עבורה

מגיע אלינו הביתה איזשהו בעל מקצוע, יחד עם השוליה שלו,

לא ראיתיו מעולם,

אני תמיד מציע מיד שתייה, גם איזה דבר מתיקה,

מכין להם,

ואז הוא פונה אלי - "אתה שחקן, נכון ?",

אני מחייך אליו בביישנות - "איזה שחקן ?",

הוא משיב - "שחקן קולנוע...",

אני מחייך - "לא, לא שחקן כזה"...

 

לך תספר לו שאני אחלה שחקן,

שחקן נשמה,

במציאות היומיומית אני אסרטיבי, מוביל, נחוש, מרצה, מוביל,

אך בחדרי חדרים,

מול הגברת הנכונה,

אני יורד הכי נמוך...

אני אוהב להיות מפוקח,

סוטה שכמותי,

אוהב שאם מקבל מטלה,

אז הגברת בוחנת אותי בעת ביצועה,

בין אם זה לנקות ביתה,

ובין אם זה לצחצח רכבה,

אני אוהב להיות מפוקח על כלל מעשיי,

ברור שזה לא ישים,

אך כיום ישנן דרכי תקשורת המקלות על "עבודת" הפיקוח.

מה שכן,

אני סולד מפיקוח דרך אפליקציה,

אני קורא לזה להיות מפוקח פאסיבי,

כי הגברת לא צריכה קשר עימי,

היא פשוט יודעת היכן אני,

אני מגורה מינית ושיכלית,

כאשר אני מפוקח אקטיבית,

שהגברת שואלת/חוקרת - "כלב, איפה אתה ? מה מעשיך ?",

פיקוח שכזה מטריף חושיי...

 

הלוואי ואחווה זאת שוב...

 

בהמשך ישיר לפוסט הקודם...

 

אין כמו גבירה עם ראש יצירתי,

זה מוכיח ומראה שהיא "על זה" שלא לומר - "בתוך זה",

ולמה אני מציין זאת ? 

אשתי הלכה הבוקר לפדיקוריסטית שלה,

ואני ישר "נזקר"...

שהגבירה היתה הולכת לפדיקוריסטית,

היתה מצלמת לי הסיטואציה - 

היא יושבת גבוהה יותר,

והפדיקוריסטית מעסה ומטפלת בכפות רגליה,

אותי סצנה זו מאוד גירתה,

לדמיין את הגבירה שולטת עליה...

אך זה לא הסתיים בזה,

הגבירה היתה מצלמת את צפרניה הגזרות ושואלת - "להביא לך ?",

ואני "תמימי" תוהה - "לשם מה ?",

והיא טיזרית - "מה, לא רוצה לאכול אותן ?",

והיא היתה ממשיכה - "היא משייפת לי העור היבש",

ואני - "נו, אז מה..",

והיא ממשיכה - "לא רוצה שאביא לך...לנשנש יחד עם הצפרניים..."...

 

כן, אין כמו גבירה יצירתית עם פתיחות מחשבתית...   

נכנס לשירותים,

רואה תחתוניה זרוקים על הרצפה,

שולח לה תמונה - "יפה לך",

והיא משיבה - "לגמרי...מה אתה תעשה ?",

ואני מ(ת)קשה - "באמת מה אמור לעשות ?",

והיא לא מתבלבלת - "להריח, לנשק ולשים בסל הכביסה, שאני אנקה ?",

פששש...הגב' תפסה ביטחון...

הלוואי כל יום...

 

אך לא זה המצב, לצערי...

מאוד מרגש אותי,

אישה (חזקה) אשר עומדת מעלי,

טוב, זה כנראה לא יקרה,

אז "מסתפק" באישה חזקה שתתבונן בי מלמעלה,

"הבעיה", שאני גבוה,

ולא חווה מצבים שכאלו,

אז אוהב לראות תמונות שלעיתים נדירות נשים מצלמות כך עצמן,

שכאילו הן מסתכלות למטה ע/אל המצלמה,

ו...מזל שהדמיון עובד שעות נוספות...

מחשבות נוגות,

עושה חשבון נפש,

כל הזמן,

ובייחוד בימים אלו,

מצטער על כמה "פניות" שעשיתי בחיי,

לקחתי כיוונים,

שלא הביאו אותי למקומות שרציתי להגיע,

מצד שני,

לא יודע אם כיוונים אחרים היו מביאים אותי למקומות אחרים, טובים יותר,

אולי האשם בי,

באישיותי הבעייתית,

בכך שאיני מוכשר מספיק...

 

ימים מבאסים... 

 

מי צריך שולטת "עכזריט" שאני מלקה עצמי... 

אני רואה ומחשיב עצמי כבעל מודעות עצמית גבוהה,

לא מחפף ולא מעגל פינות,

לא לאחרים,

ובטח לא לעצמי,

ולכן, לאחרונה אני חש,

שכל מילה, כל סיטואציה שחווה,

אני ישר מקשר אותה ל"נושא" אתר זה...

וזה מביא אותי לעלות זכרונות,

מצבים שהיו,

מצבים שהיו אמורים להתרחש,

והראש שלי מתפוצץ...

 

וכך, אני לא כותב למגירה,

אלא כותב ל- "טיוטא",

והטיוטות הולכות ונערמות,

משמע, נזכר יותר מאשר מספיק לכתוב, לסגנן ו- לתאר...

 

"החופש" הזה לא עושה לי טוב...

איזו תחושה ונפלאה,

היא התחושה שאתה לא לבד,

שיש מישהי מעליך,

שאתה שלה,

רכושה,

ואז, בהגדרה,

היא אמורה "לדאוג" לך,

לפקח על מעשיך,

ריגוש שאין דומה לו...

 

יש למה לשאוף... 

לא כל הבחירות שאנו עושים,

נכונות לנו,

ולא כל בחירה ניתנת לשינוי,

אני למשל עבדתי ברגון גדול מאוד,

ולפני שנים רבות בחרתי לצאת לעצמאות,

עצמאות מביאה עימה הרבה כאבי ראש,

שיווק, סגירת עסקאות, תמחור, גביה,

עם אלה אני עוד מסתדר,

הבעיה - שעצמאי מנהל לעצמו את סדר יומו (עד כמה שניתן),

וכאן הקאץ' שלי, מבחינתי,

אני עושה לעצמי הנחות [ במקום שמישהי תגרום לי לאנחות 😉],

וכך, אני לפתע שוקע לי,

לא יוזם,

יושב במשרדי,

ונכנס יותר מידי לאתר הזה...

 

עצמאי עאלק...

מפה לשם...חייב בוסית על הראש...

הערב יורד,

אחרי יום מבוזבז,

שאין לי מעטפת,

שאין לי שולטת...,

אבל,

אסור ליפול,

רק לרגלי הגבירה,

חייב להיות אופטימי,

משהו שלא טוב לאחת,

מאמין שיהיה מושלם לאחרת...