מה העניינים? מה קורה ? לא רואים אתכם בכלל .. ככה לא באים לבקר?
היום זה יומו האחרון של שבוע החופש שלי. הייתי צריכה את זה לנשמה. לפני שיצאתי לחופש הרגשתי כמו סמרטוט סחוט ודרוס מרוב שכבר לא היה לי אויר. אבל עכשיו.... אוח כמה שהתמלאתי.
שבוע מופלא היה. התחיל ביום כייף ופינוקים עם אמא, המשיך בנסיעה לצפון לטבילה צוננת בחצבני בחברת אנשים אהובים במיוחד. עשיתי קעקוע חדש, הייתי במועדון חשפנות לראשונה בחיי, ביליתי יום כייף עם אחותי. אבל בעיקר נחתי.
ניתקתי את הטלפון של העבודה ופשוט נחתי. השקט הזה עשה לי טוב.
ברור לי שעכשיו אני נכנסת לחודשיים מוטרפים בעבודה ולא יהיה לי זמן לנשום אבל לפחות אני מגיעה עם מצברים מלאים. מה זה מלאים... יש לי אפילו קצת ברזרבות.
לפני שיצאתי לחופש זימנו אותי האחראים עלי לשיחה. לא ידעתי על מה מדובר וקצת חששתי האמת. לא פחדתי על מקומי אבל תמיד חוששים ממשהו שהוא לא ידוע.
הגעתי לשיחה ואחרי הקדמה די ארוכה התבשרתי שאני מקבלת העלאה בשכר. ככה סתם בלי שביקשתי. מגניב. אמרו לי שמאוד מעריכים את ההשקעה שלי ואת המקצועיות ועוד כל מני שיט אחרים שכבר לא הקשבתי להם. (אני די בטוחה שהם לא אמרו דברים טובים על חלוקת הקשב שלי) אבל זה נחמד ככה סתם באמצע כלום שלוקחים אותי לשיחה ובאמת אומרים לי מה חושבים עלי. אני בטוחה שאם היו אומרים דברים רעים הייתי מדברת אחרת אבל הפעם זה עשה לי טוב.
ראיתי שאני לא משקיעה סתם. שרואים תוצאות גם בדרגים הגבוהים יותר ולא רק מי שעובד איתי צמוד יום יום. יצאתי מחוזקת מהשיחה. ואני בטוחה שאם לא הייתי יוצאת מיד אחריה לשבוע חופש זה היה ממלא לי את המצברים טיפונת. אבל מה זה שיחת עידוד כזו לעומת שבוע של בטן גב???
יאללה עוד כמה שעות ליום חופש הזה. אני הולכת לעשות עם עצמי משהו מועיל.
נשיקות...
לפני 14 שנים. 23 ביוני 2010 בשעה 11:48
