יומני מרלין

היה לי סוף שבוע טוב.
חברה שלי, חברה ממש קרובה, הגיעה מהצפון לביקור.
הוא הלך והשאיר אותנו לבד והיה לנו זמן איכותי.
ישבנו ודיברנו. סיפרתי לה קצת. היא יודעת קצת והיה נהדר לדבר איתה.
לדבר בכלל. עם חברה טובה. חברה שאני יכולה להיות איתה אני.
אחר כך התארגנו, היא איפרה אותי (פינוק) ויצאנו והיה תענוג.
ישבנו לנו ושתינו ועשינו סיבוב פאבים
שכחתי קצת ממה שמטריד אותי כל הזמן

הפגישה עם הפסיכולוג הייתה שונה השבוע
לא בכיתי
בפעם הראשונה מאז שהתחלנו להיפגש
דיברנו על דברים אבל לא משהו עמוק מדי
או כמו שהוא אמר
״אין על מה לבכות״
בעצם דיברנו על דברים עמוקים
והוא עשה לי טוב
דיברנו על האישה האחרת שקיימת בתוכי ומדברת אליי ומשתלטת עליי
זו שמנסה להתאים את עצמה
הוא אמר שהיא לא קיימת
שהמצאתי אותה
שאני צריכה להיות אני
ולא לפחד מזה
כי אני זה אני
אפילו כשאני עם המשפחה שלו ומרגישה כל כך שונה
מכל ההווי שלהם, המשפחתי ובכלל
הוא אמר לי שיש לי ביטחון עצמי
ושמישהי בלי לא הייתה נכנסת למערכת יחסים כמו שנכנסתי עם המיתולוגי שלי
בידיעה שזה מסוכן
רק שנכנסתי בעוצמה ובביטחון והוא שבר אותי והוריד אותע
ומאז לא הצלחתי לקום
זה מעניין הדברים שהוא אומר
מעלה בי מלא מחשבות
יש מלא דברים מסביב וזה מורכב מאוד
וזה מעניין
ואני אוהבת שמעניין לי
הפגישה עם החברה שלי מילאה לי את המצברים
אז המצב רוח יחסית טוב
וכבר שכחתי איך זה
אז כיף להיזכר בזה