לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פסיכו-אנאלי-זה

דעות, חוויות, סיפורים ומחשבות על נפש האדם, בעולם השליטה ומחוצה לו.
לפני שנתיים. שבת, 24 בדצמבר 2016, בשעה 20:47

אחרי שפנטזתי על מרצה וכתבתי עליו סיפור, התחלתי לפנטז על ההפך. על איך אני בעתיד "אחנוך" לי איזה סטודנט צעיר ותמים, איך אלמד אותו ביסודיות שעונשים הם לא רק מושגים בבהיביוריזם ושהמילה אנאלי לא נמצאת רק בפסיכואנאליזה, והינה לבסוף כתבתי גם על זה! הרבה אתיקה מופרת בסיפור הזה אבל למי אכפת? זאת פנטזיה ואני מקווה שתהנו מקריאתה.
----
עבר עשור, מי היה מאמין שעשור יעבור כל כך מהר. עכשיו אני יושבת בקליניקה משלי, מסתכלת על התעודות התלויות על הקיר, רואה על השתקפות במסגרת הזכוכית שלהן את הפנים של אישה שתמיד רציתי להיות. הרווחתי את זה, נלחמתי על זה והינה אני כאן. החלטתי שעכשיו הגיע הזמן להעביר את ידע שלי הלאה.
החלטתי שאפנה שעתיים בשבוע בלו"ז הטיפולי שלי, על מנת להעביר בהתנדבות שיעור פרטי לסטודנט רנדומלי שאמצא ואבין שהוא זקוק לעזרה, אך מתבייש לבקשה אותה בעצמו מכיוון ואין ידו משגת. את התשלום, הוא יצטרך לשלם לי באופן דיי שונה, כך אגדיר זאת בשפה יפה.
זאת הייתה פתיחת שנת הלימודים האקדמית. עברתי במדשאה של האוניברסיטה שעד לפני כמה שנים הייתי כבת בית בה, וכעת ראיתי בה פרצופים חדשים שאינם היו מוכרים לי. שכשאני למדתי פה עוד היו בתיכון, אולי אפילו עוד בחטיבה, אם אחשיב גם את התואר הראשון.
אמנם הם חדשים לי, אך אם אביט שבשפת גופם, אראה מחוות שאינן זרות לי כלל. מחוות שבין היתר יכולות לרמז איזה סטודנט לא בטוח בעצמו וצריך עזרה מיד מכוונת.
מוקדם מידיי להחליט זאת על היום האקדמי הראשון, אבל תמיד נחמד לעשות תצפית ראשונית.
והינה, עכשיו בדיוק עובר לי בזווית העין סטודנט צעיר, נראה מבולבל מאוד, בהחלט התנהגות טיפוסית שנה א' שפעם ראשונה כף רגלו דרכה בשערו של מוסד אקדמי.
"סליחה... את המרצה פה?" שאל אותי לפתע מבויש מתוך כבוד.
"עוד לא" עניתי בחיוך "הדוקטורט עדיין בתהליך"
וראיתי מבט של פליאה בעיניו, כזה מבט היה לי בכל פעם שהבטתי בפסיכולוג בוגר. מבט אוהד שמייחל יום אחד להיות כמוהו.
"אבל אני יכולה לעזור לך למצוא את האולם שלך" הצעתי.
הוא הסביר לי לאן הוא צריך לגשת, וליוויתי אותו למחוז חפצו, הרגשתי כמו אימא שמלווה את הילד שלה לפתח דלתה של כיתה א'.
"תודה" הוא אמר בטרם נכנס לאולם והתערבב בין ההמון היושב בפנים, ואז כבר ידעתי שהוא יהיה המטרה שלי.
בחור חמוד וביישן, שקט ומנומס. מרגיש יראת כבוד רק מעצם נוכחותי.
המשכתי לפקוד את המקום בהפסקות שהיו לי מהעבודה, ותצפתתי על המתרחש מהצד. תמיד ראיתי אותו יושב בצד, מנסה לחזור על הכתוב בחומר בספרי הלימודים ומתייאש.
לאחר תצפית של כמה שבועות במצטבר, החלטתי לגשת אליו.
"עדיין לומדים מהספר הזה?" שאלתי בחיוך כאשר התיישבתי לידו בספסל.
"היי, את הזו שראיתי ביום הראשון!" הוא הגיב בפליאה.
"מודה באשמה" חייכתי והזזתי בעדינות את כריכת הספר שקרא "פסיכולוגיה התפתחותית? זה קליל" אמרתי במהרה על מנת לנתב את השיחה לאן שאני רוצה, מבלי שישאל שאלות נוספות.
"קל לך לדבר, את כבר פסיכולוגית" הוא ענה בייאוש.
"דווקא בגלל שאני כבר פסיכולוגית, אני יכולה לעזור לך" הצעתי.
הוצאתי כרטיס ביקור מהכיס והושטתי לו בעודי מסבירה "פה מצויינת הכתובת של הקליניקה שלי, תגיע אליי בשעה 19:00 בערב היום אחרי שתסיים ללמוד".
הוא לקח את הפתק והכניס לכיסו "ת...ת...ודה" הוא ענה בגמגום כתוצאה משילוב בין הכרת תודה ופליאה מכך שאני יודעת באיזה שעה בדיוק הוא מסיים ללמוד.
"אין בעד מה" עניתי ויצאתי לדרכי חזרה לקליניקה שלי, מותירה אותו המום.

הגיע שעת הערב, ישבתי בספה בקליניקה, הבטתי אל השעון הקיר שהראה כי השעה היא חמישה לשבע בערב. "האם הוא יגיע או שלא?" חשבתי עם עצמי בקול רם.
ולפתע, צלצול בדלת שהביא תשובה חד משמעית לשאלתי. כאשר פתחתי אותה, ראיתי את פניו של הסטודנט הצעיר נרגשות מאוד.
הוא נכנס והתחיל להביט מסביב, לראות את שלל התעודות, וכל אחת שראה ריגשה אותו יותר מן הקודמת.
