יצירת מופת

אז לאחר שניסיתי להתמסר נפשית זרקתי את גרגר החול, וחזרתי אל הקוגרית (ראו פוסט ראשון).

שבתי הרגע לבית עם רצון גדול לספר לכם איך היה.

אבל המחשבות מהעינוי האחרון כל כך מגרות אותי.

פשוט אכלתי לה את הרגל.

פרקתי את מה שיש על הנפש ;)

כיצד ייתכן שהתאהבנו אהבה עמוקה כל כך בעקבות מבט חולף אחד?

כיצד יכול מבט כזה לעורר בנו רגשות עמוקים כל-כך ואת הרצון לבלות את שארית חיינו בחברת הזר שראינו זה עתה בראשונה?

במקרה הרע, זהו מונח חסר משמעות. כך אני חושב.

מבט ראשון זה לא אהבה עזה.

אהבה ממבט ראשון גבוהה הרבה יותר ביצירות אמנות מאשר במציאות.

עוד עיניים קשורות המטילות בספק.

הפוסט האחרון (אמשיך לענות בפרטי).

אסטה לה ויסטה.

הדברים הטובים והיפים בעולם אינם נראים ואפילו לא ניתנים למישוש, צריך להרגיש אותם בלב

לא משנה כמה בדסמ יהיה.

:)

אגב העלאתי תמונה שלי בפרופיל לכל המעוניין לראות, טרייה מהיום.

ואם קיים עוד בחור שחושב שאני נוטה לצד שלו, יש לו טעות. מרה.

אקח הפסקה מכאן לזמן הקרוב.

שוכב על המיטה, אזוק כאחד שפשע

"יש משהו לאכול?", פונה בקול הססני

אומרת: "בררורר, תפתח את הפה"

.

.

.. מצפה ..

.

.

יורקת -

"בתאבון. נו טעים?"

"זה קורה שהדרך מתמשכת זה קורה יש ללכת, ללכת" - אריק לביא

הלכתי עם הקוגרית (גם: מבוגרת) הקבועה

היא מנחמת אותי בכל פעם שאני זקוק לליטוף

ואני שואל את עצמי אם זה נורמאלי להמשיך קשר שכזה

זמין לכל ומבצע את אשר פוקדת עלי

אך רק לאחר שטיפלתי לה ברגליים לבקשתה, התחלתי להבין

לפחות לתהות - האם לא כדאי שאמצע זוגיות ארוכת טווח?

אני רק בן 23. סטודנט בתחילת חייו.