ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Mary's

לפני 4 שנים. שישי, 30 באוקטובר 2015, בשעה 11:56

 

 

"ג'יין, מה עושה דילדו על רצפת חדר השינה?"

"איזה דילדו?"

"פשוט דילדו".

"אין לי מושג, זה לא שלי".

"מה?!?"

"מה?"

"מה זאת אומרת לא שלך?"

"אה, זה... כן, אני נזכרת... סיפור מצחיק, לילירידזֶה באה לבקר אותי לפני כמה ימים..."

"אממ, אוקיי... אבל למה על הרצפה?"

"סיפור ארוך" נאנחת. "זה היה באחד הימים בהם שוטטת בלונדון או בפריז, בוגד בי ככל יכולתך".

"היי, אני לא בוגד... אני עובד".

"מה אמרת, שאתה עֶבֶד?"

"עובד..."

"אה. מכל מקום, לילירידזה הגיעה על מנת להעניק לי תמיכה רוחנית. מפה לשם התגלגלנו, כרוכות זו בזו, על הספה, הרצפה, המיטה וכיוצא בזה. ובכל הזמן הזה הייתי שרויה בעגמומיות ודמותך הבוגדנית ריחפה בתודעתי, צילקה את לבי. לא היה גבול לכאבי הלב שחוויתי, אולם נשאתי אותם באורך רוח אופייני לי. ואז, ברגע של תשוקה וערפול הדעת, אמרתי לה, בלי לדעת מה אני אומרת, סתם כך - יותר שרבוט של מחשבה, מלמול רפה ולאו דווקא מחשבה של ממש: את יודעת מה חסר פה? זין".

"ובכן..."

"ומרגע זה ואילך, הבעתה, שהייתה יפה כתפוח שצמח בגן ההספרידות, השתנתה והתקדרה, התכסתה עננים. ועוד הבחנתי שדמעות ניקוות בעיניה הכהות. וכי פניה פני נמלה טרודה. זה היה נורא. לבי נחצה לשניים. והרי בסך הכל אמרתי את שאמרתי בספונטניות, מתוך להט וטפשות הרגע. וכאילו, כן, היה חסר זין בחלל. וכלל לא בקטע אישי. וראיתי את פרצופה מתכרכם בצער ועצבונה הטיל עליי עצבות גם כן. הבטתי בה בחוסר אונים. ניסיתי לדבר על לבה ולהשיב את רוחה. וכלום. מיאנה להקשיב, ובעיניה כלואות כל רוחות הסער. בהן צדק".

"טוב, ומה, מה קרה אז?"

"לאחר מספר רגעי דכדוך ותהומות של צער על שהיה ואין להחייתו עוד, רק אמרה בקול דק שבדקים: נשתמש בדילדו. דילדו? נבעתתי. מה לנו ולשיקוץ כגון זה? אך משראיתי כי רוחה שבה ומסתחררת ועיניה מתכסות צל אפל של יגון, גמרתי אומר בלבי לרצות את חשקיה, מעוותים ומפלצתיים ככל שיהיו, והקרבתי את עצמי - תקעתי את החפץ הזר בתוכי באומץ רוח, ובעודי עושה כן חשבתי ביני וביני: אני כה חמודה ולא אנוכית ומתחשבת בזולת. לו היתה יורדת מידה הגונה של צדק על העולם, היו מהללים אותי על מסירותי העצומה ליחסים שבינה ובינה ו-וודאי הייתה מוענקת לי מדליה, אות של מופת לנוכח הפגנת אמפתיה וכוונות טובות. וכן הוספתי ושיבחתי אותי בעניין הדרך הכבירה שעשתה אישיותי ונפשי במהלך השנים. ולא נעלם מעיניי כי לילירידזֶה מרוצה הייתה מן ההתרחשויות, טובלת באור, זורחת, משל הגיעה באמצעות החפץ הזר שהרכיבה על אגנה להישגים מרחיקי לכת באמנות או במדע, או כאילו נלחמה בברק או ברעידת אדמה והכתה אותם שוק על ירך. אם אתה מבין למה אני מתכוונת".

"אממ, אני לא בטוח..."