"וואו" היה הצליל היחיד שהיה מסוגל להפיק מפיו, וחזר על ההבהרה הזו מספר פעמים. חייכתי לעצמי בגלל התמימות שבו, כמה קל להרשים אותו.
"תתיישב" הורתי לו והוא מיהר לציית והתמקם על אחת הספות.
"אוקיי, אז אני מתקשה ב..." הוא התחיל לדבר.
"אני הבאתי לך אישור להתחיל לדבר?" קטעתי את דבריו והוא השתתק במבט המום שלא מבין למה אני קשוחה איתו פתאום.
"אתה רוצה להצליח, נכון?" שאלתי לאחר כמה דקות של שקט בהן היה נבוך.
"כן, ברור!" הוא ענה.
"בשביל להצליח בלימודים צריך להצליח להבין את החומר" התחלתי להסביר וראיתי כיצד הוא מהנהן בראש כאות הסכמה.
"אז, אני אעשה איתך עסקה. אני אעזור לך בלימודים, אני אעזור להבין את החומר בחינם לגמרי. אך יש לי מספר תנאים משלי, האם תהיה מוכן לקבל אותם?" שאלתי.
"אני חושב ש... כן?" הוא ענה מבולבל.
"התנאי הראשון הוא שאתה מקשיב למה שאני אגיד" אמרתי.
"בסדר" הוא ענה.
"התנאי השני הוא שאתה מדווח לי על הישגך בלימודים"
"בסדר" הוא הוסיף לענות, הבקשות עד כה הגיוניות.
"והתנאי השלישי הוא שאתה תקבל עונש פיזי במידה וההישג שלך לא מספיק בעיניי" וכך סיימתי את דברי, מותירה שתיקה רועמת.
"את רצינית?" הוא ניסה להביט בי על מנת לגלות אם יש שמץ של ציניות בדבריי.
"כן" התחלתי להסביר בקול רגוע אך אסרטיבי "אתה כמובן יכול לא להסכים, הדלת פתוחה ואתה רשאי לעזוב כרגע. כמובן שאז תצטרך למצוא לך מורה פרטי אחר שידרוש תשלום כספי, אבל מהרגע שאתה מסכים, אתה מחויב לשלם לי בתשלום גופני. איתי אמנם תספוג כאבים בתחת אך בתמורה תדע בלימודים נחת" חתמתי את דבריי בחיוך.
"אני מסכים" הוא ענה בכניעה לאחר מחשבה קצרה על רווח והפסד.
"אני מסכים, גברתי" תיקנתי אותו.
"אני מסכים, גברתי" הוא מיהר לתקן את עצמו לפי רצוני.
"תוציא את ספרי הלימוד בבקשה" דרשתי ממנו והוא ביצע. הוא הניח ספר עבה שהתחלנו לקרוא יחדיו.
"השלב האנאלי, המתרחש בין הגילאים שנה עד שלוש שנים, הוא שלב שבו האזור הארוגני של התינוק מתרכז בפי הטבעת..." שמעתי אותו מקריא במבוכה.
"זה מביך אותך?" חייכתי אליו.
"קצת... גברתי" ענה בביישנות, זוכר היטב כיצד עליו לפנות אלי.
"יצא לך להתרכז באזור הזה שלך?" אמרתי בכוונה לראות את תגובתו המובכת על מנת ללמוד עליו יותר.
הוא הסמיק נורא ואני אהבתי את זה. אני מתארת לעצמי שאני אגיע איתו גם לזה, ללהרגיש את התחת הצעיר והבתולי שלו. אך אני אחכה לכך שיפשל על מנת שיהיה לי תירוץ לכך.
המשכנו לעבור על השלבים במודל הפסיכו-סקסואלי של ד"ר זיגמונד פרויד עד אשר הכרזתי בפניו שנגמר לנו הזמן.
"יש לי עבודה שאני צריך להגיש מחר בנושא, אני מתאר לעצמי שאקבל את התוצאות לקראת סוף השבוע..." הוא ענה לי וקיבל סטירה.
"שכחת את מילת הקסם" הסברתי.
"אני מצטער, גברתי"  הוא ענה לי והפנים לראשונה שלא צחקתי בנושא הענישה הפיזית.
"טוב מתוק, תחזור לפה בשבוע הבא, אנחנו נעבור על התוצאות בסוף השבוע" בקול רגוע שמשדר אכפתיות על אף הקשיחות.
"כמובן, גברתי" הוא ענה לי בקול שהבין היטב את מקומו.

עבר שבוע, והמרצה הניח את העבודות שהוגשו לו על שולחנותיהם של הסטודנטים.
הסטודנט הצעיר שלי הביט בדף ותחושה של עקצוץ הופיעה בישבנו בשילוב פחד בליבו.
הוא הבין שהוא הולך לחטוף היום מנה מאוד הגונה. תחושת הפחד הזו לא הרפתה ממנו המשיכה ללוות אותו במשך כל שעות היום. הוא לא הצליח להתעלם ממנה כלל וכאשר הגיע סוף היום והוא היה צריך להתייצב בפתח הקליניקה שלי לשיעור שנקבע, עלה במוחו רעיון לשקר לי שהוא מרגיש לא טוב היו בתקווה שכך ארחם עליו.
כעבור חצי שעה הוא מצא עצמו בפתח ביתי, עומד מולי ומכריז "גברתי, אני לא מרגיש טוב היום"
"זה בסדר, חמוד, בוא תכנס" עניתי לו בקול נעים שגרם לו להרגיש בהקלה.
הוא נכנס והתיישב על אחת הספות ואני התיישבתי קרוב לידו, הנחתי יד על מצחו והרגשתי שאין לו באמת חום, אך זרמתי עם זה, רציתי לראות כמה הוא ימשיך עם השקר בשביל למצוא עוד סיבות להאדים לו את התחת. רק לחשוב על זה חרמן אותי כל כך, אך על אף המחשבות הלוהטות הפגנתי קור רוח כלפי חוץ.
"מה כואב לך, ילדון?" שאלתי בקול רגוע אך מקטין.
