בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פסיכו-אנאלי-זה

דעות, חוויות, סיפורים ומחשבות על נפש האדם, בעולם השליטה ומחוצה לו.
לפני שנתיים. חמישי, 10 בנובמבר 2016, בשעה 02:58

בסופו של דבר, מי שיהיה שם עבורך, זאת המשפחה שלך.
כן, אני יודעת שזה פריוולגי להחריד להגיד משפחה, כי לא כולם זכו להיוולד לאחת טובה.
אז מבחינתי משפחה זה כל אחד שאתה מגדיר אותו קרוב מספיק עבורך, והוא לא בהכרח חייב להיות אחד ביולוגי.
את כל הסבר הקלישאתי הזה אני יכולה לנקז למשפט: איזה מזל שאמא שלי הייתה שם בשביל לתמוך בי באותו זמן.

קמתי היום בבוקר עם התקף חרדה שעבר את גבולות הסביר.
ממש כמו ההתקף הראשון שהיה לי לפני 5 שנים והפך לי את החיים לגיהינום.
כאבים בכל הגוף, תחושה של חשמל בכל אינץ' בגוף, משהו מעבר למה שאני רגילה לחיות איתו ביום יום.
הטריגר הוא שינוי תרופתי מה שגורם לי להיכנס לעוד יותר לחץ. בדיוק אותו כדור שלקחתי אז וגרם לאותה התפרצות, מה חשבתי לעצמי כשהקשבתי לרופא הזה?! אולי הפעם זה קטלני?

התחושות יותר פיזיות מנפשיות, אני לוקחת קלונקס.
מנסה לחשוב על משהו אחר, מנסה לא לחשוב על כלום... נו עוד מעט זה עובר, נו... וזה לא עובר!
ומרגישה כאילו אין לי אוויר.

ונשבעת לכם, זאת הרגשה כאילו מגיע הסוף.
בא לי לעצור את הזמן, לא למות! פאק, מה למות עכשיו?! לא הספקתי עוד כלום.
קבינימט, אם זה הסוף שלי כרגע, אז אני מצטערת שאני כמו פוסטמה נמנעתי מכל כך הרבה דברים וחשבתי שיש לי את כל הזמן שבעולם,
הלוואי שאני יוכל לחזור עכשיו בזמן ולתקן את זה! וגם לחזור בזמן ולא לקחת את מה שאני איתו כבר שבועיים והספיק לשחק לי עם הרגשות בכל פרק הזמן הזה.
אבל ככל שהזמן עובר הכאבים רק מתגברים. זהו, זה אבוד! זה הסוף! אבל לא רוצה למות עכשיו! נו באמת, כאילו שלפחד מזה ימנע את זה.
אני כבר לא יכולה לשמור את זה בפנים, כל כך הרבה מחשבות רצות במהירות באופן מופשט אך בכל זאת מצליחות להותיר בי פחד כה מוחשי.
אמא בואי להציל אותי מעצמי! והיא נוטשת הכל עבורי. היה לה איזה ראיון עבודה חשוב אבל היא מעיפה את זה לעזאזל, היא יושבת ומחבקת אותי אומרת לי שעכשיו זה יעבור.
"הכל יעבור, אני מבטיחה" היא אמרה לי באותו רגע וגם בלילה ההוא, לפני 5 שנים. החיבוק שלה משמש כמגן עוטף לרעידות שגופי מפיק בניסיון לנער מעצמו את הפחד.

אני מוצאת את עצמי מחוברת למכשיר שמודד דופק ולחץ דם, אני אפילו לא זוכרת מה הסיבה הרציונלית שהייתה לעניין הזה.
מעניין, אני לא מדדתי את עצמי אף פעם במצבים האלו.
איזה פרמטרים יש ללב שהגוף שאליו הוא מחובר מאבד שליטה? איך נראה הסיכום הדיגיטלי לגוף שמוחו בוגד בבעליו?
אני רואה על הצג מספרים שיכולים לצאת לאתלטים כשמודדים אותם בעת ריצה ואני בכלל יושבת על הכורסא.

