בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פסיכו-אנאלי-זה

דעות, חוויות, סיפורים ומחשבות על נפש האדם, בעולם השליטה ומחוצה לו.
לפני שנתיים. שישי, 23 בדצמבר 2016, בשעה 06:33

זה מבאס, זה מאוד מבאס כשמישהו שאתה מעוניין בו מסרב לך. אני יכולה להבין את זה, באמת. ללא שמץ של ציניות.
אני רואה בראשי את התהליך שעובר על האדם שנדחה. אני מתארת איך הוא פיתח ציפיות, איך הוא שקע מעט בפנטזיות על האפשרויות השונות ובעיקר איך הוא השתדל בכל כוחו למצוא-חן, ואז, חרף המאמצים- מגיע ה"לא" הנורא מכל.
ה"לא" הזה, בכל צורה בה יאמר ולו הכי עדינה שיש, עדיין מרגיש כמו לקבל עצם חד לתוך הלב, חד כמו הרסיסים של התקווה שהתנפצה בין רגע למשמע המילה הזו. "ואולי בכל זאת?" ישאל הנדחה שמסרב לקבל את רוע הגזרה, אך ההחלטה כבר התקבלה. ה"לא" מושמע שוב בשנית ולעיתים גם בשלישית וברביעית. והלב מתרוקן מהתלהבות ומתמלא באכזבה. כשהאכזבה עולה על גדותיה, העלבון אינו נשאר עוד פנימי אלא מתפרץ החוצה ככעס שרוצה להחזיר עצמו בחזרה "לשולח", לאדם שדחה.
"למה מי הוא?" חושב ברוגז האדם שנדחה, ולפעמים גם עונה לעצמו בשילוב תיאורי גנאי כלפי זה שדחה.
ובהיעדר שליטה עצמית, המחשבות אף יהפכו למילים של ממש אותן יטיח ישירות בפניו של האדם שבסה"כ מימש זכות בסיסית לסרב להכניס לחייו האישיים מישהו שלא מתאים לו.

הצד הנדחה נפגע מה"לא" ומגיב באופן שלילי, דבר אשר מחריף יותר את תגובותו של הצד שדחה, ואז הצד הדחוי נפגע עוד יותר כי עכשיו לא רק שהוא נדחה אלא גם ישנה הצדקה ממשית לדחייה שלו והוא מסתוכל אף יותר ומתעוררות תגובות קשות יותר... ובקיצור במקום להיפרד כמו אנשים מבוגרים, נוצרה מערבולת ענקית של עוגמת נפש שיכלה להימנע.

וממה הכל התחיל? מה"לא" האיום והנורא הזה! העניין הוא, שאנחנו עומדים לשמוע אותו עוד הרבה פעמים, מכיוון והוא הוא כחלק טבעי ובלתי נפרד מדרכנו בעולם ההיכרויות ואת זה לא נשנה, אך מה שכן ניתן לשנות זה את התגובה שלנו למשמע המילה הזו.
אז בואו ננסה לראות איך אנחנו נהפוך את ה"לא" לפחות איום וממש לא נורא. הרי שאם ננטרל את השפעתו, לא נקח את זה ללב ובכך לא נרגיש כעסים מיותרים ולא ניכנס לעימותים כואבים שלא משרתים שום מטרה.

