שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני

אז הוחלט שאפתח בלוג.
זהו הבלוג הראשון של חיי. יש הגיון לרשום אותו, כך אוכל לחלוק ולתעד את הרגשות, המחשבות והתהפוכות שעוברות עליי, מאז הגעתי לתחום.
לפני 19 שנים. 6 בינואר 2005 בשעה 13:29

עברו כמעט חודשיים מאז שהגעתי לכלוב.
חודשיים מאוד אינטנסיביים מבחינתי ומאוד לא פרודוקטיביים מבחינת המנחה שלי.
בתקופה הזו אפשרתי לעצמי להתבטא באופן ישיר, כפי שלא העזתי מעולם. והצלחתי להבין את מקומי טוב יותר בעזרת מספר אנשים פה.
אז התחלתי פה עם ניק ונילי לחלוטין וניסיתי להבין מי מול מי ואיך להגדיר את עצמי. זה המשיך בפעם הראשונה בה הורדתי מישהו על ארבע (שש ליתר דיוק), וטיפת הרטיבות הראשונה שטפטפה לה...
זה המשיך בסשן משותף עם חברה דומית ובן זוגה המקסימים, אשר אפשרו לי להציץ לתוך עולם זה, ולהרגיש נתינת הצלפה מהי. באותו סשן, שאלתי איך אפשר לדעת מהי עוצמת המכה? תשובתה, באופן הטבעי ביותר, הייתה, "את מוזמנת לנסות". אז ניסיתי, וגיליתי שכאב הוא דבר נעים (מאוד נעים!). לא ממש ידעתי כיצד לעכל זאת, אז אמרתי לעצמי, טוב, את דומית, שאוהבת כאב, את יכולה לבקש מהסאב שלך שיכאיב לך. פשוט וקל.
ואז הכרתי סוויצ'ר, וחוויתי סשן כסאבית. והיה כ"כ טוב. כל כך.
ופה כבר מתחיל הבלאגן האמיתי. אני דומית, סאבית או סוויצ'רית? בפרופיל שלי כתוב שולטת, וכשיצרתי אותו, האמנתי לכל מילה שכתבתי בו. אז היום החלטתי שאשנה אותו, וכשקראתי אותו לפני השינוי, גליתי ששום דבר ממה שכתוב לא השתנה, למעט דבר אחד, דו כיווניות.
אני עדיין מאמינה בדיוק באותם דברים, אבל בשינוי אחד מהותי- סוויצ'ית.

לפני 19 שנים. 27 בדצמבר 2004 בשעה 21:39

היה לי דייט, עם בחור שהכרתי באתר לפני מספר שבועות.
ההיכרות התנהלה בצורה מאוד איטית, המעבר מהודעות, לצ'ט, לטלפון ולרגע המיוחל של הפגישה.
אולי כתוצאה ממשך ההיכרות שלנו או כתוצאה מהחיבור בינינו כבני אדם, תוך מספר דקות טיילנו על החוף שלובי ידיים ואח"כ מחובקים.
הגעתי לביתו. בשיא הטבעיות.
הוא, יחסית אליי, מאוד ותיק פה ועד כה היה סוויץ' (למופת). וכעת הוא מתנסה בסאביות.
הדומיות שלי אינה מוטלת בספק, אני נהנית במקום זה ולראשונה בחיי מרגישה פה בטוחה, מוגנת- בבית.
והוא, כ"כ רוצה להיות סאב...והוא היה (ג"כ למופת)
וזו הייתה ההתנהלות (כמעט), עד הבוקר שאחרי
ובו, בפעם הראשונה נתתי לגבר לשלוט בי, לעשות בי כרצונו...מתוך בחירה שלי
והיה מדהים
איך פתאום מצאתי עצמי מסתובבת גאה עם סימנים על התחת...רצה למראה, מורידה את המכנסיים מספר פעמים ביום, רק כדי לראות ולהיזכר...
מאז, אני הדומית, אבל לפעמים גם לא...:)
אז היום קיבלתי את המשימה הראשונה שלי...לכתוב בלוג
אז הנה הוא
מהמקום הכי יפה, הכי טהור, הכי כן
רציתי להגיד תודה
תודה שאתה מאפשר לי להיפתח,
תודה שאתה מבין אותי,
תודה על הדמעות,
תודה על הכל