פיטפוטי פות

פותות הם לפעמים געגועים לזין

ראיתי פעם פות

שזין עזבו

עם דגדגן שבור של מיץ וחשק

והאדון, והאדון הוא לפעמים גם כן יכול

להישאר נטוש ובלי פותות

ממש כמו פות

כשהפות מלא, הוא רוטט מבחוץ אבל שליו מבפנים

כשהפות מלא, הוא מלא בעצמו

כשהפות מלא, הוא עסוק רק במלאותו

כשהפות מלא, הוא אינו רוצה לכתוב

כשהפות מלא, המוזות שותקות

כשהפות מלא, הוא יודע את מקומו

פות

ואגינה

ערווה

עריה

מבושים

כוס

שם-למטה

פיפי

פושפוש

נרתיק

מנוש

פוסי

חריץ

יוני

נקב

אני

לכל פות יש שם

שנתן לו אדוניו

ונתנה לו בעלתו

לכל פות יש שם

שנתנו לו עומקו וצבע שפתיו

ונתנה לו ערוותו

לכל פות יש שם

שנתנו לו מחזריו

ונתנה לו מיטתו

לכל פות יש שם

שנתנו לו חטאיו

ונתנה לו כמיהתו

לכל פות יש שם

לכל פות יש שם

לכל פות יש שם

שנתנו הבאים בתוכו

ונתנה לו לחותו

לכל פות יש שם

שנתן לו טעמו

ונתנה לו רכותו

לכל פות יש שם

שנתנו לו מעניו

ונתן לו כאבו

לכל פות יש שם

שנתנו לו אצבעות אדונו

ונתן לו צימאונו

לכל פות יש שם

לכל פות יש שם

לכל פות יש שם

שנתן לו אדוניו

ונתנה לו בעלתו

לכל פות יש שם

שנתנו לו הרפתקאותיו

ונתנה לו כמישתו

אי אפשר לאחוז בחור, אי אפשר להעתיק אותו ממקום למקום, אי אפשר להקטין אותו (אפשר רק להעמיק, להרחיב, להגדיל). לחור אין חומר, אין לו דמות, הוא כולו היעדר. הוא מה שאין.

כך גם אני, פות. אין לי דמות, אין לי צורה. למרות שאני שלך, אין אתה יכול לאחוז בי, אלא רק אני בך.

כשאינני אוחזת בך, אני אינני.

אני אין.

אני חור.

אי אפשר להעתיק אותי.

אי אפשר להקטין אותי.

כשאני אוחזת בך,

אני יש.

אני פות.

אתה מרחיב אותי, ונשימתי נעתקת.

הטרנינג החם שומר על חום המקלחת הארוכה שעשיתי. אני גורבת גרביים, כפפות, כובע צמר. שנינו משועשעים מאוד מהלבוש המאוד לא מתאים. המבט שלו שואל אם אני מוכנה, ואני מהנהנת. ההפוגה הקומית חלפה לה, ושנינו עוטים ארשת פנים רצינית של מהנדסים, או מדענים. אני מטפסת על המיטה, ומתמקמת. אני שוכבת על הגב, שעונה על כרית גדולה, ידיי מאחורי הראש, הרגליים כפופות מעט ומפוסקות מאוד. הוא מארגן סביבי כריות, מתחת לברכיים, לצידי הגוף. נוח לך? כן, אני אומרת. הוא מתחיל לקשור אותי, לא לקשור, לרתק. הוא מרתק אותי למיטה באמצעות רצועות בד ארוכות שגזרנו מסדין ישן. התחושה של הבד על גבי הטריינינג העבה מאוד שונה מתחושה של חבל. אני מרגישה עטופה, מוחזקת. חם לי. אני נושמת עמוקות ונרגעת לתוך מצב של חוסר תזוזה. אנחנו מביטים אחד בשני בעדינות ועצב של זוג שנפרד בשדה התעופה. שלום, אני נוסעת.

שוב יש לו מבט שואל. שוב אני מאשרת. אני מוכנה. הוא מכסה את עיני, ושם לי אוזניות. שבועות התווכחנו על הפלייליסט. כמה ארוך הוא יהיה, איך אאבד תחושת זמן. אני רציתי פלייליסט ארוך ואהוב. הוא הציע שיר אחד ב- repeat, כך שאאבד את תחושת הזמן. אני לא הסכמתי. חששתי שלא יהיה לי לאן לשקוע. בסוף ישבתי ערב שלם, וניקיתי את ספריית המוזיקה שלי מכל מה שלא מתאים, כדי שנוכל לעשות shuffle. פלייליסט אינסופי ובלתי צפוי של מוזיקה שאני אוהבת. שלום, אני נוסעת.

אני מרגישה את האצבע שלו על השפתיים שלי. זה הסימן שלנו. אם אני מנשקת – אני בסדר. אם אני נושכת – אני לא. אני מנשקת את האצבע שלו בעדינות, הוא מלטף לי את הלחי, ואני שוקעת לתוך הקול העמוק והמלנכולי של ניק קייב. עכשיו אני מרגישה קשית נוגעת בשפתיי. אני שותה מים.