אז למה קבל דחייה, כלומר לשמוע "לא", מאכזב אותנו כל כך? כי היו לנו ציפיות. וכלל שציפיות גבוהות יותר, כך הנפילה מהן כואבת יותר וככל שהכאב יותר חזק כך התגובה אליו תהיה פחות פרופוציונלית.
אז למה חלקנו מפתחים ציפיות גבוהות שכאלו שבסופו של דבר פוגעות בנו? זאת שאלה טובה. אני חושבת שהתשובה לה טמונה בשאלה "למה מי הוא?" שעולה במחשבות בעת כעס.
הצד הנדחה לא באמת יודע מי הוא מי שדחה אותו. כן, אני מבינה שהוא קרא את הפרופיל, אני בטוחה שהוא הקשיב לסמול-טוק באינטרקציה שנוצרה טרם הדחייה. אבל אלו נתונים שטחיים בלבד שלא ניתן להסיק מהם על האדם בשלמותו.
וגרוע מכך, מבלי ששם לב, הצד הנדחה ראה רק את עצמו בכל נתון וחושב על איך הוא יכול להתאם אליו ולהפיק ממנו סיפוק, במקום לחשוב על איך להכיר את הצד שני ואת סיפור שלו מעבר לנתונים היבשים.
ולכן הוא באמת לא יודע מי הוא האדם שדחה אותו! הוא לא יודע ממה מורכב עולמו הפנימי, מה עובר בראשו, איזה תקופה עוברת עליו וכ'ו... אבל הוא כבר קבע מטעם עצמו שזה האדם המתאים בהתבסס רק על עולמו הפנימי האישי, שאינו בהכרח מסונכרן עם עולמו הפנימי של זולתו שבו הוא מעוניין .
כאשר הוא מתעלם מנתון קריטי זה, הציפיות עולות כי מה שמחזיק אותן בקרקע נעלם מהתמונה, וכך ברוב המקרים, כאשר הן נפגשות עם המציאות, הן עשויות להתנפץ ולגרום לאכזבה שהייתה יכולה להימנע.

אותן ציפיות נוצרות באופן פנימי, כתוצאה מהמחשבות שלנו וגורמות לנו לשכוח שבעת יצירת ההיכרות ראשונית, הצד השני לא מבטיח לנו אישית שום דבר בשום שלב! אך בכל זאת יש את אלו שמריצים סרט חביב בראשם על "מה שיכול להיות ביניהם", ומלהקים בעל כורחו את האדם מולם לתפקיד הראשי מבלי לברר אם הוא מעוניין בכך.
ולמה מישהו מגיע לחשיבה השגויה הזו? כי "מגיע לי". זאת תמיד נקודת המוצא.
החשיבה הזו של "מגיע לי", היא זאת שמטשטשת את רצונות הזולת כי האדם שם את עצמו ורצונו במרכז עד שקשה לו לראות דבר מעבר.

זה סבבה לגמרי ששלחתם הודעה מתוך הרצון האישי שלכם, הרי שלא תשלחו הודעה למישהו שממש לא מדבר אליכם, אבל תזכרו גם את רצון הזולת בעניין! אולי הוא מעוניין בפניות באופן כללי אבל בשום שלב הוא לא ביקש מכם אישית להמשיך לשלוח לו הודעות אחרי שלא ענה, הוא לא ביקש ממכם לנסות לשכנע אותו בדרכים שונות ומשונות.
ובכל זאת, איש "המגיע לי", שרואה קודם את רצונותיו מתעצבן כי לא הן לא התמלאו, ע"י אדם שבכלל לא היה אמור למלא אותם מתכלתחילה, כי הוא פאקינג זר ואין סיבה שיהיה מחוייב לכך!
אבל הנדחה לוקח את זה למקום האישי מסיבה שהוא רואה רק את עצמו, אז ברור שזה איזה "דווקא" שעושים במיוחד לו.
הוא יוצא מנקודת הנחה שהצד השני פשוט מרושע או מתנשא או כל "שם חיבה" אחר, וזה דבילי, כי נו באמת, אתה לא כזה מיוחד בשביל מישהו זר לחלוטין ישקיע מזמנו בך, לטוב או לרע.

יש כל כך הרבה מניעים ללמה מישהו לא עונה לך או דוחה אותך וזה לא משנה שאתה עונה לו על הנתונים היבשים.
לא הכל אתה צריך לדעת בנוגע ללמה מישהו בחר לפעול באופן בו פעל, כי לא הכל קשור בך וזה גם לא רלוונטי. זאת דעה סובייקטיבית שלא תועיל לאף אחד בשום דבר. 

רגע לפני שאתם מפנים אצבע מאשימה כלפי הצד השני, שימו לב שבכך אתם מפנים אל עצמכם שלוש אצבעות. בהחלט כדאי לכם לעצור לפני השלכת הכעסים ולהסתכל על החלק שלכם בסיפור- אתם הפכתם במו ידכם, מבחירתכם האישית, מישהו למרכז תשומת הלב שלכם! הוא מעולם הסכים לתפקיד שהצבתם אותו בו ולכן הוא לא צריך לשאת בהשלכותיו ולספק לכם תשומת לב או הסברים!

