Mastermind

לעצמי

לגוף

לנפש

לחיים

לאהבה

לזוגיות

לעיניים

לחיוך

לנשימה

למגע

לריח

לטעם

לע(ו)ד!

כשאני פה אני באמת מאמין לבולשיט של עצמי, ושלכם.

ולפעמים,

יש פרץ קצר של אמון הדדי,

אך לא מספיק.

#ועדיין...

If you can keep your head when all about you
Are losing theirs and blaming it on you,
If you can trust yourself when all men doubt you,
But make allowance for their doubting too;
If you can wait and not be tired by waiting,
Or being lied about, don’t deal in lies,
Or being hated, don’t give way to hating,
And yet don’t look too good, nor talk too wise:

If you can dream—and not make dreams your master;
If you can think—and not make thoughts your aim;
If you can meet with Triumph and Disaster
And treat those two impostors just the same;
If you can bear to hear the truth you’ve spoken
Twisted by knaves to make a trap for fools,
Or watch the things you gave your life to, broken,
And stoop and build ’em up with worn-out tools:

If you can make one heap of all your winnings
And risk it on one turn of pitch-and-toss,
And lose, and start again at your beginnings
And never breathe a word about your loss;
If you can force your heart and nerve and sinew
To serve your turn long after they are gone,
And so hold on when there is nothing in you
Except the Will which says to them: ‘Hold on!’

If you can talk with crowds and keep your virtue,
Or walk with Kings—nor lose the common touch,
If neither foes nor loving friends can hurt you,
If all men count with you, but none too much;
If you can fill the unforgiving minute
With sixty seconds’ worth of distance run,
Yours is the Earth and everything that’s in it,

And—which is more—you’ll be a Man, my son!

אני מתחיל להרגיש שאין פה נשלטות כמו פעם.

לא בכמות ולא באיכות.

מה מביא מישהו לכתוב לעצמו פוסט יומולדת?

קודם כל, מגיע לי!

חוץ מזה, זה הזמן לאחל לעצמי את כל הדברים שאני רוצה שיתגשמו:

שלום עולמי, קץ לרעב ולמגיפות, חופש, שיויון, אחווה וגם אהבה!

זוגיות, קריירה, וכמו שכתוב בפוסט אחר, אני רוצה סוגריים (:

יקום, אתה מוכן? GO!

בואי כבר

אם זו את, 

את יודעת מה לעשות...

תלמדי מה את רוצה או דעי לשאול וללמוד ממי שיודע.

אין לך מרכז ואת לא מודה בזה.

את רוצה שאני אחליט אך לא מקבל את החלטתי.

את רוצה להגשים אך לא נעה אפילו בעזרתי.

את רוצה כך ולא אחרת, אבל לא כך ולא אחרת.

את רוצה להיות פנטזיה. 

אז את רוצה.

לכי קיבינימט

יש בזה משהו מרגיז ונחשק סימולטנית.

כינוי של סאבית, יש פה הרבה,

אבל ליד השם שלה, כמו זגוגית החלון לפני חנות הממתקים,

מופיע לו שם אחר, בתוך שני חיוכים מתגרים ומקניטים. סוגריים.

קיבינימט כבר! גם אני רוצה סוגריים! 

ורוצה שיראו אותי בסוגריים שלך.

חבל שאנחנו עוד לא מכירים...

כן, ככה זה עובד. 

like it or not.

יש לי תמונה, ומצלמה, וטלפון, וסקייפ וג'ימייל ואפילו קיק.

למה? כי אני לא חי באשליות וכי אני רציני, לכן משקיע ודואג

שהמטרה שלשמה התכנסנו תזכה לכל הסיכויים.

אני רוצה. ופועל בהתאם. באופן ישיר וכן.

הכל חשוב ונכון ונאמר כבר, אבל מי שלא מבינה את חשיבות המראה,

ומתמקצעת במשחקים ומשיכות זמן וחבל, 

פשוט מפסידה, ויורה לעצמה בטלפיים.

אז תתחילו להתנהג, כי כמו שנאמר פעם בסדרה האלמותית "דארמה וגרג":

"פנימיות יש לכולם. מה שחשוב זה מה שמבחוץ".

(: