בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Mary's

לפני 5 שנים. שני, 10 במרץ 2014, בשעה 11:56

 

הלילה - בחלומותינו - עמדנו על גדת נהר, הגדה הטובה, והבטנו בערגה אל הגדה האחרת, בה הצטופפו כל האיסורים. רצינו מאוד לעבור צד, אל הצד האחר, האסור, אך ידענו, בתוכנו, שאל לנו להיסחף כפתיים ונטולי דעת אחר נהיית לבנו ותאוותינו, וכי את הטוב יש לעשות ולדבוק בו כי הוא טוב ותו לא, כסיבה מספקת, שאפשר וצריך להסתפק בה. התכוונו להתרחק ממקור הפיתוי, אלא שעוד קודם הספקנו לעשות זאת, הגיחו ממי הנהר שתי סירוניות יפות. הסירוניות, חציין דג וחציין אישה, היו ערומות, בעלות שדיים קטנים, בהירים ונוגהים, עיניים אפורות וסנפיר כחול גדול. מטבע הדברים, נמשכנו מאוד להתבונן בהן. הן שרו. קולן היה גבוה מאוד, קול סופרן נשי, שנדמה כמו נישא על גביי מיתרים שמיימיים. במן תיאום מושלם, הן שבו על רעיון שקראנו בערב, קודם לכן, בטרם נרדמנו - תמצית דבריו של הוגה אחד, אשר התגלם בדמותן - וזימרו בשמו: "אין טוב, אין רע...". התפלאנו מאוד, על שהסירוניות פילוסופיות, וגיחכנו על כך, אבל גם היינו מגורים ומלאי תשוקה, ונכספנו אליהן. מכושפים בהינו בהן, עד שברקע שירתן נדמה שניתן היה לשמוע גם את הדהוד המילים "אין אני, אין אני...". בזמן זה, הסירוניות הצביעו על הגדה השניה, הגדה האסורה, צוחקות, כרוצות לומר - הרי לא תראו, נפרצו כל הגדרות וכל החומות, כל הסייגים והעכבות...

כמה אנו מיוסרים בשאלות של מוסר, לעגנו לעצמנו, מיוסרים אף בחלום, כאילו שמתרחש אצלנו בתודעה דבר-מה חשוב והרה גורל, כאילו שאנו עצמנו - ובחירותינו - חשובים או הרי גורל. אנחנו לא. אנחנו סתם. בועות סבון עם מעט ברק בר-חלוף. הטרדות והחיבוטים שלנו קטנים, זערוריים, חסרי חשיבות, וכך גם אנחנו - אמרנו בלבנו, וכבר היינו מוכנים לקפוץ למי הנהר, חופשיים מלבטים, נסחפים אחר הסירוניות אשר הפליגו בזמרתן והפליאו במנעדים עדינים, מעולמות אגדיים, בגבהים הולכים ומרקיעים. טבלנו רגל אחת, מוכנים לצחוק והנאות, גופניות ורוחניות, כשמאחור נשמע קולו של מישהו אהוב. אהוב ויקר.

סובבנו את הראש אל עבר הקול וכשראינו אותו נאנחנו בכבדות. הוא ביקש, הוא הפציר - בדיוק כמו לפני כמה ימים, כשרצינו לצאת לבלות בחברת מישהו אחר (גבר אחר) ולא איתו - "אל תעשו זאת. אם תעשו זאת, אני רק אומר, תעציבו ותפגעו בי מאוד. זה הכל". הבטנו בו ולאחר מכן הבטנו בגדה השניה, הנחשקת, בנהר ובסירוניות, ובקצף הלבן שבזנבן, והבנו כי זו כלל לא שאלה של מוסר, אלא של חופש ואדנות. לא רצינו לפגוע בו, באהוב, מחד גיסא, ומן הצד השני, גם בעצמנו לא רצינו לפגוע. חרקנו שיניים בכעס, ותיעבנו אותו מאוד, על שעלינו לוותר בגללו. אחר-כך חבשנו עצמינו בשלשלאות והתיישבנו נוקשים על הגדה, ממורמרים ולא מרוצים כלל, עם שתי סירוניות מזמרות בעקשנות בראש, והוא ניגש, התיישב לצדנו וחיבק אותנו.

פייה{O} - אוח, MJ, תשבעי לי שלא תפסיקי לכתוב לעולם.
לפני 5 שנים
Mary Jane - (:
לפני 5 שנים
Aצועני​(אחר) - את מותג!
לפני 5 שנים
Mary Jane - אה, לא הייתי אומרת. תודה בכל אופן.
לפני 5 שנים
Whip​(שולט) - https://www.youtube.com/watch?v=45853srUud0
לפני 5 שנים
Miss Hide - כרגיל. מופלא.
לפני 5 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י