"בכל אופן, אני הייתי בשלי והיא הייתה בשלה, ובחלוף דקה לערך החילותי מתענה עינויי גוף ורוח איומים. ואין פלא שכך היה. שכן, כל המחשבות הטובות והחסודות באשר לעצמי ועצמיותי, על היותי חברה נפלאה, קורבן של הנסיבות שמחציתו אדם ומחציתו מלאך, לא הביאו לי שום עונג. נהפוך הוא. ומאחר שטוב לב לא מועיל ליחסים מיניים ולא הועיל מעולם, ודבר זה הינו מסוג הדברים הידועים עוד מימים ימימה אשר אין בהם כל חידוש, ומכיוון שזהו בעיקרו עניין המחבל, גורע ומרחיק כל זכר להנאה - עיניי נעשו כבדות והתעמעמו. חזי התכווץ. חללים קנו אחיזה בפנימיותי. ובסך הכל הרגשתי את עצמי כמי שנרתמה מרצונה לעבוד בעבודת פרך בתחומי המיניות ומעל לראשה חגות כל העת ציפורים אפרוריות, עקומות מקור.

או אז - בן רגע - שבה אליי האש ואמרתי בלבי, לעזאזל עם זה, לא הגעתי לעולם בשביל לסבול ואני לא פאקינג-ישו שעליו לשפד עצמו על צלב הייסורים כדי להתחבב על הבריות ולרכוש אהדתן, רחוק מכך, ובטח שאינני בלתי אנושית, ולקחתי את הדילדו ושלפתי אותו, קצת כמו ששולפים חרב מהקרביים, והעפתי אותו במיאוס לצד השני של החדר. הדילדו עשה כמה גלגולים באוויר ואז נחת מעדנות היכן שנחת. ובאותו הרגע בדיוק שכחתי ממנו. פרח מזכרוני, ואלמלא היית מעלה אותו מן המצולות לא היה שב לככב בו לעולם. מה לי ולדילדואים? כלום ושום דבר. ואם בהסברים פסיכולוגים רצונך, אז אפשר לומר כי הדחקתי את זכרו.

ולאחר שחילצתי את עצמי מהמועקה הזו, אמרתי לה, יפה שלי, עזבי אותך שטויות, בואי נעשה מספריים. GIVE ME YOUR PUSSY, כלבת גיהנום, יצור פלא מבעית שכמותך. ואז עשינו מספריים".

"מספריים..." מגחך.

"מספריים. והיינו כמו שני נחשים חלקלקים, מתפתלים, משוחים בסמי מוות והזיה, מלופפים זה בזה, נוטפים מיצי ארס. ובאותה העת, בעולמים רחוקים, נימפות ים הניעו את זנב הקשקשים האדיר שלהן בהתרגשות רבה, הים געש, סוסים התנשאו לפסגות השמיים, אלפי חללים נפלו ונהרות דם הרוו את האדמה. היה מיתי".

"טוב, בסדר. נניח. אך מה בנוגע לרצועה של כלב שמונחת על השיש במטבח, אה!?"

"רצועה של כלב?"

"כן".

"אה, זה שטויות".

"מה שטויות?"

"יש לזה הסבר פשוט, ידיד שלי היה פה וקשרתי אותו למתקן הכלים".

"..."

"..."

"ומה...מה..."

"כן?"

"טוב, אני באמת לא יודע מה לשאול".

"שאל, אל תתבייש".

"מי הידיד? בעצם, עזבי, אני לא רוצה לדעת".

"ידידי מן השאול, פטריק. אשר הגיע לפגישה שקבענו בדיוק בזמן והפתיע אותי הפתעה רבה, שכן בכך גזל ממני שהות לייבש את שער ראשי, שהיה רטוב מן הרחצה, וזאת למרות שאין זה מטבעו של פטריק, לנהוג בגזלנות. כלל וכלל לא. הוא דווקא ידוע כאדם המפליג בנדיבותו. ולבו רחב והוא תמיד מוכן להעניק מעצמו. אף מתעקש להעניק מעצמו, אם אתה יורד לסוף דעתי".

"אממ..."