"אני מרגיש מצונן, נראה לי שיש לי גם חום, גברתי" מעניין שעל אף השקר הוא ציית ופנה באופן שהוא נדרש.
"חכה כאן" הורתי לו והשארתי אותו בחוסר וודאות כאשר עליתי לקומה השנייה ונעלמתי מזווית ראייתו. נכנסתי לחדר האמבטיה ושלפתי ממנו מדחום. חייכתי לעצמי בחיוך נבזי כי ידעתי שהשימוש במדחום לא יהיה תמים.
חזרתי עם המדחום בידיי והוא הביט בחשש, הוא חשש שאגלה ששיקר.
"תפשיל מכנסיים ותחתונים, ותתמקם מעל ברכיי"  הוא ציית על אף החשש, נשאר חשוף מולי ופגיע.
"עכשיו תפשק היטב את הרגליים ואת הישבן" הוראתי לו במטרה להראות לו את מקומו, כילד קטן ומושפל.
רגליו רעדו בעת הוא פישק אותן, וכפות ידיו רעדו אף יותר כאשר פישק את ישבנו וחשף את פי טבעתו.
חור צר ובתולי, חלק ונראה מזמין, במיוחד כשהוא מתכווץ ללא הרף בגלל הלחץ שהרגיש.
החדרתי את המדחום בעדינות, שומעת קול אנחה קטן נפלט מפיו. ועל אף תחושת ההשפלה הוא לא מעז לשחרר את האחיזה בפלחיו על אף שאין בכך צורך עוד, מכיוון וטרם הוראתי לו לעשות אחרת.
אני רואה את המדחום נעוץ בישבנו, ממש כמו חץ שמבציע היכן נמצא הישבן הרע שזקוק לחינוך בלתי מתפשר על מנת להפנים כיצד להתנהג. אני רואה כיצד גופו רועד מהלחץ, ואני מלטפת את גבו התחתון וישבנו על מנת שיירגע, אך אני יכולה להבטיח לו שהרוגע הזה לא ימשך זמן רב.
"המדחום מראה לי ששיקרת" הודעתי לו.
"אני מצטער גברתי, אני פשוט חשבתי ש...." הוא ניסה לתרץ.
"חשבת שמה?" אמרתי בעוד תופסת בחוזקה באוזנו.
"חשבתי שכך לא תענישי אותי" ענה בכניעה.
"אה, אז יש לי עוד סיבה להעניש אותך מלבד זאת? נהדר" למשמע דברי הוא השפיל את ראשו.
"אז ככה, המדחום הזה נשאר בישבנך, מכיוון שהחלטת שאתה כל כך חולה" אני מודיעה לו בקשיחות "עכשיו קום ואל תעז לסגור את ישבנך"
הוא התרומם מברכיי וקם בבושה גדולה, נעמד מולי כאשר ידיו מאחורי גבו, עדיין מפשקות את הישבן ומבליטות היטב את מדחום העונש שנעוץ במרכזו. שוב נעלמתי מזווית עיניו, הפעם מבלי להודיע, לקחתי סבון מוצק מחדר האמבטיה והתעכבתי מעט בחזרתי אליו. רציתי שישאיר שם, בחוסר וודאות וירגיש החשש מהעומד לבוא בעודו מושפל.
חזרתי לבסוף, רואה שהוא ניצב בצייתנות ולא זז ממקומו, הפנים שהוא ילד רע שמגיע לו להיענש קשות.
"אם אתה החלטת להשתמש בפה שלך לרעה ולשקר, אני חושבת שזה הזמן לשטוף אותו" הסברתי בעודי פותחת את פיו ומניחה בה את חתיכת הסבון ומתחילה לקרצף את לשונו.
"עכשיו אתה הולך לעמוד בפינה, במשך עשר דקות, על הברכיים בצורה המשפילה שאתה כבר נמצא בה. אסור לך לירוק אלא רק בתום העונש. אם אתה יורק, אז לשונך תקורצף שוב ותהיה בפינה זמן רב יותר" פקדתי עליו והוא הלך לפינה והתמקם שם לפי הוראותיי.
אני מסתכלת עליו ואני בטוחה שהוא מתקשה שם מאוד בכל כך הרבה מובנים שיכולים לשבור אותו מלהישאר בפינה בהתאם להוראותיי המדויקות ובכך לגרום לי להעניש אותו יותר בחומרה, אבל הוא משתדל עבורי.
על אף שהברכיים כואבות מלעמוד עליהן, הידיים מתחילות כבר להתעייף מלפעור את הישבן, החור מרגיש כאילו עוד שנייה המדחום יפלט ממנו אם לא יתכווץ יותר חזק וכמובן הטעם המגעיל בפה שעדיף לא לבלוע ובטח שלא לירוק. ומעל כל אלו תחושת השפלה גדולה, של להיות הילד הרע, הערום, החשוף והנענש שעיניים בוחנות צופות בו מיוסר.
עשר דקות שבהן הוא צריך להפגין שליטה עצמית ואני רואה הוא משתדל בכל כוחו.
בתום עשר דקות שבהן התבוננתי במאמציו, אני ניגשת אליו עם מגבת שהוא יכול לירוק לתוכה וניגבתי איתה את לשונו, כאילו היה ילד קטן שהתלכלך וצריך סיוע מאימא בניקיון.
"ילד טוב" אני אומרת לו בעוד אני מלטפת את ראשו ונושקת על לחיו הימנית עקב התנהגות טובה בפינה.
"תודה גברתי" הוא עונה בכניעה.


"ועכשיו, אחרי שנענשת על השקר, מצפה לך עונש על הציון הנוראי שבטח קיבלת" אמרתי וראיתי איך הוא מביט בחשש, בחור מסכן... בטח חשב שהחלק הנוראי מאחוריו.
"עכשיו תוציא מהתיק את העבודה ותראה לי את הציון" ציוותי עליו.
הוא הוריד את ידיו מהישבן והתחיל ללכת, תפסתי בידיו, סובבתי אותו אליי נתתי לו סטירה.