נוח לי. חם לי. אני מאבדת תחושת זמן. אני נרדמת.

הוא שוב מעיר אותי בעדינות. הפעם היד שלו על המפשעה שלי. אני מרגישה אותו מותח את הטריינינג, ומרגישה קור חודר בין רגליי. מכוסת עיניים ומוזיקה חזקה באוזניות, אני מנסה להבין מה קורה בהתבסס על חוש המישוש בלבד. אני מבינה שהוא גוזר את הטריינינג, והקור שאני מרגישה הוא הקור של החדר. את המזגן והראדיאטור כיביתי כבר לפני שלושה ימים, וטמפרטורת החדר ירדה ל- 14 מעלות. עכשיו הניגוד בין חום גופי מתחת לטרנינג, ובין קור החדר על המפשעה שלי מורגש. כשהוא גוזר לי את התחתונים אני מרגישה את המספריים על העור שלי. כולי מכוסה, אבל הפות חשוף.

הוא לש אותי בידיים קרות מאוד ולחות. קרח, אני חושבת. ואז אני מרגישה קור עז. הוא דוחף קוביות קרח לפות הפעור שלי. הגוף שלי מזרים דם בחזרה כדי להילחם בקור. הפות שלי פועם. אני פועמת, דרך הפות. כל שאר הגוף שלי חמים מעורפל ומנומנם, אבל הפות סוער. אני פות סוער. הוא חודר אליי עם האצבעות שלו. חודר, חופר, מרחיב. תחושת צביטה חדה מבשרת לי שהוא אוטב את שפתי הפות שלי, אני סופרת ארבעה אטבים בכל צד. הוא מפסק אותי ומחדיר אליי משהו. זמזום עדין מלמד אותי שזהו הויברטור שלי. הפות שלי, הפות שאני, מלא, רוטט מבפנים, וכואב מבחוץ. אני מאבדת תחושת זמן ושוקעת אל תוך התחושה הרוטטת/כואבת של פות מלא. האצבע שלו על השפתיים שלי, אני מנשקת אותו בעדינוות. הפות שלך בסדר, אדוני.

וכך זה נמשך. אני בחושך, גופי עטוף, חמים, מרותק. אני שקועה במוזיקה, ללא תחושת זמן, ללא אחיזה במציאות. ובמרכז גופי – סערה של תחושות קיצוניות. פות שחור. בהתחלה אני מנסה לעקוב. קרח, שעווה, שקיות תה חמימות, אצבעות, אטבים, פרקי זמן של כלום, ושוב משהו חופר בי. עם הזמן אני מפסיקה לנסות להצמיד חפצים לתחושות והסברים לצורות. אני מתמסרת לעולם של טמפרטורות מתחלפות ומרקמים משתנים. מפסיקה לנסות להתכונן למה שיבוא, ומקבלת בהכנעה את חילופי התחושות. אני מתמכרת לתחושה של הדם הזורם, הפועם. אני פות פועם. לפעמים רוטט. לפעמים כואב. לפעמים קר. לפעמים חם. לפעמים ריק. לפעמים מלא. אני פות.

אני מתעוררת מותרת, גלויית עיניים, לתוך שקט ואור בוהק של בוקר חורפי. אני קמה ונעמדת מול המראה - חור עגול ויפה גזור סביב מפשעת הטריינינג הורוד שלי. דרך המראה אני רואה שהוא ער, ומביט בי. אני הפות שלך, אני אומרת. אני יודע, הוא אומר. בואי, פות. אני חוזרת למיטה, הוא שולף את הזין שלו ומזיין את הפות שלו. אני הפות שלו.

פות קמה בדד.

התעוררה רעבה,

כמיהה היולית בתוכה.

מכווצת עצמה סביב פין דמיוני,

ומשלימה עם יד.

פות מרטיבה,

מרטיטה, מרוגשת,

שריריה נעים בתנועות מעגליות.

שפתיה פעורות, אדומות,

מוצצות לה זין מהאצבע,

ומעניקות שלווה.

היי פות, קנית לך כבר

תחתונים בכל צבעי הקשת.

אך איש לא בא להתפתות,

היי פות, שטויות,

אין לך מה להיות כה מדופרסת.

סגרי את החלון ודי,

זה לא כדאי

את, אל תקפצי מן המרפסת

פות אוהבת להיות

עצובה ושותקת

להקשיב לסיפור על קרוב על רחוק

ואתה, שלא פעם מביט בה בשקט

זוהרת באור יקרות

שוכח הכול על אודות פותות אחרות

דברים שהפות אוהב:

קרח, אצבע, גזר, מים,  

זרע, שתן, רוק וזין.

דברים שהפות רוצה להיות:

ערום, חשוף, רטוב,

מפושק, נחדר, אהוב.