ובתחילת השבוע הייתה פגישה קבוצתית. והיינו קצת וזה שינה את הדינמיקה הקבוצתית, כצפוי. והוא טס שלשום להודו והשאיר אותנו בלעדיו, והעוצמה הרגשית שלו חסרה כל כך. והבחור הסגור לא היה והוא חסר גם כן, בנוכחות הנעימה שלו. בעצות, בעוצמה העצורה שהוא מביא לקבוצה. ואני באתי והתביישתי לשבת שם.
ובהתחלה הבחורה אמרה שהיא חשבה עליי שבועיים ואני חשבתי שגם לי זה קרה אחרי שהבחור שנסע לו נפתח ונשבר. ושתקתי. ודיבר עוד אחד ואמר שהאנחה שלי אחרי מה שהיא אמרה, אחרי שהיא אמרה שהיא מזדהה עם חלק גדול מדבריי ושהיא מקווה שהכל הסתדר לי, אומרת הכל. ושתקתי. ולא רציתי לדבר. והיו דיבורים אבל הפסיכו אמר שלא באמת מדברים ושאל אם זה קשור לגודל הקבוצה? לעזיבה?
הפעם דיברתי. אמרתי שהוא היה הלב והרגש של הקבוצה. והפסיכו אמר שגם אני. ואז הפסקתי לשתוק ודיברתי ואמרתי שישבתי שם אחרי ואמרתי איך אחזור לשם אחרי שאני כל כך חשופה ועירומה. שהתחלתי ולא הצלחתי להפסיק לדבר ותיכננתי לא לדבר הפעם. שחלק גדול מהפגישה הקודמת היה אני ושזה היה קשה ושהרגשתי קשה אחר כך. ואז כבר היה הרבה יותר קל. והשניים שהיו לי כל כך קשים דיברו ואמרתי להם איך הרגשתי ואז הפסיכו אמר לי ״את רואה שחשבת משהו אחר לחלוטין ממה שהם אמרו?״ והם אמרו שהם מעריכים מאוד את הכנות ואת הפתיחות ושזה טוב ושהם תומכים בי. הם כואבים את המחסור בסיפוק.
ואז כבר הרגשתי שזהו, לפתוח הכל. ודיברתי עם המלכה. ואמרתי לה כמה שהיא נשית ומלאת ביטחון וחדה ועושה מה שהיא רוצה ושהיא הייתה קשה איתי. ואז סיפרתי לה שאני גם מהקהילה. היא ממש הופתעה ואז גילינו שגם הוא בקטע בזמן האחרון. והמלכה אמרה לפסיכו שהיא מאוד מרוצה מהקבוצה שהוא אירגן לנו... והיא אמרה לי את הכינוי שלה והיא ביקשה לדעת את שלי - אמרתי לה עד כאן. והשתחררתי. והיה טוב להיות כנה ככה. ואז דיברתי עם הבחורה שגם נמצאת בטיפול זוגי ושאלתי אותה אם זה עוזר. והיא אמרה שהיא החליטה שהיא רוצה להישאר בנישואים והיא פשוט החליטה את זה. וזה בעצם ההבדל בינינו שאני לא מצליחה להחליט. שאני לא החלטית. הפסיכו אמר שזו החלטה והתלבטות קשה מאוד. והיה טוב לשמוע אותו אומר את זה. והוספתי במיוחד שעכשיו הוא משתדל כל כך.
והוא ממש משתדל. לא הייתה לנו שיחה רצינית אחת מאז הטיפול הזוגי. לא ניסיתי כי לא ידעתי מה להגיד. קצת התייאשתי ואמרתי לעצמי שאני צריכה התייעצות עם הפסיכו. מה עושים עכשיו?
אבל במיטה הוא משתדל. הוא רוצה אותי יותר. הוא שם פחות דגש על שעות השינה ועל עייפות. והוא מנסה כל כך לספק אותי. ואני שמחה שהוא ככה אבל ויש כאן אבל - זה לא מספיק לי. אחרי שגומרים ונחים, בא לי עוד ואין. ואני אומרת לעצמי גם שזה נהדר שעובדים על הפן המיני בקשר שלנו אבל אני לא יודעת אם נוכל להתגבר על הפערים שנוצרו בינינו, וכל השבוע לא ממש דיברנו. אז מה זה אומר? והלב לא מבשר בשורות טובות.
והגבר הגברי של הקבוצה אמר לי שאני כמו מפלצת מטורפת שקשורה בשלשלאות, שיש בי אנרגיה עצומה ואש והחבר אמר לי לפנות בוקר שאני כמו חבית של חומר נפץ