"אתה שמעת שאמרתי לך ללכת או להוריד ידיים מהישבן?" שאלתי בתקיפות
"אבל, גברתי, איך אני אמור..." סטירה נוספת נחתה על פניו.
"איך שילד רע אמור! על ארבע ובעזרת הפה" אמרתי בעוד היד שלי עוד מונפת באוויר ומבהירה לו שכדאי לו לא לשאול שאלות נוספות.
הוא ירד על ארבע, פישק את ישבנו מחדש, וזחל אל עבר התיק שלו, ניסה לתפוס את הריץ-רץ בשיניו ולפתוח אותו באמצעות פיו.
"מהר יותר!" דחקתי בו על אף שהשתדל "מהר יותר או שתקבל דרבון עם החגורה".
הוא השתדל למהר, הוא לבסוף פתח את התיק והוציא ממנו את העבודה כשהיא מחוזקת בפיו, הוא זחל אלי במהירות ועמד על ברכיו בכניעה בעוד פיו נשאר פעור לאחר שלקחתי ממנו את הדפים.
"60? באמת? וואו..." אמרת מאוכזבת "אז תהיה לנו הרבה עבודה היום..." למען האמת, בראשי אני ההפך ממאוכזבת ונראה לי שגם הוא כי זקפתו מדברת בעד עצמה. מבט למטה לעברה גרם לי לחייך, ולו להסמיק בביישנות.
"אז תגיד לי, כמה הצלפות מקבלים על עבודה שהציון שלה 60?" שאלתי
"60 הצלפות, גברתי?" הוא ענה בחוסר ביטחון
"60 זה לא מספיק בשביל לחנך אותך. אני בעד 60 כפול 6, כי אפס כבר יש לנו... בהתנהגות שלך!"
"360, גברתי? זה הרבה... בבקשה..." הוא התחנן
"מתוק, נראה לך שלא אתחשב בך?" התחלתי ללטף את ראשו בשביל שיירגע "אנחנו נפרוס את זה, 120 עם היד שלי, 120 עם הצד השטוח של מברשת השיער ו- 120 עם החגורה "
ראיתי שהוא מרגיש אפילו פחות בנוח לאחר ששמע את דבריי אז מיהרתי להגיד "אם תהיה ילד טוב במהלך העונש, נעשה הפסקה ונעשה משהו מאוד נעים".
"תודה גברתי" הוא אמר וחיכך את ראשו בברכיי כאילו היה חתלתול קטן, לו ידיו היו משוחררות, לוודאי הוא היה מחבק אותן, אך לא קיבל רשות.
"אתה רוצה חיבוק, קטן שלי?" שאלתי בחיוך.
"כן, גברתי" ענה לי בחיוך מלא צפייה.
ניגשתי ושלפתי את המדחום הענישה מישבנו והוא פלט גניחה קטנה של עונג. חייכתי, כי עכשיו אני בטוחה שהוא ייהנה מהדבר הנעים שאני מתכננת לו, לאחר מכן הוא קיבל אישור לשחרר את ידיו מישבנו והוא מיהר לחבק אותי ואני אחזתי בו חזק וקרוב אליי בחוזקה, בעודו מניח את ראשו על נגד בטני, לחשתי לאוזנו שאני גאה בו ואני בטוחה שמבפנים הוא ילד טוב ושהוא בסה"כ צריך הכוונה.
זה גרם לו להרגיש בטוח, יכול להרגיש איך גופו שהיה מלא בחשש נרפה בזרועותיי.
הוראתי לו לקום מן הרצפה ולהישכב על ברכיי והתחלתי ללטף את ישבנו, והוא הגיב לכך בהנאה, לרגע שכח שמדובר בסיטואציה של עונש אך ספאנק חזק שנחת בהפתעה החזיר אותו למציאות.
מטח הספאנקים התחיל ללא שום הכנה ולרגע לא נתן לו אפילו אפשרות להסדיר את נשימתו, הוא ניסה בכל כוחו להישאר צמוד לברכיי ולא לזוז על אף הכאב. הוא רוצה לספוג הכל, הוא רוצה להיות ילד טוב שלי שמקבל ממני הפתעה נעימה, על אף שהוא לא יודע מה היא תהיה בדיוק. אבל הוא כל כך רוצה להרגיש שוב את החיבוק הזה שמבהיר לו שהוא בכל זאת ילד טוב על אף כל מה שמתחרש.
המנה הראשונה עם היד הסתיימה, 120 הצלפות במספר, שבהן נשאר צמוד אליי, הרגיש בגופי קרוב לשלו וניסה להתרכז בקרבה הזו במקום בכאב.

אך לרוע מזלו אנחנו משנים את התנוחה, והפעם לאחת משפילה יותר.
"עכשיו אני רוצה שתקום ותשכב על הספה, תרים רגליים באוויר ותפשק אותן" הוראתי לו.
הוא עשה כפי שהתבקש, ובעודי מסתכלת עליו מלמעלה התכופפתי מעט על מנת להביא לו נשיקה על היותו ילד טוב וצייתן.
חקרתי את גופו עם עיניי, גוף בהיר בעל עור עדין ונערי. לא גוף חזק וחסון אלא חמוד ועדין, מתוק כזה שבא להרים בידיי ולנשק בעדינות. יש שיאמרו שהתחושה הזו היא ניגוד מוחלט למה שמתרחש כרגע בחלל הקליניקה שלי, אבל אני חושבת שזה דווקא אקט משלים. כמו משהו כמו יין-יאנג, בעל צד אחד שחור וצד שני לבן. מצד אחד יש פה שיכול לצווה עליו לבצע הוראות משפילות אך מצד שני יכול גם לנשק אותו ברכות, מצד אחד ידיים יכולות להעניש בחוזקה אך מצד שני לחבק באהבה גדולה, מצד אחד אצבעות שיפערו אותו באופן משפיל אך מצד שני יכולות לענג את גופו מבפנים... אבל היי, רגע, עוד לא הגענו לחלק האחרון. לאט, לאט... כשהוא יתמסר אליי קצת יותר, רק אז אגלה לו כמה נעים זה יכול להיות.