בשלב הזה אני כבר חושבת להזמין רופא, או לי או לה, לא יודעת מי יותר בלחץ ועומדת לקרוס תחתיו.
אבל אז הקלונקס מתחיל להשפיע ואני פשוט בסטלה, הגוף רפוי, הדופק יורד למינימום.... אחח... אני רוצה להביא פרס נובל למי שיצר את הקסם הזה! הידעתם שהדבר הזה תמיד אצלי בכיס? נייד, מפתחות, ארנק ושתי טבליות קלונקס זה פק"ל חובה כשאני יוצאת מהבית.
ואז אני קולטת, פאק! איזו מטומטמת עשיתי מעצמי! ותוהה מה יהיה עכשיו אחרי הנפילה הזו? אבל יותר מידיי עייפה על מנת להגיב לזה, אפילו בתור מילים בראשי.
ממש כמו לפני 5 שנים, כשהכל התחיל.
ונרדמתי.

לפני 5 שנים כל כך רציתי לישון אבל הכריחו אותי להישאר ערה ולהתרוצץ מרופא לרופא בשביל לגלות מה לעזאזל עבר אליי.
ואני רק רציתי לישון, לברוח מהמציאות הזו אבל הוכרחתי להתמודד איתה ולקבל את גזר הדין שלי בצורת אבחון מדופס שחור על גבי לבן.
אבל עכשיו אפשר לישון, לנוח, לעשות restart לראש.

התעוררתי אחרי כמה שעות, רגועה. כאילו כלום לא קרה. כאילו זה רק היה חלום רע. חושבת לעצמי מה היה קורה אם הייתי ישנה לפני 5 שנים, אבל... מה זה משנה עכשיו?
מה שמשנה זה שהצלחתי לקום על הרגליים. האם זה כי פתחתי כוחות במהלך השנים? או שהם תמיד היו בי ורק עכשיו הבחנתי בהם?
ולא באמת עשיתי מעצמי מטומטמת אלא פשוט הייתי אנושית.
והרי בן משפחה אמיתי לעולם לא שיפוט, אז כל הסרטים האלו שאצלי בראש הם פרי דמיוני. אין לי באמת ממה לחשוש.

כמעט יממה אחרי ההתקף החריף ולא פרופציונלי של הבוקר, שהיה דומה להחריד לראשון והנוראי שהתחיל הכל, המצב שלי טוב.
עכשיו כל מה שניתן לעשות בשביל להפוך אותו למעולה זה להשתמש בפחד הזה של לפספס את החיים כדלק להמשיך לחיות אותם.
מחכים לי כל כך הרבה דברים מעניינים בעתיד, תפקיד חשוב בעל אחריות אני אשא על כתפיי וכל כך הרבה אנשים שמחכים שאתמזג איתם לאותה סינרגיה שנקראת בפשטות- משפחה.

