מדי פעם קוראת על חניקות מפוארות ומרטיטות ונהדרות שכמעט כמעט
מגיעות ל... אבל לא כי הוא מאד מיומן ומנוסה ואפשר לסמוך עליו טוטאל.
ואני נחרדת. כן, עשיתי חניקות מערפלות היה נחמד מאד ומקווה שיהיה.
נפלא לשים את הנשימה עצמה בידי שולט אהוב וליפול בזרועותיו לגמרי.
לרקוד איתו על הגבול? של מה?
האם ידוע לו מהו פרק הזמן המקסימלי האפשרי והשוני בין אדם לאדם?
איזה סימני חיוניות מדויקים דרושים? קצב פעימות הלב? גוון העור?
לפי מה הוא עובד? אינטואיציה? תחושת בטן? כיצד הפך למנוסה?
על מי ואיך התאמן? האם הוא עדיין ממשיך להתאמן יחד איתי כעת?
יש לו מספיק ידע בעזרה ראשונה?
נניח שיש קליקת חונקים סודית שאיני מספיק בעניינים כדי להכיר.
שם יושבים ולומדים את סודות המלאכה בהדרכה ותחת עין פקוחה
של דומים וותיקים שהם גם פרמדיקים ורופאים. נבחנים עם ציונים.
נניח שיש תעודת חונק מוסמך שרק המצטיינים מבין מסיימי הקורס
זוכים בה. סבבה? עוד לא סבבה.
עדיין יש לחשוב מה כתיבת הפוסט עלולה לגרום למי שקורא אותו.
אנחנו באתר שבוחן גבולות. עוזר בדילמות אישיות ויצירת נורמות.
תיאור של חניקה שיכולה להיות מסוכנת בוודאי בידיים לא נכונות
לקול מצהלות ייפ ייפ הוריי, לייקים ומחיאות כפיים סוערות בתגובות
נותן את הרעיונות בלי ההתרעות.
בכל פעם שאני רואה פוסט כזה, מחפשת את שלט הניאון המהבהב
שכתוב בו באותיות קידוש לבנה ובטיחות – אל תנסו את זה בבית!
גם אם יש אחוז בודד של סיכוי לפגיעה מחניקה מוטב להימנע.
אם יש חשש שמי שאיתי מסכן באחוז אחד למאה את שובי בשלום
לבני, שייחנק וילך לאלף עזאזל.