הרמתי את מברשת השיער בידיי, התקדמתי מעט אל עבר ישבנו והבטתי בין רגליו, וראיתי הכל. כל סוד אינטימי שהוא מסתיר ביום-יום, פרוס לפני ונתון לחסדיי. אם רק אחליט אוכל להעניש כל אחד מהם בתורו, או אפילו בו-זמנית. אך בינתיים הוא ילד טוב ומתוק, והחור הקטן והצר שלו, שנפער מעט בתנוחה זו, מצליח לרוקן את מחשבותיי ולרצות פשוט להתנפל עליו בכוח ולהרחיב עוד יותר עם אצבעותיי את החלל הקטן שנוצר בעודו שוכב בתנוחה זו.
אך לא, מין אנאלי עבורי הוא אומנות של ממש, שהמפתח אליו הוא שליטה עצמית. רק באמון וסבלנות צריך לגשת אליו, בייחוד כשמדובר בישבן בתולי כשלו.   
הטחתי קלות את המברשת בידיי והשמעתי צליל שתפס את תשומת ליבו של הילדון "מגיעות לך 120 נוספות" הודעתי ושמעתי כיצד הוא שואף נשימה עמוקה, ראיתי איך בית חזהו מתמלא באוויר.
"הפעם תצטרך לספור ולהודות על חבטה, אם תבלבל, תזכה לתוספת כואבת" אבל דווקא רציתי שיתן לי סיבה שאוכל לתת לאחד מאותם איברים עדינים שיעור קפדני גם כן.
מברשת השיער התמקמה על צדו הימני של ישבנו והעונש החל במהרה, על כל חבטה שהוא סופג הוא פולט מפיו בגניחה את מספרה והוכרת תודה. אני מנסה להקשות עליו, ומגבירה את הקצב על מנת שיתבלבל, הוא משתדל בכל כוחו עד הרגע הגענו לחבטה ה – 115 במספר. רק עוד 5 חבטות והיה ניצל.
"קום" אני מצווה עליו והוא מציית, יודע שכעת יקרה משהו כואב יותר ולא צפוי.
"תחזיק את איבר המין שלך בשתי כפות ידייך" אני פוקדת עליו ורואה את החשש בעיניו.
בידיים רועדות הוא עושה זאת, מחזיק אותו כמו על מגש עבורי, כאילו מגיש אותו כקורבן המונח בידיו שמוחזקות בתחינה כאילו הוא בסתר ליבו דווקא מתחנן לספוג את העונש הזה.
אני לא אומרת לו את המספר שיקבל, אך הוא בכל זאת נדרש לספור, להודות ובמקרה הזה גם להתנצל ולהסביר מה מקבל כרגע ילד רע כמוהו. "אחת, תודה גברתי. אני מצטער שלא ספרתי נכון ולכן מגיע לי לקבל חבטות בזין" הוא אומר בקול רם וברור תוך כדי אנקת כאב, על אף היותו האמירה הזו משפילה. על אף זאת הוא עומד דום, לא מזיז אף איבר, יודע שהוא חייב לציית ולקבל את אשר מגיע לו.
לאחר כעשר חבטות נוספות, אני מניחה את המברשת בצד, ומחבקת אותו והוא מתחיל לבכות על כתפי.
"סליחה, גברתי, סליחה, אני אהיה ילד טוב..." הוא אומר בקול חנוק.
"ש... זה בסדר" אני לוחשת וממשיכה לחבק אותו, ללטף את גבו ושערו עד שהוא נרגע.
"טוב, נותרו לנו 5 חבטות נוספות לישבן עם המברשת ואז נעבור להפסקה הנעימה שהבטחתי" הוא הנהן בראשו כמו ילד קטן, חזר לתנוחה שלו וחשף את ישבנו האדום שאליו הצטרף איבר שכעת  אדום אף הוא.


הוא קיבל היטב את השארית שהגיעה לו וכעת נותרה רק החגורה. אבל הבטחתי משהו נעים קודם, לא?
הרמתי אותו מן הספה, לקחתי אותו יד ביד וליוויתי אותו אל חדר השינה, כמו ביום הראשון שלו באוניברסיטה שהייתי צריכה להראות לו את הדרך למקום שיחדיר בו השכלה... עכשיו דברים הולכים להיחדר פה קצת אחרת.
דחפתי אותו קלות על מיטתי עד שהוא נפל עליה בעדינות ונשכב על גבו ואז הצטרפתי אליו. שכבתי על הצד והבטתי בו כאשר הוא שוכב ערום על גבו עם הפנים אליי. עכשיו החיזור מתחיל. ברור שאני יכולה לקחת בכוח, בדיוק כמו בתחילת הערב כשדחפתי לו לשם מדחום כעונש. אך כעת, כשאני רוצה לאהוב אותו ואת גופו, הוא צריך למסור את עצמו מתוך מקום אינטימי ובוטח.
"אתה זוכר מה שאלתי אותך לפני שבוע?" שאלתי בעודי מלטפת את בטנו.
"אם...א...ני מתרכז באזור..." הוא ניסה לענות אך כל מה שיצא מפיו היה גמגום ביישני.
"אתה יודע שאתה חמוד כשאתה מתבייש?" חייכתי אליו בעודו מביט בי מבט תמים "אתה רוצה לגלות מה אני עושה לחמודים כמוך?" שאלתי בעודי מלטפת את שערו.
"כן, גברתי" הוא ענה בביישנות.
"אפשר לוותר על התארים, עכשיו אנחנו נהיה כל כך קרובים" אמרתי בעוד עליתי מעליו והתחלתי לנשק אותו בפיו ואז ירדתי עם שפתיי במורד צווארו. הוא חיבק אותי בתגובה וצחקק באופן חמוד מכיוון שזה דגדג אותו מעט. העור שלו היה כל כך חלק ונעים. נשקתי את חזהו ויכולתי להרגיש את ליבו הולם בחוזקה אל נגד שפתיי. עברתי את ידיי במורד גופו, מפניו עד חזהו ושחקתי עם פטמותיו שהסתברו כמאוד רגישות והפיקו ממנו גניחות עונג רבות.
