לפני 10 שנים. 21 באוגוסט 2013 בשעה 20:25
אוי פסיכו פסיכו. אני די אוהבת אותך פסיכו אפילו שאתה קשה איתי לפעמים.
אתה מסדר לי את הראש. אתה נותן לי תקווה. אתה מלמד אותי הרבה על עצמי, על הטבע האנושי, על החיים.
אתה רואה אותי כמו שאני. בלי מסכות. בלי התנצלויות. אתה עוזר לי להתמודד עם עצמי. אתה עוזר לי לקבל את עצמי כפי שאני.
מה הייתי עושה בלעדיך? עזרת לי לצאת מהבור העמוק והשחור ואתה מחפש איתי את העץ, את הירוק, את הטבע, את הנפש הזועקת שלי, את הגוף המיוסר.
ממש שיר הלל לפסיכו. נו, טוב. האמת היא שמגיע לו