יש דברים שאולי לעולם תדעו, כי לא רלוונטי שתדעו כזרים ועליכם להשלים עם זה במקום להתפרץ.
למשל, כשנודע לי שידיד שלי התאבד, פנו אלי כמה ולא עניתי להם או כתבתי שאני לא מעוניינת מבלי לציין סיבה מפורטת כאילו אני איזה מוסד מדיני רשמי. על סמך שום דבר מלבד גישת ה"מגיע לי", הם החליטו שאני האדם הנורא ומתנשא ביותר עלי האדמות במקום להבין שכזרים אני לא חייבת לספר להם מה הולך בחיי האישיים! אם לרגע הם היו מבינים שלהם לא מגיע הכל, ושיש מולם אדם שיש לו חיים (שהם בשלב הזה אפילו לא חלק מהם!) שהם מעבר ללהכיר מישהו לשלוט בו, הם לא היו מפתחים ציפיות שאתן להם את מלוא תשומת ליבי ובכך לא מתאכזבים ולא ופועלים מתוך עלבון שהם עצמם יצרו! כך כל הצדדים היו חוסכים עוגמת נפש.

ובנינו? לרוב אנשים לא רוצים את ההסבר לחוסר המענה או לדחיה בשביל לדעת אלא בשביל להתחיל להילחם בטענות בתקווה לשכנע אחרת, מרוב שהם לא מסוגלים להפנים שהאינטרסים שלהם לא תמיד מתמלאים. למה פשוט לא לכבד את זה שהצד השני פשוט יש אינטרסים אחרים שלא כוללים אתכם בתוכם? למה לא לקבל את העובדה שהצד השני הוא אדם מבוגר שיודע בעצמו מה טוב עבורו?

והפעם אביא לדוגמא את עצמי. פעם קראתי פרופיל של מישהו, הוא כתב שהוא מחפש בחורה אינטלגנטית, ששולטת ממקום חיובי ועוד כל מיני קטגוריות שאני עונה עליהם אם אני מסתכלת רק על עצמי ולא על עולמו הפנימי.דיברנו והשיחה זרמה, פתאום, על אף שהוא רואה את הבגרות שלי הוא אומר "זה לא ילך בנינו". שאלתי למה והוא ענה "כי את צעירה ממני". והפער בנינו היה ממש מינורי, של איזה 5 שנים.
איזה קל להגיד לו שהוא מטומטם, נכון? איזה חיבור היה בנינו, איזו שיחה אינטלקטואלית! לא שמת לב עד כה לגיל שלי בכלל! למה מי אתה בכלל?!
ואז פתאום חשבתי לעצמי, למה לי להתעצבן ככה? זאת החוויה שלי בעצם והיא בכלל לא מתאימה לו! אני חוויתי את זה שהיה בנינו חיבור, אבל מבחינתו לא היה. אולי מבחינתי פער של 5 שנים זה שטויות, אבל אולי בשבילו זה נורא קריטי!
ולמה מי הוא? השאלה הזו מסכמת הכל, כי אני באמת לא ידעתי מי הוא. אני לא ידעתי שה-5 שנים משמעותיות לו, אני לא ידעתי מה נחשב מבחינתו חיבור נכון.
אני לא יודעת עליו דבר, אני רק אתיימר לדעת עליו משהו בהתאם לציפיות שלי שהוא לא דרש ממני לפתח. והוא כן מכיר את עצמו היטב, הוא פאקינג חי עם עצמו מאז שנולד ואני הכרתי אותו רק בשיחות בודדות, אין לי שום זכות לנסות לשכנע אותו שמשהו אחר טוב לו.
אין טעם להמשיך לשלוח הודעות משכנעות שונות שהוא ממילא לא רוצה, הרי הוא לא ביקש ממני "תוכיחי לי אחרת", הוא ביקש ממני "תעזבי אותי בשקט" וזה לא משנה כמה הטענה שלי תהיה רציונלית- הוא לא מעוניין וזאת זכותו! ואם אני אכן צודקת ואני הכי אידיאלית עבורו, אז זאת תהיה בעיה שלו שהוא פספס את ההזדמנות, אז למה לי לקחת ללב וללחוץ עליו?
רגש ומשיכה הם לא רציונלים, אין טעם לנסות לצאת למלחמה בהם עם כלי שנקרא הגיון כי זה יהיה כמו לנסות לאכול מרק עם מזלג.
אבל זה שהם לא הגיוניים לא הופך אותם ללא חשובים, להפך- הם הבסיס לקשר. ולכן אם הם לא מתקיימים איתי עליי לכבד זאת במקום לחשוב שאני אשת מכירות ולנסות לשווק את עצמי בכוח לאדם שמנסה להימנע ממני.
באמת, תנסו לחשוב על זה כאיש מכירות מעיק, שעובד באיזו חברה דמיונית שמשווקת בני זוג והוא מנסה למכור לכם פרטנר שאתם לא נמשכים אליו או לא מסוגלים להיות איתו מכל סיבה אחרת, רק כי הוא החליט שזה מה שטוב עבורכם סתם ככה, בלי היכרות מוקדמת.
גם אם הסיבה שלו הכי ריאליות שיש, איך זה יגרום לכם להרגיש? שאתם פתאום נמשכים לאדם הזה? או שהוא פולש לכם למרחב האישי ולזכות הבחירה שלכם לחיות איך שמתאים לכם עד שאתם כבר שונאים אותו?

