחד ממך, וה"לעצבן" אותך נותן לי בדיוק את זה.
אתה לא יכול לשקר, אתה גם נהנה מזה. אני רואה את זה לפי החיוך שלך שחושב על הדבר המפגר שאמרתי ועל איך אני משלמת על זה. בין אם זה באותו הרגע או איך אני אשלם בעתיד.
האמת היא, שאני אוהבת לשלם לך, וגם מאד מחבבת לצבור חובות מהסוג הזה אליך.
נכון, זה קצת מוזר שאני יכולה להגיד את הדברים האלה באמצע אקטים מאד לא קשורים במיטה. אבל היי, תגיד שאתה לא נהנה מהיכולת להעניש אותי במקום, ולהחליף את הצחוק שלי בצעקות של כאב או הנאה.
והכל שווה את המבט בעיניים שלך, כשאנחנו במקום שבו אתה לא יכול להחזיר לי על השטויות שלי. המבט הזה של את עוד תשלמי על זה, שווה את הכל.

לפני חודשיים. שני, 6 במאי 2019, בשעה 23:29

כשהאוטוקורקט מכיר אותי טוב מדי...

לפני חודשיים. שני, 22 באפריל 2019, בשעה 00:30

בזמן שלנשים נורמליות יש קראש על ג'ורג' קלוני/בראד פיט/ליאונדו דיקפריו, אני תקועה עם קראש על אילון מאסק ופוטין.

אני פשוט סוטה.

לפני 3 חודשים. חמישי, 18 באפריל 2019, בשעה 08:59

אני לא מחפשת בלאגן, באמת שלא. אבל עם הדלת שכתוב עליה בלאגן כבר פתוחה אני לא אעצור את עצמי מלהיכנס.
טוב, גם אם יש חריץ קטן בדלת יש מצב שאני אבעט בה קלות ו.. אופס נפתח
אז גם אם היא סגורה אבל יש מאחוריה קולות מעניינים זה כאילו אני כבר שם בכל מקרה, לא?
אז מה אם היא נעולה, קצת להתאמץ והיא תפתח בסוף..
אבל באמת, אני ממש לא מחפשת בלאגן

לפני 3 חודשים. שלישי, 9 באפריל 2019, בשעה 11:50

מקורי לכתוב היום על הבחירות, לא?

אבל בהמשך לשני הפוסטים שלי בבחירות המקומיות כמובן שגם הפעם הלכתי להצביע בלי תחתונים או חזיה.

מתוך יאוש זה גם היה בפיג'מה. כי הרי אנחנו נכנסים למערכת בחירות שעולה לנו מיליונים בשביל לקבל בדיוק את אותה התוצאה. כיף.

או כמו שרשמתי פה למישהו "יש את הרגע, שהנאיביות נעלמת. שאתה מבין שברוב התחומים, לא יהיה הבדל גדול לא משנה מי ישב על הכיסא. אבל יש לי חלומות רטובים על קואליציה בלי החרדים, תחבצ בשבת, נישואים אזרחיים וגם לקהילה, גיוס לכולם או צבא מקצועי. ואז אני מתעוררת ומרגישה את הזין של ביבי בתחת."

אז תודה לך ביבי על 10 שנים של התעוררות לחלומות הכי רטובים שלי. כלומר אני רושמת בלשון עבר, למרות שמחר כלום לא ישתנה. כלומר אולי גם פייגלין ישב איתך, ואז אני אוכל לקסס בבית המקדש השלישי. בעזרת נשים כמובן. סקס על ירוק ידוע כסקס יותר כיף, אבל בוא נגיד את האמת, זה גם סקס עצלן ואיטי. האם היתה פה מטאפורה? מי יודע? 

יום חופש נעים לכולם! כלומר יום מצוין לעשות את כל הדברים שדחיתי לעשות בשבוע האחרון, ואני אדחה לעשות אותם גם היום...