עבורה

שבהתבוננות בהן אתה חש מיגנוט,

הן בעלות נוכחות,

הן אסרטיביות,

זה בדיבור,

זה בהליכה,

הן פשוט מודעות לעוצמתן,

ויש את האחרות... 

היא אהבה לדחוף אצבעותיה לישבני,

והוא אהב לקבלן,

מן אהבה שכזו.

איך היא ידעה לקחת מה שעושה לה טוב,

היא היתה מחדירה כף יד לישבני,

כן, ישבני היה מקבל את כל כף יפה הענוגה, 

ועם ידה השניה לופתת חזק את אשכיי,

כן, מן לפיתה שכזו,

כאילו שחשבתי לברוח ממנה,

ואני הייתי נכנע לה,

מרצון, מעונג, מאהבה...

עם זכרונות כאלו קמתי...זה בוקר טוב ?? 

לא, לא, לא,

היא לא פה,

אז היכן כן ? :-)

אני חייב להעריכך,

חייב להעריצך,

חייב לבטוח בשיקול דעתך,

שהרי אני שואף לקדש האדמה עליה את פוסעת,

כך שאין לי אפשרות אחרת,

את מבינה ???

מבחינתי, כמובן שחייב להמשך לשולטת עלי ובי,

משיכה בראש, וכן גם משיכה מינית,

וזה בסדר מבחינתי שלא יהיה כלל מגע מיני,

ורק שתדעי:

אני מסוגל לעשות הכל,

את רק צריכה לדעת לדרוש !

כאשר כורע על ברכיי,

משפיל מבטי,

מחכה להוראות ממך,

מצפה לדיבור, מכה או התעלמות,

אני יכול לראות את הבעת פניך,

את מחייכת לעצמך,

זה עושה לך טוב לראותני כך לרגלייך,

כנוע, נכנע, פשוט שפוט,

אותו גבר-גבר שלפני שניה היה אסרטיבי וסמכותי,

אותו גבר שתמיד יש לו מה לומר,

ותמיד מקשיבים לדעתו,

כעת על 4, מכווץ, ממתין,

ואת ניהנית מיציר כפייך,

המוטל כך לרגלייך... 

היא יושבת מולי,

מלאה הוד והדר,

ישיבה עם גב וגו מתוחים,

שערה אסוף ומרשים,

ואני במקום להשתתף בשיחה עם חבריי,

מביט בה,

איזה מראה של מלכה,

איזה סגנון אריסטוקרטי,

אך מניסיוני,

אילו הנראות מלכות,

לבסוף נשלטות...

אני מעריץ אותן,

אני סוגד להן,

אותן נשים היודעות לקחת,

הן לא שואלות,

לא מתווכחות,

פשוט באות ולוקחות,

לוקחות לי את המחשבות,

לוקחות לי את ההזיות,

איזה כייף זה להילקח על ידי אחת שכזו.

מתנהל בענין אישי שלי,

מול "עורכת דינית" מסוימת,

ברור שהצדק עימי,

ויותר ברור שאני אזכה,

הנימוקים שלה, רדודים להחריד,

אבל, למה לזכות ?

למה לא להתמודד ?

למה לא לגרור רגליים ?

אני כה אוהב את "גישתה",

הנחישות שלה, האסרטיביות שלה,

כן, גם המראה המצודד שלה,

הייתי רוצה לשמש כ...עבדה.

ואיך אסביר זאת לבא-כוחי ?

אז לעזעזל הצדק,

יכולנו להיות צוות,

היא הגבירה ואני - נתון למרותה.

אמש, לאחר שפרסמתי הפוסט שלי,

פנה אלי (לא יודע איך לכנותו) וביקש להצטרף,

הסברתי לו, דבר שהיה כה ברור,

שאין לי גבירה, וממילא אין לי מה לצרפו,

והוא מוזמן לחפש לו אחת.

החלאה התחיל לגדף אותי וניבל פיו בשפת ביבים הידועה רק לאנשים כמותו,

ואז, לראשונה, הבנתי מה נשים עוברות כאן,

בין אם שולטות ובוודאי כנשלטות,

האמת, הייתי בהלם, ואני מרחם עליכן, שזו הדרך שפונים אליכן,

ואז הצטערתי עוד יותר,

איך זה שאני פונה בצורה כה מנומסת, כה מכבדת,

זוכה מכן להתעלמות, לכתף קרה...