גלשתי עם ידיי וגופי מטה אל ירכיו, פיסקתי אותן ונישקתי אותן, וליטפתי אותן בעדינות.
הרמתי את רגליו וליטפתי את ישבנו הבוער, נשקתי אותו כי מגיע לו על התנהגות כזו טובה, וגם כי הוא נראה כזה עסיסי וטעים שיהיה כיף לפנק.
עליתי עם גופי כלפיו ונתתי לו ללקק את האצבע שלי בעדינות והוא התמסר למציצתה, לאחר שהרטיב אותה מספיק, פיסקתי את ישבנו והפעם הרגשתי כי אינו מתבייש כלל. הרי זאת אהבה עדינה כזו, שנעשית מתוך חיבה. הפעם בחשיפה בפניי אין פה שום שמץ להשפלה אלא רק תחושת קרבה.
נתתי לו להחזיק בידי על מנת שירגיש בטוח, בעוד בידי השנייה התחלתי לעסות בעדינות את פתח של פי טבעתו, מרפה אותו בעדינות בכל נגיעה, מרגישה איך הוא מתחיל להיפתח מעצמו בציפייה לקבל אותי פנימה. אבל לא ילדון, לא כל כך בקלות, אתה תצטרך לבקש יפה שאתחיל להרחיב את ישבנך.
"בבקשה..." הוא גונח בעוד האצבע שלי מטייל שם במעגלים "אני רוצה אותך בתוכי" הוא מתחנן.
וזה עודד אותי להחדיר את האצבע בעדינות לתוכו ובכך הוצאתי גניחה חזקה אף יותר מפיו, כתוצאה משילוב בין הקרירות של הרטיבות ותחושת התמלאותו בי. הזזתי את האצבע בעדינות בסיבובים כשהיא בפנים, יוצרת בו תחושת רטט שמעבירה צמרמורת נעימה בגופו שהוא חייב לגנוח החוצה.
"אתה אוהב את זה?" שאלתי וקבלתי הנהון מהיר תוך כדי גניחות רמות.
"אז תפער את עצמך בדיוק במידה שאתה אוהב את זה" והוא פער את ישבנו עד קצה גבול היכולת שלו, חושף את כמה שהוא נוטף ממנו, מזיע סביבו בהתרגשות ונראה לח ממש כמו כוס מחורמן, דבר המאפשר לי להחדיר אליו אצבעות נוספות לתוך הכוס שלו, זאת אומרת, לתוך התחת שלו מבלי להשתמש ביותר מידיי חומר סיכה.
אהבתי איך הוא התמסר לאצבעות שלי, כל חלקי גופו קיבלו אותי בברכה- פיו שגנח לכבודי, ידיו שפסקו את ישבנו הבוער לכבוד ופי טבעתו ניסה לשאוב את אצבעותיי עמוק יותר על מנת שאבעיר אותו גם שם.
אבל אז הוצאתי אותן בבת אחת.


"אתה רוצה שנמשיך?" שאלתי עם חיוך נבזי.
"כן" הוא ענה בקול מתחנן להמשך של אותה בעילה אוהבת.
"אז יש לנו 120 הצלפות חגורה שמגיעות לך, אם שכחת! זאת הייתה הפסקה נעימה, לא ביטול של העונש".
"כן, גברתי" הוא ענה בקול כנוע.
הלכתי לחדר הסמוך על מנת לקחת ממנו חגורה עבה, חזרתי לחדר השינה על מנת לגלות שהוא לא נשאר בתנוחה שלו והתיישב על המיטה ללא אישור. "אתה בכוח רוצה שאני אעניש לך עוד איברים?" אמרתי וניגשתי על מנת לסטור לו.
"לא, גברתי" הוא ענה בכניעה, מביט בעיניים עצובות מכך שנעלמה בבת-אחת חווית המיזוג הנעימה וחזרנו לענישה קשוחה.
"אתה יודע, כמו שאני יכולה לענג אותך אנאלית, אני יכולה גם להעניש אותך שם" אמרתי
"לא, גברתי, בבקשה לא" הוא התחנן, על אף שזקפתו הסגירה שהוא לא בהכרח מתנגד לרעיון.
"אתה מתחצף? כי נראה לי שאני הבהרתי לך מה יקרה לפה שלך אם לא תשתמש בו בחוכמה" אמרתי בתקיפות.
"לא גברתי, סליחה" הוא נכנע.
"את הסליחה שלך אתה הולך לבקש כשאתה תחטוף על זה כהוגן" הודעתי לו בתקיפות וראיתי איך הוא התכווץ במקומו
"כדאי לך שכשאחזור, אראה אותך מפוסק היטב, עם חור פעור שמחכה לענישה" הודעתי בעודי יוצאת מהחדר, מותירה אותו בספק וחשש לגבי האביזר שאחזור עמו הפעם.
נכנסתי לחדר האמבטיה ולקחתי את הזמן לאתר אביזר שנחמד שבאמצעותו אפשר לעשות חוקן "כבר ניקיתי לו כבר פתח אחד שהוא לא השתמש בו כנדרש, למה שלא אעשה את זה לעוד אחד?" אמרתי לעצמי בליבי וחייכתי בעודי מחזיקה באביזר בידיי וממלא אותו מים בכיור. לאחר מכן, הלכתי לחדר השינה הסמוך והוצאתי מאחת המגירות בו פלאג שלדעתי יעשה את העבודה.
כאשר חזרתי, הוא היה בתנוחה שנדרשת והמשפילה, שוכב על גבו עם רגליים מפוסקות ומונחות קרוב לחזהו, ידיו פוערות את האזור הסורר והוא לא זז בצייתנות רבה. בטח שמע כיצד התהלכתי בין החדרים והדופק שלו התגבר עם כל צעד שנעשה וכל מגירה שנפתחה.
בעודי מניחה את האביזרים על מיטה בזווית ראייתו, שאלתי "מה לדעתך אעשה עם אלו עכשיו?"
