הכי אמיתי

את רוצה להיגמל ? 

את יכולה להיגמל ?

או שזה גדול ממך,

זה חלק מאישיותך ?

אז אני מבין לליבך.

רוצה אותך גאה,

רוצה אותך חזקה,

מאמינה בעצמך,

ולא חולקת עצמך עם כל אחד,

רק עם המיוחד,

הראוי לך,

שיבין אותך,

שיכיל אותך.

רואה אותך מחייכת,

אבל זה חיוך מאולץ,

חייבת להיראות מושלמת ומרוצה,

אבל האם יודעים מה באמת את רוצה ?

האם את מספיק אמיצה ?

שאלי עצמך,

ורק שתהיי בטוחה,

תפני,

אני מבטיח...אבין אותך.

בפורים,

זה הזמן להוריד המסכות,

להוריד את החומות,

להוריד את המיגננות,

תני לי להכיר אותך,

תני לי להבין אותך,

תני לי אותך.

בעיני - את הדבר הכי חשוב

סעודת שישי,

יין...נרות,

מה היית רוצה:

שקודם אשקה אותך שתכנסי למוד, ואח"כ טפטוף החלב, או

שרוצה לחוות את עצמת הטפטוף, ואח"כ לשתות ?

אני תמיד מתחשב...שואל...בודק...

מתעניין...

איני רוצה שתכאבי עבורי,

אני רוצה שתהני עבור עצמך,

יחי ההבדל הקטן,

קדימה האושר הגדול.

בוחן אותך,

חודר למוחך, דרך עינייך,

רואה בהם את הכמיהה,

את הרצון,

מצפה לאחד שיגע בך,

ויצור את השטפון,

הרצון המיוחל,

הכאב הבלתי נסבל,

לקבל את היחס הראוי לך,

להבינך,

להכילך,

לתת לך לפסוע בדרכך.

לוגם מהקפה השחור,

מהרהר ביני לבין עצמי,

כמה ? כמה רחוק תהיי מוכנה ללכת ?

כמה שכבות תסירי מעצמך ?

כמה תתני לי מנפשך ?

ואני, מבטיחך,

אשמור עליך מכל משמר,

כי את הדבר הכי יקר.

עוד לא חוויתי די,

הן יכולות ללטף שיער ראשך,

הן יכולות ללחוץ על פטמתך,

הן יכולות להכות על ישבנך,

והאצבעות...יכולות לחולל נפלאות,

הן יכולות לשחק עם דגדגנך,

הן יכולות להגמירך,

הן יכולות להכנס לאחוריך,

הן רגישות,

הן מדויקות,

הן מחוללות פלאים,

בואי לגן המשחקים.

(שאיני מודע לקיומך)

תצאי, תבלי,

בטח תהיי מסמר מסיבת התחפושות,

תקסימי את כולם,

אך בתוך תוכך,

את לא שם,

הם לא ממש מכירים אותך,

את מיוחדת, ייחודית,

כלפי חוץ סמכותית,

אך כה רוצה להשתחרר,

להיחשף,

רק אז תחושי...כייף.