רוצים להכיר מישהו? אחלה! תפנו אליו רגיל, בלי לחשוב שמגיע לכם משהו, בלי לצפות שיצא לכם מזה בהכרח סשן/קשר. תפנו כי אתם רוצים להתעניין בו באמת. כי כשמתעניינים באמת לשמוע "לא" אינו מלחיץ כל-כך, זה לא מנפץ ציפיות עד מצב שאתם צריכים לצאת למשא ומתן חסר תועלת על בחירותיו הלגיטימיות של האחר, זה לא כואב באגו עד מצב שאתם נעלבים וצריכים להשליך את העלבון פרי מחשובתיכם לאדם שלא באמת יצר אותו.

כי כשמגיעים מתוך התעניינות אמיתית באדם השני, אתם לא עסוקים רק בעצמכם. אתם לא עסוקים בציפיות וברצונות שלכם בלבד, אלא גם בו. בהתעיינות אמיתית אתם לא שומעים אותו בשביל להגיב, אלא מקשיבים לו בשביל באמת להבין מה יעשה לו טוב. והטוב הזה, לפעמים לא כולל אתכם.
ואם אכפת לכם, את ה"לא" הזה תקבלו בכבוד ולא מתוך מחשבה שמישהו עושה לכם דווקא, ולא תרצו "לנקום" בו על שסה"כ רצה לעשות לעצמו טוב.
ואתם יודעים, למרבה האירוניה, דווקא כשבאים בגישה הקלילה הזו בלי שום מטרה מוגדרת, בה אתם מוכנים לזרום עם כל אשר יקרה לטוב ולרע במקום להינעל על מטרה אחת, היא דווקא זאת שתגרום לאחרים לתת לעם צ'אנס. כאשר אתם יוצרים נוחות, הצד השני לא מרגיש כפייה שהוא צריך להילחם בה, הוא מבין שאכפת לכם מדעתו ותקבלו אותה בכבוד ברגע שישתף אותה, ולכן סביר להניח שהוא ירגיש בנוח לשתף אתכם גם בעוד דברים ובדיוק מכאן יכולה לצמוח האינטימיות.