"את תענישי אותי... גברתי?" הוא עונה בקול ספק שואל ספק מפחד, כי הוא לא יודע איך בדיוק אעשה את זה.
"אל תדאג ילד שלי, לא אעשה משהו שיפגע בך, אלא רק יחנך" אמרתי בקול מרגיע בעודי מלטפת את ראשו בחיבה.
"זוכר מה קרה לפה שלך כשהוא לא ציית לי?" אמרתי בעודי מוסיפה ללטף אותי.
"שטפת אותו, גברתי" הוא ענה בכניעה, מבין לאן אני חותרת.
"החור שלך הוא פתח נוסף שלא ציית לי היום, אתה לא חושב שמגיע לו עונש דומה?" שאלתי.
"כן, גברתי" הוא השפיל מבט.
"אז ככה, אתה הולך לקבל חוקן, שימלא את הישבן שלך היטב. המים נשארים בפנים בתוך הישבן שלך שיאטם עם הפלאג. תקבל אישור להתרוקן רק לאחר שנסיים עם ההצלפות שנשארו לך לקבל מהחגורה. זה ברור לך?" הסברתי לו את גזר הדין בתקיפות.
"כן, גברתי" הוא אמר בעודו מרגיש מושפל כמו ילד קטן וחסר אונים.
התמקמתי בין רגליו והתחלתי להחדיר בעדינות את פיית בקבוק החוקן לתוך פי טבעתו. הוא לא העז להסיט את ידיו מהישבן שפער במעוד מועד עבורי. הוא בוטח בי שמה שיכנס פנימה לא יפגע בו, אלא רק יחנך בדיוק כמו שהבטחתי.
יכולתי לראות על פי ההבעות על פניו ואת מחוות שפת גופו, יכולתי להסיק שהוא מרגיש איך הוא מתמלא בנוזלים, איך הוא מתחיל להרגיש בלחץ בבטן התחתונה. לחץ שילווה אותו בדקות הקרובות, לחץ שאסור לשחרר אלא להתאפק היטב לשמור בפנים.
הבקבוק התרוקן מנוזלים, וכעת הישבן של הילדון שלי הוא זה שמלא במים. הוצאתי את פיית הבקבוק בעדינות וראיתי איך הוא מכווץ את פי טבעתו על מנת שלא תצא אפילו טיפה אחת עד שיבוא הפלאג.
הפלאג לא איחר לבוא. הוא הוחדר במהרה ואטם את ישבנו לחלוטין, השאיר את כל השובבות שלו בפנים.
שובבות שהוא עוד יתחרט עלייה ויתחנן שהיא תצא החוצה.


"טוב ילדון, עכשיו אני רוצה שתתהפך, ותניח את החזה על המיטה ואת הישבן תרים כלפי מעלה" פקדתי עליו והוא ביצע.
"ועכשיו תפשק היטב את הרגליים, אתה יודע שלילדים רעים מגיע להיות חשופים ומושפלים, נכון?"
"כן, גברתי" הוא ענה בקול שנאנק מעט מן המתחולל אצלו בפנים, נפשית ופיזית כאחד.
הוא פישק את רגליו בביישנות אך בציות מוחלט וחיכה שאניח על ישבנו את החגורה.
החגורה התמקמה על ישבנו, מעל הפלאג ששומר על הכבוד העצמי שלו. רק זה מה שחסר לו, שמרוב הצלפות הוא יצא מהמקום והוא ירטיב את עצמו כמו תינוק מושפל, שאצטרך לנקות בעודו מרגיש חסר אונים.
"אני מזכירה לך שמגיעות לך 120 הצלפות" הודעתי "אבל זה בהנחה ותתנהג יפה, אתה הרי יודע שאין לי בעיה להביא לך תוספות כואבות".
הוא נשם עמוק למשמע דברי ואז קול הצלפה בקע ופילח בבת אחת את השתיקה שהייתה בחדר.
"אחת, גברתי. תודה על העונש" יצא מפיו בצייתנות ולאחר מכן נשך את שפתיו בעודו מחכה להצלפה הבאה.
הצלפות רבות הוסיפו לנחות על ישבנו ולעטוף אותו בכאב חד, כאב שגרם לו לכווץ יותר את פי הטבעת ולהיזכר מה יש בו בפנים, ואיך הוא הגיע למצב שזה נמצא אצלו בפנים.
והוא משתדל, מגייס את כל גופו לציית. נשאר בתנוחה שנקבעה, שומר שדבר לא יצא החוצה, מלבד המילים שיוצאות מפיו ומודות על כל הסיטואציה.
"גברתי, אני חייב לשירותים!" הוא הכריז בהצלפה ה 110, לאחר שהתאפק כל-כך יפה.
"ואני חייבת להמשיך להעניש אותך, מה אתה חושב שיותר חשוב?" עניתי.
"העונש, גברתי" הוא אמר בכניעה, מכווץ את ישבנו. רק עוד 10 הצלפות, רק עוד 10 הצלפות שצריך להשתדל להתנהג בעת קבלתן יפה.
"ילד טוב" אמרתי לאחר שספג אותן ועזרתי לו לקום מהמיטה "עכשיו נלך להתרוקן".
"אבל..." הוא ענה בהסננות מכיוון וחשב שיזכה למעט פרטיות, אך אני דווקא רציתי לראות אותו מושפל בעודו מנסה להיאבק במחסום הבושה שלו בעבורי.
לא הייתי צריכה אפילו להעיר לו, מספיק היה מבט לעברו בשביל להזכיר לו שהוא לא קובע כאן דבר.
הולכתי אותו כמו ילדון קטן אל עבר חדר השירותים, הוצאתי את הפלאג ממקומו והושבתי אותו על האסלה בעודו מסתכל עליי במבט מאוד נבוך.
רכנתי לעברו, ליטפתי את שערו ולחשתי "זה בסדר" עד שהוא באמת הרגיש בסדר והתרוקן לחלוטין ולא רק במובן הפיזי אלא גם המנטלי. השתחרר מכל אשר ניסה לשמור בפנים ולכן גם מספר דמעות התחילו לרדת.