"והואיל ומידת הכנסת האורחים שבי היא גדולה, לא עצרתי בעדו, והוא החל מספר לי סיפורים שאסף מכל קצוות תבל, ובעודו מפטפט חשתי אי נעימות וחוסר נחת הולכים וגדלים, ולמרות שהיה טעם, גם ריח, במעלליו המפורטים, לא יכולתי להתרכז בהם ורק חשבתי לעצמי, פאק, השיער שלי רטוב. האין זה דוחה? דוחה. השתדלתי להעמיד פנים שהכל בסדר אצלי, אבל כלום לא היה בסדר. הפוני היה רטוב, השיער היה רטוב, ןהעולם נטה על צדו, כמי שאיבד את נקודת המשען בה נאחז. מטעמים מובנים, התחלתי לראות בעיניי רוחי, די בבירור, יצור לח שהתיישב לי על הראש. חילזון ענק המשתתף עמנו בפגישה. נבוכתי. נגעלתי. והרגשתי כה חשופה ופגיעה. ולכן עשיתי את הדבר היחיד שיכולתי להעלות על דעתי באותו הרגע - קשרתי אותו ברצועה מהצוואר למתקן הכלים שבמטבח, וביקשתי ממנו שיחכה לי שם, ובינתיים, בזמן שהתפנה לי, פרשתי לחדר על מנת לייבש את השיער בפן. זו האמת. וכל האמת".

"ובכן..."

"וכל זה בא ללמדך כי כל דבר, אף שהוא נראה תחילה מופרך ונטול יסוד, ראשיתו בהיגיון וכך גם אחריתו. והסבר נאה בצדו. ובכך ברצוני לומר כי חפצים אינם תועים סתם כך בבית ולא אתן שיאשימו אותי בכך, לעולם".

"טוב. עוד משהו?"

"לא. בעצם, כן. על קרתגו להיחרב. ועכשיו הבה ונשתוק קצת, אהובי יפה-העפעף, דיברנו מספיק להיום".

 

 

 

 

http://srv2.jpg.co.il/9/563369f838241.jpg

אביב נעורים - טווווווב
לפני 4 שנים
היפוקרטס​(נשלט) - צחקתי:)!
לפני 4 שנים
Aצועני​(אחר) - מצויין מרתק
בעצם יש פה את כל האלמנטים לסיפור מתח סטייל לה קארה
תודה
לפני 4 שנים
חבלים​(אחר) - נהדר. פשוט נהדר
לפני 4 שנים
פייה{O} - צריך ליטוע עץ על שמך, ללא ספק.
אגב לא מבינה מה יש לך נגד שיער רטוב, בטח מאוד יפה לך, כמו נימפה שעלתה מאיזה נהר ירקרק מכושף :)
לפני 4 שנים
אלימלך - לא משעממים חייו של האיש עם העפעפים :)
לפני 4 שנים
תומאס ל - צעירה אחת הייתה בתל אביב, צעירה נאה שכמותה לא ראיתם מימיכם, צדקת הייתה וחכמה הייתה וחיננית הייתה וענוותנית הייתה. אור עיניה חסד ורחמים וקמטי פניה ברכה ושלום ודילדו גדול זרוק על רצפת חדרה וקולר על השיש במטבחה"
לפני 4 שנים
המלט - carthago dolenda est - :) את נהדרת. אני מעריץ אותך.
לפני 4 שנים
Mary Jane - (:
לפני 4 שנים
Bloody - אחד הטובים שלך.

יתר על כן, קרתגו... ובכן, מאוחר מדי :)
לפני 3 שנים
שיקי​(נשלט) - לצערי לא יוצא לי בזמן האחרון להכנס לפה הרבה, אבל כשאני נכנס לפה הדבר הראשון שאני עושה זה לקרא את מה שפספסתי אצלך בבלוג, כתוב כרגיל מדהים, ויש לי תחושה שלא משנה על איזה נושא תכתבי, תמיד יהיה כייף לקרא :) ולהמלט.... כולנו פה עפר לרגליה של הגב' ג'יין :)
לפני 3 שנים
Aצועני​(אחר) - בעצם בקריאה השלישית והרבעית
מיתבררת גדולתך
לפני 3 שנים
Ltl​(נשלטת) - "אהובי יפה העפעף"-כמה את יפה ומטורפת}{ בלי שום קשר הזכרת לי. ילדה בת 12 כתבה: "אם תבוא אליי בין עפעפי השחר כשטל קר ורטוב נוטף על עשב חי, אם תאמר אליי "אהבתי קדושה היא" אתן לך מים של רגשות חיי. אם תבוא אליי, אך מעולם לא באת וים של רגשות נותר יתום, מופנם.
לפני 3 שנים
רצסיבי​(נשלט) - קאטו ומדונה זרים לי שם, אבל הסיפור יפהפה.
לפני 3 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י