פשוט חבל לבזבז את הזמן שלכם על כעס, מעולם לא צמח שום דבר טוב מכעס. שום בעיה לא נפתרה בזכותו אלא רק העמיקה.
אז אל תהיו עם אדם שאתם מרגישים שאתם צריכים לעשות בשבילו שמיניות באוויר ואל תשארו עם אדם שכופה עליכם לחוות ממנו שמיניות באוויר מעיקות שאתם לא מעוניינם בהם. קשרים בין-אישיים זה לא שדה קרב, לא מאבק כוחות. פשוט תמצאו מישהו שתרגישו איתו בנוח, קליק טבעי, במקום להתעקש על מישהו שלא רוצה אתכם או להתרכז בלנטור לו טינה. זה מבזבז לכם הרבה אנרגיות שיכולתם להשקיע בזמן הזה בלמצוא זוגיות/קשר שליטה שמתאים לכם באמת.

"לעולם אל תכפה דבר.
תן לזה את הניסיון הכי טוב שלך, ופשוט תן לזה להיות.
אם זה אמור להיות, זה יהיה"
ואם זה לא יהיה, אז להתעצבן ממש לא ישנה את זה.
ניתן רק לנסות מחדש עם אדם חדש, ורצוי בדרך חדשה מן הקודמת.

diangelo - הטקסט הזה נכתב מנקודת מבטה של בוחרת. תרגול מחשבתי נחמד יהיה להפוך את היוצרות, ולקאוא מה שכתבת כאילו הוא מופנה לא לנבחר/ת אלא לבוחר/ת. אז תמצאי שגם את נופלת בדיוק באותם פחים, וגם שזה בסדר. אף אחד לא הבטיח לנו הרמוניה.
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - אני לא יודעת אם קראת את זה עד הסוף, אבל הבאתי גם את עצמי לדוגמא כשאני הייתי בתפקיד הנבחרת, הזאת שמישהו החליט אם לבחור אותה או לא והיא הייתה צריכה למצוא חן ואז קיבלה דחייה.
בכל זאת לא לקחתי ללב. כשאני אומרת "לא לקחתי ללב" לא אומר שלא נעלבתי באותו רגע, זה אנושי. זה אומר שלא התעסקתי בראש שלי בכמה "זה לא הוגן" אלא פשוט הסקתי שיש לו את הסיבות שלו והמשכתי הלאה.
הבאתי אמנם דוגמא קלה יחסית, אבל זה בשביל לא לסרבל שלא לצורך את הטקסט.
לא כל הדחיות הן נימוסיות והרבה מהן נעשות בזלזול והיו פעמים שגם אני זכיתי להם.
כן, זה נראה שאני ועוד נשים נמצאות בעמדת הבוחרת כי בדר"כ פונים אלינו ואנחנו צריכות "רק לבחור".
אבל גם הצד השני בוחר אם לבחור בנו. יש פעמים שנזכה ל"לא" גם אחרי שיצאנו איתו כי פתאום הוא שינה את דעתו.
גם כאן היה לי מקרה כזה. איזה מישהו מכאן נורא רצה לדבר איתי, לבסוף "בחרתי בו" והייתה שיחה זורמת, החלפנו תמונות וגם זה היה סבבה. החלטנו להיפגש ומבחינת נתונים יבשים אין סיבה שזה ישתבש. אני השקעתי מזמני בשביל להגיע לשם ובשבילו זה היה עניין של 5 דקות כי זה היה קרוב לו.
בקיצור, הגעתי, התיישבתי והתחלנו לדבר ולא עברו שתי 2 דקות והוא אמר "זה לא ילך בנינו" ופשוט הלך משם בלי להגיד להתראות.
יכולתי לקחת ללב, יכולתי לתקוף אותו מילולית, יכולתי לנסות לשכנע אותו וכל הג'אז הזה... אבל זה לא היה מוביל אותי לשום מקום חוץ מלכעוס יותר.
או שיכולתי להבין שיש לו את המניעים שלו, זאת החלטה שלו וזאת תהיה גם הבעיה שלו בהנחה והוא אי פעם יבין שפספס אותי.
לאחר כמה חודשים הוא התנצל ואישש את אחת ההשערות שלי לפיהן הוא בבחור מבולבל שפעל כך כי היה בקונפילקט עם הצד הבדס"מי שלו והפחד השתלט עליו.
זה מאוד חבל, אבל הייתה הבחירה שלו וכאדם מבוגר הוא עכשיו מתמודד עם ההשלכה שאני לא רוצה בו עקב זלזול.
וזה הכל, בלי שום מריבות והטחת עלבונות. פשוט להמשיך הלאה לאדם אחר שכן ירצה בך.
לפני שנתיים
diangelo - אני לא מפקפק ביכולת שלך לקבל דחייה בצורה בוגרת ואנושית.
אני עוקב אחריך, והתרשמתי שאת אכן אדם בוגר, כפי שגם מעיד הפרופיל שלך, ותגובותיך בפוסטים של אחרים.
רושם זה הוא שעומד בבסיס ההצעה שלי לתרגיל המחשבתי.
בניגוד לכותבים רבים פה, אני חש שאת פתוחה לדיאלוג ובאה ממקום סקרן וחיובי.

