צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Bravery

לפני חודשיים. שני, 30 בספטמבר 2019, בשעה 14:29

אז כמו ישראלית מצויה גם אני באתי לאילת לחג.

חג שמח ♥️

שמתי לב כדי לשמור על יעני אנונימיות.

לפני חודשיים. רביעי, 18 בספטמבר 2019, בשעה 11:55

מעבר לזה שהעבודה שלי מעולה לי לקורות חיים,

נותנת לי אפשרות לעסוק במה שאני הכי טובה בו,

וגורמת לי להיות באינטראקציה עם אנשים כל היום ..

הדבר הכי טוב בה זה שהיא משרה חלקית (עד שמגיעה המשכורת ובאותו רגע אני מקללת בלב שלמה אני עובדת רק 3 ימים בשבוע).

 

אז בגדול הבוקר שלי מסתכם בספה, נטפליקס, קפה וקרקרים עם אבוקדו. 

 

(ששש אני מדחיקה את זה שעוד כמה שעות אני על הכסא בקורס נהיגה מונעת)

לפני חודשיים. שבת, 14 בספטמבר 2019, בשעה 21:09

אני יודעת שקל לפעמים ליפול לקשיים, אבל השבוע האחרון בלעדיכם (ושלא אדע עוד שבועות כאלה) גרם לי לחשוב על הדברים הטובים ולהודות עליהם.

- על לילות שאנחנו ישנים ביחד (כי אני סתם בכיינית שמתלוננת שאני באמצע וחם לי, המגע שלכם הכי כיף בעולם), ויש גם כלב.

- על בקרים ביחד, שמתחילים עם חיוך וקפה שאני רגילה שהיא מכינה לי (את המלכה שלי) 

- על ימים של צ'יפס ושניצל קפואים בתנור לעומת ימים של אוכל שגורם לי ולו להסתכל עליה בהערצה.

- על בריכה והטבעות בבריכה למרות שנכנס לי מים לאף, אני רועדת מקור ואתם מרטיבים לי את השיער כל פעם מחדש.

- על נצחונות במשחקים מטופשים (כי אני אף פעם לא הפסדתי!)

- על הפתעות שאנחנו עושים אחד לשניה (מישהו אמר קמפינג וקיבל צימר?!)

- על צחוקים משותפים שאף אחד לא מבין (ברד לבנדה מישהו?)

- על תכניות משותפות לחיים משותפים.

- על זה שמספיק חיבוק אחד מכם בשביל להרגיע סופות שלמות שמתחוללות אצלי.

...

אני יכולה להמשיך עוד שעה, אני נשבעת. 

אבל התודה הענקית היא שאתם פה למרות הכל, למרות השגעונות שלי, שהצלחתם בזכות הלב הענק שלכם לסלוח, 

ולגרום לסופש הזה להיות פאקינג מושלם (בבית מושלם עם אנרגיות של עוגת ביסקוויטים במקרר).

אז בגדול כתבתי פה פוסט שאף אחד לא יבין, 

אבל הוא בשבילכם.. כי העיקר שאתם מבינים. 

ואם לא אמרתי עד עכשיו.. אני אוהבת אתכם.

לפני 3 חודשים. ראשון, 1 בספטמבר 2019, בשעה 20:16

קשה לי להסביר מה שלושת המילים האלה אומרות בשבילי.

"אני אוהב/ת אותך"

אני מודה. שמעתי אותן יותר פעמים מאשר אמרתי אותן. 

אני לא מדברת על אהבה בין חברים. כי לחברים שלי זה מאוד פשוט לי להגיד שאני אוהבת אותם. 

אבל כשמדובר באהבה מסוג אחר, נו.. מהסוג האמיתי, הרומנטי, הזוגי.. אז אני נסגרת.

המילים לא יוצאות לי מהפה. 

נקלעתי לא מעט למצבים בהם מישהו אמר לי שהוא אוהב אותי, והגבתי בשתיקה.

קשה לי להרגיש. זה לא קלישאה שכל בחורה אומרת, זה באמת. 

כשמשהו מתחיל להתפתח לכיוון זוגי, אני אברח. 

אני לא אזרום. אני אמצא בעיות, ואם צריך גם אמציא אותן. העיקר לא להרגיש. אני מפחדת מזה. כי כל רגש שאפתח למישהו מוביל איתו את הסיכוי שאני אפגע. 

אני לא רוצה שיפגעו בי.

 

אבל גם אני "נופלת". אני לא כזאת חזקה.

התחילו רגשות. לא הייתי מסוגלת לומר את זה במילים, אז שתקתי.