"ילד טוב" אמרתי בעוד ממשיכה ללטף אותו ולחבק "אני גאה בך".
"את בטח חושב עכשיו שאני מגעיל" הוא אמר בקול חנוק.
"אני חושבת שאתה מקסים" נשקתי לו "קח כמה דקות להתארגן ותבוא לחדר השינה, אני אראה לך עד כמה" ובאמת, דווקא בגלל שסמך עליי לראות אותו במצב משפיל ונמוך, הוא הפך להיות יותר מיוחד בעיניי.


לאחר כמה דקות הופיע הילדון הצייתן והמבויש בפתח חדר השינה, קידמתי את פניו בחיבוק אוהב ונתתי לידיי לגלוש עד לישבנו האדום והרגשתי כמה הוא בוער. החזקתי אותו צמוד אלי והשכבתי אותו על המיטה, בעודי רוכנת מעליו.
"אז בואו נראה... יש לך מצח מקסים" אמרתי בחיבה ונישקתי את מצחו "וצוואר מקסים" הוספתי נשיקה גם שם ושמעתי איך הוא מצחקק מכיוון וזה מדגדג, בדיוק כמו לפני שעה כשעשיתי זאת לראשונה.
והמשכתי לציין ולהחמיא לעוד איברים ואזורים בגופו- חזה, בטן, ירכיים... נשיקתי אותו כל הדרך למטה עד הישבן.
כשהגעתי ליעד, הרמתי את ראשי מבין רגליו הפתוחות וראיתי חיוך נפרס על פניו.
"והתחת? הכי מקסים שיש" חייכתי והתחלתי להעביר אצבעות על האזור שידעתי שמשתוקק לקבלן והתחלתי להחדירן בעדינות. שמעתי איך קולו החנוק לאט, לאט הופך לקול של עונג.
הרגשתי איך הוא מתמסר לעונג הזה שמפיקות אצבעות ידיי, איך זה גורם לו לשכוח מהכל ופשוט לרצות להתמזג איתי.
"אתה כל-כך מקסים שבא לי לעבור איתך לשלב הבא" אמרתי לו כאשר פקח את עיניו מהעונג אליו צלל.
"שלב הבא?" הוא שאל בפליאה.
"להרגיש אותך יותר קרוב אליי... ויותר עמוק"
הוא פשוט נהנהן בראשו למשמע דברי.
שימנתי אותו היטב בתנועות נעימות של עיסוי, חגרתי את הסטרפאון למותניי וחזרתי להפגין חיבה לגופו, המשכתי להרגיע אותו לפני שאקח לגמרי את בתוליו. "איזה מתוק אתה" אמרתי בעודי מושיב אותו על ברכיי והרגשתי איך הוא תופס בגבי כמבקש תמיכה.
לאט, לאט התחלתי להשחיל אותו במורד הסטרפאון, עד שלבסוף הוא התמקם עליו לגמרי.
"בוא תראה לי כמה מתוק אתה יכול להיות" לחשתי לאוזניו כשכעשיו ברור שהוא לגמרי שלי.
נתתי לו להראות לי איך הוא יודע למלא את החור שלו לבד, כמו ילד גדול וטוב, על אף שלא הרפה את אחיזתו בי לרגע. הוא היה כה קרוב אליי עד ששמעתי את גניחותיו ישר לתוך אוזניי ופשוט נמסתי. ככל שעברו הדקות, ראיתי איך הוא מתחיל להשתחרר יותר, איך בכל חדירה הוא מכניס לתוכו עוד ועוד עונג שבונה בו ביטחון בי.
כשראיתי שהוא הרגיש לגמרי בטוח, אני לקחתי שליטה על העניינים והשכבתי אותו על גבו, הוא פער את עצמו מבלי לחשוב פעמיים בשביל לתת לי גישה לכל מילימטר בתוכו. ואכן, אני מילאתי אותו עד אפס מקום, ולא רק את ישבנו אלא גם את ליבו, שכעת שניהם שייכים לי לאחר שגנח "כולי שלך" בעוד על פניו מרוח חיוכו.


Bardack - וואו..
לפני שנתיים
שליטה ללא תנאים​(נשלט) - מדהים.... גרמת לי להיכנס לתוך הסיפור ולהיות לידכם כל הזמן.
חוויה מדהימה!
לפני שנתיים
אילון - ואו... כל הגוף שלי בהתקף צמרמורות, כמו בכל סיפור שלך.
לפני שנתיים
חולם מחדש​(אחר) - מקסימה כהרגלך :) :) :) ללא ספק אחת הכותבות המוכשרות כאן ובכלל :)
לפני שנתיים
YDL​(אחר) - אצבעות של קסם יש לך ,נהניתי לקרוא
לפני שנתיים
צייתן לשולטת​(נשלט) - ואווו מדהים אין ספק שאת יודעת לחנך ילד רע !!! נתת לי הרגשה כאילו אני הייתי שם בחדר איתך:)
לפני שנתיים
הכלבלב שלך1 - וואווווווו את כותבת מדהים!!!! למרות שאני לא כל כך נחדר, עוררת בי תשוקה להחזר.... אולי בזכותך אוכל להפתח יותר בפני המלכה השולטת שלי.... (היא מאוד אוהבת לחזור.... אני צריך עוד ללמוד להתמסר לה)... תודה
לפני שנתיים
אלפא-בטא​(נשלט) - מעולה כרגיל :-) תודה לך.
לפני שנתיים
כנוע ומסור​(נשלט) - את פשוט מדהימה...
לפני שנתיים
Anakin - מאוד אהבתי את תיאור סערות הרגשות והלבטים וכמובן התוצאה, ההכנעה.
לפני שנתיים
ארז 2020​(נשלט) - כל כולי חור משתוקק לעלמה שתירה בי חץ אנאלי שייכנס ויחדור עד ליבי
לפני שנתיים
Aצועני​(אחר) - היקדמת את זמנך
לפני שנתיים
מאיררר - את שווה ברמות מפחידות
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י