בתגובתי הקודמת התייחסתי לרעיון שהבעת כאן: "הצד הנדחה ראה רק את עצמו בכל נתון וחושב על איך הוא יכול להתאם אליו ולהפיק ממנו סיפוק, במקום לחשוב על איך להכיר את הצד שני ואת סיפור שלו מעבר לנתונים היבשים."

אני חושב שהשורה הזאת משקפת את נקודת המבט שלך כבוחרת על נבחר. היא מכוונת לנבחר.
אם את מישמת אותה על עצמך כבוחרת, זה יראה כך:
"הפניה העלובה שקיבלתי מהנשלט לא משקפת את אישיותו. אולי הוא לא יודע לכתוב. אולי הוא נמצא בנקודת שפל בחייו.
אני לא אחשוב רק מה אני יכולה להפיק ממנו כרגע, אלא אתן לו הזדמנות אמיתית להכויח את עצמו בצורה אמיתית. אולי יש כאן סיפור חיים מעניין מעבר לנתונים היבשים. אני אדבר איתו 'רגיל', בלי ציפיות לפתח מזה קשר...."
ברור שכלכלת הזמן והאנרגיה הנפשית שלך לא תאפשר לך גישה כזאת.
לכן יש כאן לטעמי פספוס - אין לצפות מהזולת להתנהג באופן שאת לא רוצה להתנהג.

לטעמי, אין בסיס לציפייה (או אפילו לתקווה) שאנשים יתנהגו בהרמוניה ובגרות.

מקווה שהבהרתי את עצמי טוב יותר.
תמשיכי להיות מענטש.
שבת שלום.
:)