באופן כללי שיש לי משהו לפרוק שכולל לדבר על הרגשות שלי, רוב הסיכויים שאבחר באופציה של להכנס למיטה, להתכסות, לחשוב על זה עם עצמי - העיקר לא לדבר על זה. לא לדבר על מה שאני מרגישה.

 

עברתי תהליך בתקופה האחרונה. יותר נכון, אני בתחילתו של תהליך.

אז היום כשרציתי לכתוב שאני מתחילה להתאהב, ומחקתי, וכתבתי שוב, ושוב מחקתי, עד שבסוף שלחתי -

זה היה צעד ענק בשבילי. העזתי. אמרתי את זה. 

וחיכיתי לתגובה כשהלב שלי פועם חזק ואני נושכת שפתיים בהתרגשות.

 

בגלל זה לקחתי כל כך קשה את התגובה.

כי עד שאמרתי,

ועד שהעזתי,

זה כאב. זה חסם.

ואת האמת ?

אני לא יודעת מתי יהיה לי את האומץ לנסות שוב.

לפני 3 חודשים. חמישי, 29 באוגוסט 2019, בשעה 13:14

"אנחנו כל הזמן מדברים על כמה זה מורכב. אבל למרות שזה מורכב, מה כן גורם לך לרצות?"
הסתכלתי עליהם ולא היה לי ספק שהם הסיבה. שהם הסיבה שאני מוכנה להתחיל הכל מחדש, בלי כל מה שמוכר. כי הם פה, והם שווים יותר מהפחדים שלי.

בחודשיים האחרונים מאז שחזרתי לארץ עברתי לא מעט. לא מעט בשביל אדם נורמלי, אבל אף אחד מאתנו לא נורמלי.
כשישבתי עם חברה שלא ראיתי חודש וסיפרתי לה, היא הסתכלה עליי בהלם ואמרה 'כל זה בחודש? הגיוני סך הכל'

איכשהו למרות שדברים מתקדמים בקצב טיל (לפחות בשבילי) זה נראה הגיוני וטבעי, וכאילו זה היה אמור להיות ככה תמיד.
יש קשיים, לא הכל חלק, כל אחד מאתנו הוא סופה בפני עצמה.
אבל למרות זאת, יש איזון. ככה אני מרגישה.

כשהוא אמר לי "יש לך המון פילטרים" כשניסיתי לומר מה אני מרגישה, ניסיתי רק להגיד שאני יודעת, שהדבר הכי קשה בשבילי בעולם זה להוריד את הפילטרים, החומות והמגננות, אבל שלא יבהל, כי אני כן מרגישה שהחומות נופלות.
עדיין קשה לזה לצאת במילים, בזה אני עדיין לא חזקה. אבל זה יוצא -
בדמעות שאני מרשה לעצמי להוציא לידם, בנשיקות שאני נותנת, בפרצי אהבה, או בזה שאני משגעת אותם וחופרת להם, למרות שאני יודעת שבאותו רגע הטלוויזיה מעניינת יותר.

לא ידעתי כמה אני צמאה לזה, עד שזה הגיע, ועכשיו אני לא מסוגלת יום אחד בלי להתגעגע.
הלב מפוצץ במיליון רגשות.
ואיזה כיף שהמתנה הזאת הגיעה לחיים שלי.

אני מלאה באהבה אליכם, מחכה שהביחד שלנו יהיה קבוע.

לפני 4 חודשים. חמישי, 1 באוגוסט 2019, בשעה 12:57

יש לי הרבה מגננות כשזה נוגע למערכת יחסים.

אם מול החברים שלי אני הכי צינית, צוחקת, משוגעת, לא מפחדת - אז כשאני מתחילה קשר חדש זה בדיוק ההפך:

אני מפחדת, קל לפגוע בי, ואני מאכילה את המוח שלי סרטים בלי סוף. 

כל החוסר בטחון שלי יוצא החוצה, ואני רק מחפשת איך לברוח ולא להתחייב. תמיד אני אמצא סיבה ל"למה זה לא מתאים כרגע ולמה התקופה הזאת לא טובה".

יצא לי לחשוב על זה לא מעט בימים האחרונים, על הפחדים האלה. אלה שחשבתי שאי אפשר לראות מבחוץ, שחשבתי שרק אני מודעת אליהם ושכלפי חוץ אני מקרינה משהו אחר לגמרי. 

אז כשגיליתי שטעיתי ושיש אנשים שמצליחים לראות את זה, זה הציף אצלי הרבה מחשבות.

היו רק פעמיים בחיים שלי שהצלחתי להסיר את המגננות שלי. וזה היה פאקינג מדהים.

