הלוואי והיתה לי תשובה טובה יותר מהאמת,
והאמת שאיכפת לי. אכפת לי מהארץ היפהפיה והמדממת הזו,
כואב לי לראות איך אנחנו מאבדים אותה רק בגלל שאנחנו מפחדים,
מתנהלים כמו אשה מוכה שכבר איבדה את האמון בעצמה,
שלא משנה כמה השפלה וזלזול וכאב היא חווה,
היא שכחה מי היתה לפני שהגיע ובאמת מאמינה לו,
לזה שמקטין אותה כל המן ואומר לה שאף אחד אחר לא יקח אותה,
לזה שמספר לה שרק הוא יודע איך להתמודד עם הטירוף שלה,
והוא שחקן טוב כל כך, עד שאי אפשר להבחין שזה הפחד שמדבר ממנו, החשש שהיא תבין שהיא יכולה לגמרי בלעדיו,
ושאולי בכל זאת יש אלטרנטיבה !
את מי שהייתי עד לפני שנתיים אפשר היה לסכם (בענייני פוליטיקה) במשפט אחד של מאיר "איפה היא איפה פוליטיקה היא עוד בכלל מוצצת.."
אבל משהו השתבש בי בשנתיים האחרונות, משהו בוער בי, כמו הר געש בתרדמת שהתעורר לחיים , כמו רעידת אדמה המאיימת להחריב את אדמת הקודש עליה גדלתי ועליה אני מגדלת את בני ובנותיי, וכואב לי לראות שיש בינינו לא מעט אנשים שאת רובם הגדול אני מאד מעריכה, ואני לא מצליחה להבין איך אחרי כל מה שקורה וקרה כאן בכל השנה האחרונה, הם עדיין מתכוונים לשים מחל בקלפי :(
ואיך זה קשור לכאן ?
1. אין לי כוחות נפשיים לתגובות ודיונים מתלהמים ומתישים על קיר הפייסבוק שלי, וכאן ממילא אף אחד לא ממש קורא אותי
2. עצם העובדה שאני מבזבזת את הזמן שלי ונכנסת מיוזמתי לתוך כל השיט הזה שנקרא פוליטיקה, זה המאזוכיזם בהתגלמותו
ואחרון חביב, בבקשה אל תהיו שאננים, אל תוותרו על זכות הבחירה שלכם ,
תאמינו כמוני שלכולנו מגיעה איזו תקווה חדשה <3