לפני שנתיים
אשת לפידות n​(שולטת) - נקודת ראייה מעולה,הלא זה הכן החדש,בכל היבט ומדיה ,ואפילו בהכרות אישית,אנחנו נלחמים על מה שנראה לנו ראוי וכדאי,לא תמיד מאינטרס מיני,לפעמים אינטרס אישי,של לחבור לאנשים שיכולים להעצים אותנו,הבחירה היא של כל אחד באשר הוא,אנשים לא מבינים שכל תקשורת נוספת היא הענקת זמן ותשומת לב,ולפעמים נבחר שלא להיות או שכן,חשוב לכבד כל החלטה ,המילה לא,היא לא בהכרח לא רוצים באמת,פשוט המשאבים הזמן והאנרגיה יכולים להיות מופנים לדברים יותר חשובים.
לפני שנתיים
Vvvvp - האמת הברורה היא שכל מילה שכתבת נכונה,
יחד עם זאת, כל מקרה לגופו בסופו של עניין ישנה דרך ראויה להתנתק . ויש לבחון מי עומד מולך ומה עברו מול אותו אדם וכמו כן גם באופן כללי.
ואם מדובר בעולם השליטה, הניתוק אף יותר ומילים קטנות מאד בשביל להסביר את הקרע שהנשלט/ת חש/ה מדובר בדיני נפשות
לסופו של עניין
גם אם כבר נעשה הטעות, והכל הפך מכוער.
כנראה שזאת הדרך שנבחר ללכת בה.
וממנה נלמד. לכאן או לשם
לפני שנתיים
Vvvvp - גם אם כבר נעשתה הטעות*
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - זה ברור שהכל יכול להתרחש באופן אידיאלי יותר.
אבל יש לי שתי הערות לגבי כך-
ראשית, הפוסט נכתב על היכרות בטרם נוצרה דינמיקת "שולט-נשלט". מדובר על שני אנשים מבוגרים, שנכון לכרגע הם זרים ואיש טרם לקח על עצמו אחריות על מישהו.
זה שאני שולטת לא הופך אותי לאחראית על כל נשלט באשר הוא. האחריות שלי יכולה להיות רק אחריות אישית להתייחס בכבוד אליו כאדם ולא להתחיל לרדת עליו, למשל.
אבל אני לא צריכה לנהוג בו בכפפות משי כאילו נרקמו בנינו יחסי אמון, הרי שאין בנינו אפילו יחסים כלל!
מי שבוחר לצפות ממישהו זר להתייחס אליו כאילו יש בינהם היכרות עתיד להתאכזב. ומאותה אכזבה המולידה עלבון הוא עשוי להיכנס לאותו מעגל כעסים חסר תועלת במקום להמשיך לאדם שהוא כן רוצה בו.
שנית, הרבה מהדחיות שנתתי נעשו באופן נימוסי אבל זה לא היה מספיק בשביל שהם ילכו לדרכם.
מעטים האנשים שמקבלים דחייה באופן בוגר והרבה רואים את הנחמדות שלו כהזמנה למשא ומתן לגבי ההחלטות האישיות בחיי כאילו שיש להם מושג מי אני ומה טוב לי. זה נובע מאותה גישת "מגיע לי" וברור לי שלא אכפת להם מאשר עובר עליי אלא שהם פשוט רוצים איתי קשר/סשן והרצון שלהם זה הדבר היחיד שעומד לנגד עיניהם ולא הרצון שלי בעניין.
אם הם היו חושבים גם עליי אז הם לא היו מפתחים ציפיות ואז מתאכזבים, וכמו שכתבתי בסעיף הקודם, גם הם לא היו נכנסים למעגל כעסים חסר תועלת במקום להמשיך לאדם שכן רוצה בהם.
לפני שנתיים
Joe Carlton​(מתחלף) - מסכים לחלוטין. אני ממש לא מצדיק - אבל אנשים שמתעצבנים כנראה מבינים שהם לא מקבלים הזדמנות אמיתית להוכיח את עצמם. ובמיוחד אם הם מבינים שזו הזדמנות חד פעמית לפגוש מישהי מיוחדת כמוך (את מזן נדיר). וסליחה על מטפוראת הספורט - זה כמו שחקן שלא נבחר בדראפט. הוא כועס כי הוא מבין שעכשיו הסיכויים להגשים את חלומו נרמסו כמעט לחלוטין. כשאני אישית נדחיתי בחיי, בדרך כלל קיבלתי זאת כג'נטלמן. אבל לא כולם כאלו.
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - כפי שאני לא מצפה מהצד שדוחה להגיב בהכרח אופן בוגר, ככה אני גם לא מצפה מהצד הנדחה.
הפוסט נכתב כסוג של "טיפ לחיים" ולא כניסיון לחנך.
אני רואה שהרבה נדחים יכולים לחסוך קודם כל לעצמם את עוגמת הנפש אם לא היו ממהרים לפתח ציפיות מאדם זר להם לחלוטין רק בגלל שיש להם פנטזיה לגביו, שהוא מעולם לא הסכים לקחת בה חלק.
הם שוקעים לתוך כעסים והכעסים האלו פוגעים בסופו של דבר רק בהם, הרי מה אכפת לצד שדחה? הוא מזמן המשיך בדרכו. זה הם שנתקעים עם הכעס במקום להמשיך הלאה.
יש משפט אומר "לכעוס זה כמו לשתות רעל ולצפות שהצד השני ימות" והוא יכול לסכם זאת היטב.
לפני שנתיים
Joe Carlton​(מתחלף) - משפט חכם. ואת כמובן צודקת לגבי פיתוח הציפיות. אך זאת תכונה אנושית.
לפני שנתיים
ספרותזולה - וואווו את גאון
אני חייב שה אקסית שלי תקרא את זה
במקום לקרוע אותי....
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י