אחד מהם היה הבן זוג שלי עד לא מזמן. הוא לא פחד מהחוסר בטחון שלי.. להפך. 

הוא עזר לי לבנות את עצמי, הוא אפשר לעצמו להיות איתי בלי מסכות, נפתח אליי בלי מסננים, וככה גם אני הצלחתי לשחרר. 

 

אתמול קצת אחרי 23:00 התקשרתי אליו, רציתי מישהו שמכיר אותי שירגיע את המחשבות.

הוא היה באיזור, וקבענו להפגש בבר שהיינו אוהבים. הכי ספונטני.

בכל התקופה האחרונה הייתי לצידו בגלל אובדן במשפחה שלו, וביקשתי שהערב הוא יהיה בשבילי.

אז ישבנו בבר, בן אדם שאני בלי מסכות לידו, בלי מגננות .. ושפכתי.

את כל הפחדים, את כל החוסר בטחון - הכל יצא החוצה.

והוא חיבק, גם כששמע דברים שהיו לו קשים.

ישבנו כמה שעות, ומעבר לכתף שקיבלתי שהייתי כל-כך זקוקה לה .. קיבלנו גם הזדמנות לסגור מעגל בינינו, על הפרידה שהייתה לנו.

בסוף הערב הוא התקרב אליי ואמר 

"שחר, תמצאי את הבן אדם שיעזור לך לקלף שכבה אחרי שכבה, עד שיוריד את הכל. ואני מבטיח לך, שכשיגיע הבן אדם הזה הוא יתאהב, כמו שאני התאהבתי, את מדהימה. את רק צריכה לאפשר לעצמך להוריד את כל החומות והמגננות.. לאט לאט"

 

אז למרות שזה קרה רק פעמיים בחיים שלי, אני מקווה שתהיה פעם שלישית. ואני מקווה שהיא תהיה יותר מדהימה מכל מה שידעתי עד עכשיו.

בסוף המגננות ירדו.. עם האנשים הנכונים.

לפני 4 חודשים. ראשון, 14 ביולי 2019, בשעה 18:20

אתמול, 2 בלילה, אני על הספה רואה את הסדרה שלי. אחי נכנס הביתה אחרי שהיה עם חברה שלו והיה נראה מתוסכל.

אני: "קוף מה יש? צרות עם החברה?"

הוא: "אין לי סבלנות אליה"

אני: "תשפוך" תוך כדי שאני מסמנת לו לשבת.

הוא: "עזבי, יעבור" הוא היה נראה מובך.

אני: "זה קשור לסקס?"

הוא: *חייך בביישנות* "כן, אנחנו כבר ארבעה חודשים יחד והיא לא מוכנה עדיין. אפילו חולצה היא לא מוכנה להחליף מולי ואני צריך להסתובב. אין לי כוח מה אני בגן? אני חוזר הביתה אחרי חודש וצריך כל היום לשבת איתה לראות סרטים"

אני: "קח את הזמן ותן לה את הזמן שלה. יש בנות ששווה לחכות בשבילן. גם א' (בן דוד) עשה סקס בשלב יחסית מאוחר. אז מה?"

הוא: "שחר את יודעת שכבר שכבתי עם בנות, נכון?"

אני: "מה? אבל אתה עוד ילד!" 

הוא: "שחר אני בן 19 ואני חייל. כשהייתי בתיכון ובאו אליי ידידות, מה חשבת שעשינו?"

אני: "שלמדתם(?!). אתה ילדון" 

הוא: "תזכירי לי מתי עשית סקס פעם ראשונה? לא  בגיל 16 עם החבר שהיה לך?"

אני: *מגרדת בראש* "כן.. נו טוב.."

אח שלי מחייך חיוך של ניצחון.

אני: "באמת נודניקית חברה שלך. מה זה לא לתת סקס לחייל?!" 

 

- השיחה השבועית עם אחי הקטן -

⁦🙄

לפני 5 חודשים. רביעי, 10 ביולי 2019, בשעה 14:26

מאז חו"ל ואחרי מלא מחמאות על כמה שזופה אני, אפשר להגיד שדיי התלהבתי מהשיזוף.

ואז בשבוע האחרון, אחרי ארבעה חודשים של שיזוף, משהו בארץ גרם לעור שלי להתקלף (כן נו, אני מאשימה את הארץ) וחזרתי לצבע שלי. איו.

 

אז מצאתי את עצמי עומדת היום ערומה מול המראה, ומשתמשת במשזף עצמי שעלה לי איזה 200 שקלים. 