אלפא-בטא​(נשלט) - הכדורים האלה, על כל שמותיהם, הם הצלה.
בלי שנוכל לדעת הרבה מאוד אנשים נעזרים בהם, כן, גם ההוא וההיא שלא היית מנחשת.
אלו כדורים שמשפרים מאוד את איכות החיים למי שסובל, סבל מטווח התופעות בין חרדה, פאניקה, ודיכאון.
אני יודע על מה אני מדבר.
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - אני דברתי פה על כדור ממשפחת הבנזודיאזפינים. זה כדור של SOS, לא משהו שאמור להיות טיפולי וקבוע.
זה פשוט סם שההשפעה שלו היא מרגיעה ומידיית. משהו שבמקרים של דיכאון עדיף לא לקחת, אלא במקרים עוררות קיצונית ולא בריאה כשאין ברירה.
כדורים שצריכים להינטל קבוע, כמו אלו ממשפחת ה SSRI, הם מאוד נפוצים, ככה שאני בטוחה שגם מי שהכי "לא נראה לנו" אולי נעזר בהם.
אני לא לצערי לא יכולה לקחת אותם, אני בטוחה שלו הייתי יכולה לקחת אותם, האיכות חיים שלי הייתה משתנה. כמו של חברים שאני יודעת שנוטלים אותם.
הרבה אנשים שומעים "כדורים פסיכיאטרים" ומתחילים להתחרפן בגלל הסטיגמות. זה כזה בולשיט. חבל לי לראות אותם מגבילים את עצמם בלהשיג טיפול שיכול להקל עליהם רק בגלל זה.
לפני שנתיים
אלפא-בטא​(נשלט) - כל כך נכון. מכיר את ההבדלים (למדתי את אותו התואר שלך) וגם בגלל רצון להכיר וללמוד על משפרי החיים האלו.
הסטיגמות נוראיות, אני מופתע לפעמים מאילו אנשים אני שומע אותן
ויותר מזה, כמה אנשים יכלו לחיות חיים אחרים לולי אותן סטיגמות, ועם הרבה יותר מודעות.
גם משפחת כדורי הרגעה הינה נכס, אם כי רוב המשפחה הזו בעלת אפקט התמכרותי ויש לצרוך ממש רק ברגעים קשים.
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - לצערי הידע לא מהתואר.
לפני שנתיים
אלפא-בטא​(נשלט) - ברור לי.
אני אגב ניגשתי ללמוד את התואר הזה בעיקר כי רציתי להבין מה עובר עלי.
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - אני אישית הבנתי מה עובר עליי, ראיתי שהמצב שלי אבוד, ואמרתי לעצמי שאני אעשה משהו פרודוקטיבי ואדאג שאף אחד שיתקל בי לא ירגיש כמוני לעולם.
לפני שנתיים
אלפא-בטא​(נשלט) - כל הכבוד. אני כבר שנים רבות מפיץ את בשורת הכדורים, והודף את הסטיגמות.
לפני שנתיים
Joe Carlton​(מתחלף) - אני שמח שיצאת מזה טוב.
לפעמים אנו נוטים לקחת את החיים כברורים מאילהם. תודה ששיתפת. זה עושה לי טוב לשמוע על אנשים שמתגברים על קשיים.
לפני שנתיים
בכוח המוח - }{
לפני שנתיים
אגמית - מקסים ומרגש ואמיץ
לפני שנתיים
bondman​(נשלט){FLR} - תרגישי טוב.
לפני שנתיים
אשת לפידות n​(שולטת) - חיבוק ממני אהובה,וענק
לפני שנתיים
not too bad​(אחר) - בהצלחה !
לפני שנתיים
dror30 - שמח שעכשיו טוב, ותודה שאת משתפת בתחושות שאני מכיר כל-כך טוב ולא מדוברות.
צודקת לגבי המשפחה לא יודע מה הייתי עושה בלעדי העזרה שלהם כשהיה לי התקף כזה לפני הרבה שנים.
אני מניח שאת כבר יודעת על זה הכל, אבל אם בא לך יכולה להסתכל באתר הזה שהעצות שם עזרו לי http://www.anxietycoach.com/overcoming-panic-attacks.html,
ותמיד לנסות לזכור שזה תמיד עובר ולא באמת יקרה משהו, אבל אני יודע כמה זה שזה קשה באותו רגע.
חיבוק וסולדריות ממי שגם חווה את זה :)

לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - תודה :) אני חייה עם זה על בסיס יומי, אני יודעת איך להתמודד עם התקפי חרדה, פשוט הפעם היה איזה שינוי תרופתי (דווקא לא פסיכיאטרי, אלא משהו שיכול להשפיע על הלב) ולכן לא הייתי בטוחה ב 100%, ורק בדיעבד הבנתי שזה היה פשוט התקף חרדה חזק. כל כך חזק שזה משהו שלא חוותי, בערך מאז שההפרעה הזו פרצה אצלי.
אני אדם שמאוד פתוח לגבי כל דבר בעצמי, ככה שאני אמשיך לדבר על כל נושא כי זאת דרך טובה לסנן את הסביבה שלי וגם כי ככה אני מעלה מודעות וגורמת לאנשים ששומרים את הנושאים האלו בבטן להרגיש פחות לבד.
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י