מסקנות -

1. באינטרנט זה נראה כל כך קל, ורק אני עקומה. יצא לי פנים כהות וכתמי שיזוף על הגוף. אופס.

2. העיקר המוצא שלי מזרחי אבל אני צריכה לשכנע אנשים שאני לא אשכנזיה. (בטיול מרוב שהייתי שזופה חשבו שאני ברזילאית, עפתי על זה)

3. מצאתי לי תכניות לשישי שבת - לשרוף את עצמי למוות בים. עד שאני אדע להשתמש בדבר הזה שאמור לגרום לי להיראות כהה יותר. 

 

עד אז - אם מישהו רואה דלמטי מהלך על שתיים ברחוב .. זאת אני. 🙄

לפני 5 חודשים. שישי, 28 ביוני 2019, בשעה 19:16

1. שוקולד השחר. כן, זה יותר טוב מנוטלה.

2. חלבה

3. להתקשר דרך הפלאפון ולא דרך הוואטסאפ שנתקע.

4. להשלים תכניות טלוויזיה שפספסתי (עדיף שלא תדעו איזה, פאדיחה).

5. הכלבה שלי. 

6. ימי שישי שמתחילים עם קובה חמוסטה, ממשיכים עם חברים, הפסקה של ארוחת שישי, ונגמרים עם חברים. היום האהוב עליי בשבוע.

שבת שלום ⁦❤️⁩

לפני 5 חודשים. שלישי, 25 ביוני 2019, בשעה 08:10

אחרי ארבעה חודשים וארבע מדינות, אני בארץ.

היו לי את שתי הפרטנריות הכי טובות שיכולתי לבקש, החברות הכי טובות שלי שהן כבר מזמן מעבר לחברות, הן כבר אחיות והן זורמות לי בדם.
היו ריבים, היו אי הסכמות, היה גם בכי, צעקות וכמעט פיצול ליעדים שונים - אבל ידענו להתגבר על זה, ולצד כל זה היה אין סוף צחוקים, הקשבה, הכלה, שיחות עד לאמצע הלילה, תמיכה והתמודדות עם הבעיות אחת של השניה. בסופו של דבר הן העיקר במה שהפך לי את הטיול לכזה מדהים. 

יפן- יעד ראשון, תחילת הטיול, שלוש בנות עם מעילים וכובעים. לא מכירות, לא יודעות, מתגעגעות לבית. המון תרבות, מקדשים, אוכל, טיולים. ישנות במלונות חמישה כוכבים ועוד לא קולטות שהטיול הגדול התחיל.

פיליפינים - יעד שני, בגדי החורף נשלחו לבית, ואת מקומם החליף בגד הים. את המלונות החליפו גסטהאוסים, המון חופים, טיולים, הנאה מהפשטות והעוני, מלא מנגו, התחברות לישראלים חדשים וארוחות שישי שהשכיחו את הגעגוע לבית.

תאילנד - יעד שלישי, פחות טיולים ויותר בריכה וחופים, מסיבות, פייסלים, מסאז'ים, קצת פחות פשטות, אבל המון כיף, עוד ישראלים, עוד אלכוהול, עוד תרבות.

ויאטנם - יעד אחרון שלנו, ביי ביי לחופים ושלום לטיולים ולנעלי ההרים שלא יצאו כל הטיול. הליכות בשמש, בגשם, לפנות בוקר. המון ירוק, טבע, אופנועים, עוד קצת פייסלים. המון ישראלים שהפכו לחברים, שיחות נפש, שקט שמעורבב עם מלא בלאגן.

קיבלתי הזדמנות חד פעמית ללמוד על עצמי כמו שלא יכולתי בסביבה הטבעית. נזרקתי למקומות חדשים, אמנם עם חברות, אבל גם ההסתגלות של 24/7 אחת עם השנייה הייתה קשה.
פיתחתי עצמאות, בטחון, רכשתי כלים להתמודדות עם בעיות שהפריעו לי בעצמי. עיצבתי את האישיות שלי, הכרתי אנשים שעושים לי טוב.
ללא ספק טיול מיוחד, אני שמחה שיצאתי אליו למרות החששות.
ולא משנה כמה אנסה לסכם, פשוט לא אצליח. מי היה מאמין שנגמר ?

מה עכשיו ? לחזור לאט לאט לשגרה הרגילה, ולהתחיל לחשוב על המשך החיים.
אבל נתחיל מקפה ושינה כי השעה שמונה בבוקר ואני אחרי טיסה ארוכה וסתם אוכלת את הראש.
לילה טוב ⁦❤️⁩