ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פסיכו-אנאלי-זה

דעות, חוויות, סיפורים ומחשבות על נפש האדם, בעולם השליטה ומחוצה לו.
לפני שנתיים. חמישי, 16 במרץ 2017, בשעה 13:06

הרבה קוראים את הפרופיל שלי ואחד המונחים הראשונים שהם נתקלים בו הוא "אל-הורית". לעיתים, כשאני מתבקשת להסביר את המונח הנ"ל, כשאני מתחילה להקליד אני יודעת שאני צפויה לקבל בתוך דקות ספורות תגובה שיפוטית ואף נסיונות "המרה" שונים שמזלזלים ביכולתי לקבל החלטות לגבי חיי האישיים. אז החלטתי לכתוב את הפוסט הזה בשביל לענות ולהגיב על שאלות והנחות נפוצות בנוגע לסוגיה זו.

אז נתחיל מהבסיס: מה היא אל-הורות?
הנה הסבר קצר מתוך ויקיפדיה:

"אל-הורות היא מצב בו בני זוג או יחידים בוחרים במודע שלא להיות הורים. בשונה מעקרות, הנכפית על האדם, אל-הורות היא בחירה ולא כורח.

הסיבות לבחירה באל-הורות עשויות לנבוע מ:
היעדר תשוקה להיות הורה או אי מציאת סיבות להיות הורה, רצון לחופש מקשיים שעשויים לנבוע מגידול ילדים, רצון להימנע מלהביא ילדים לעולם שבו יש סבל ואלימות, אי רצון להעביר לצאצאים תכונות תורשתיות (כמו מחלות גנטיות), חשש לעתיד העולם בשל פיצוץ אוכלוסין, היעדר תנאים סוציואקונומיים ראויים לגידול ילדים, רצון להבדל ולמרוד בנורמות חברתיות, רצון להימנע מתסביכים והליכים רפואיים הנלווים להריון."

בשל יצר ההישרדות של המין האנושי בחירה בהימנעות מהבאת ילדים לעולם נחשבת במרבית תרבויות העולם לבחירה נון-קונפורמיסטית שלעתים זוכה לגינוי ויחס עוין."

(הערה: הסיבות שהדגשתי הן גם הסיבות האישיות שלי לבחירה באל-הורות. ורגע לפני שמישהו יתחיל להתפלא שאלו הסיבות לאל-הורות שלי על אף שאני מציינת שאני בעניין של שליטה אמהית, אני מקווה שיש לו את הבינה להבין שיש הבדל בין להיות דמות ארוטו-רומנטית עם גישה שולטת אך עוטפת עבור *גבר בגיר* שמסוגל להתנהל בעצמו, לבין דמות אם אמיתית שאחראית על חיים של ילד אמיתי וחסר ישע).

אני מקווה שכעת אתם מבינים את המונח טוב יותר. אבל לא סיימנו כאן, הפוסט הזה לא נכתב רק בשביל להביא בפניכם סיכום של הערך בויקיפדיה.
יש לי מסר קצת יותר עמוק בנוגע לעניין השיפוטיות וליחס העוין הנזכרת במשפט האחרון החותם את הציטוט, שכבר ציינתי את קיומם מאז הפתיח של הפוסט.
וכן, גם היום זה קרה לי, בפעם האלף ואחת מאז שאני לא מתביישת במי שאני ולא מהססת להציג את עצמי ואת זה כחלק בלתי נפרד ממני.
אתמול צירפו אותי לקבוצה בדס"מית סגורה בפייסבוק, פרסמתי בה פוסט אודותיי כפי שעשו אחרים שהציגו עצמם, והיום קבלתי את ההודעה הצפויה שמטילה ספק בהחלטותיי האישיות.
איך לא- על סמך גילי שמבחינתו מגדיר את מצבי השכלי, על סמך זה שאחותו באופן אישי התחרטה, ועל סמך זה שלא להביא ילדים לעולם יכול בלתי הפיך (ולהביא אותם לעולם זה הפיך?!).
הטקסט שאתם עומדים לקרוא הוא התגובה שלי לדעתו הנחרצת עלי. אני מפרסמת תגובה זאת בפומבי כי לדעתי היא מקיפה את כל הטענות השגרתיות שבהם נתקלים אל-הוריים ונותנת להן הסבר ראוי:

"יש גם כאלו שמתחרטים על כך שהביאו ילדים לעולם. גם להביא ילדים זה לא הפיך כמו לא להביא אותם כלל, אבל במקרה הזה, זה לא מסב צער רק לאדם הספציפי שמרגיש פספוס אלא גם לילד שסובל מהיותו לא רצוי.
הסיבה שמרגישים שרק לא להביא ילדים ילווה בתחושת חרטה היא כי להביא ילדים זאת ברירת המחדל. הרי אף אחד לא אומר לאשה רוצה ילדים בגילאים שבהם "הגיוני" להביא ילדים לעולם שיום אחד היא תתחרט.
אף אחד לא ניגש לאמא שזה עת ילדה תינוק ואומר לה שהיא עשויה להתחרט כי "הכל יכול להיות, אולי תשני את דעתך, אין לדעת מה מביא איתו העתיד", ולא סתם כסיסמא אלא כי באמת לא חסרות אמהות שאפילו רצחו את התינוק שלהן חודשים לאחר הלידה, בגלל שלקו בדיכאון לאחר לידה והתחילו להרגיש שהוא נטל, והמציאות שלהן היא ההפך מהפנטזיה שהייתה להן לגבי אמהות.
כשבחורה בגילי שואפת להיות אמא, או אפילו כשילדה קטנה משחקת בבובות או עושה בייביסיטר לאחים הקטנים ואומרת שילדים הם חמודים ושכשהיא תגדל היא רוצה משפחה, לא אומרים לה לשקול שנית או אומרים לה שהיא ממהרת להכניס את עצמה למשבצות והגדרות.
אם אני מרגישה שזה לא בשבילי, שילדים הם נטל עבורי ואפילו שאני שונאת אותם ויכולה להזיק להם אם תכפה עלי האחריות הזו, ישר מגיעה משטרת הרציונליזציות ומספרים לי למה המסקנות שלי הן שטויות, בדר"כ מתוך סיבות שנוגעות לחוויתיהם האישיות בלבד, כמו העובדה שעבורם חווית ההורות היא טובה או שיש איזו מישהי שהם מכירים שהתחרטה.
הרוב יוצאים מנקודת הנחה ששמעתי איזו הגדרה באינטרנט שאני לא מבינה את השלכותיה ופשוט אימצתי כדי להשמע מיוחדת, אבל לפני שבכלל ידעתי שקיימת לזה מילה הרגשתי בכך. לגלות שיש לכך מונח ושיש קהילה שלמה מאחוריו רק הוריד לי אבן מהלב בנוגע לכך שאני לא היחידה שמטילים ספק ביכולת הבחירה שלה.
מתארת לעצמי שזה ככל הנראה בגלל גילי, לוודאי בגללו מחליטים עבורי שאני מנסה לשאוף להיות יחודית רק כי שאר בני גילי עושים כך.
כן, כאילו שכל העיונות הנלוות לכך שווה את זה, לא עדיף לי להיות מיוחדת באופן שהחברה כן מעריכה?
אף אחד לא יעמוד בגלי עיונות בלתי פוסקים במשך שנים ואולי אף לכל החיים אם זה לא באמת מהותי לו. אני מכירה את עצמי מספיק טוב בשביל לדעת שאני עושה את המעשה האחראי ביותר כשאני מסרבת לכך, על אף כל הביקורות.
וכן, זה אחראי מצידי גם אם לא מצפים ממני ללדת כרגע, כי רוב האנשים כן רוצים ילדים בשלב מתקדם יותר של מערכת היחסים ואני לא רוצה קשר עם מישהו שמראש אני יודעת שביום מן הימים אני אשים סוף למערכת יחסים בנינו באופן בלתי נמנע, לא משנה כמה טוב יהיה לנו ביחד.

אם בסיפורים על קרובי משפחה עסקינן ולך יש אחות בת 40 שמתחרטת על כך שלא הביאה ילדים לעולם, אז לי יש דוד שהתחתן כדי "לא להכניס את עצמו לקופסא" וחשב שהוא כזה "חכם עם ראש פתוח", אבל התגרש באופן צפוי ובלתי נמנע כי גרושתו רצתה ילדים בעוד הוא תמיד ידע טוב מאוד שהוא נגד. זה בלאגן גדול שיכל להיחסך ממנו אם רק היה אומר "היי, אני אל-הורי" ומקסימום מקבל פרצוף חמוץ בתוספת הטפה. אגב, הוא כיום בן 60 ולא מתחרט. ככה שממקרה אינבידואלי לא ניתן להסיק על כל האל-הוריים.

זה אמנם לא נעים אבל אני מעדיפה לשמוע שאני ילדותית, פתטית, קופצת למסקנות, מנסה להיות מיוחדת וכל שאר ההנחות שמנחים על אל-הוריים מאשר לחיות בנתיב שבסופו של דבר יזיק גם לילדים העתידיים האלו שרוצים שאני אביא, וכמובן שאחרי שהם יגיעו לעולם לא ירקו לכיוון שלי בשביל לעזור לי איתם וכל האחריות תיפול על כתפיי שלא רוצות ולא מסוגלות לשאת זאת.
אני יודעת שהביקורת כלפי לא תסתיים לעולם. זה לא באמת פקטור של גיל, אלא פשוט חוסר יכולת של אנשים להתגמש מחשבתית באופן שונה ממה שהם חונכו אליו ומהדחפים הביולוגים הפרימטיביים שלהם.
הגיל הוא רק תירוץ לשימוש בטענת כשל לוגי בעניין. בגיל הנוכחי שלי אני שומעת "את צעירה מידיי" מזלזל, עוד כמה שנים זה יתחלף ב"השעון הביולוגי מתקתק" ונסיונות ממשיים לדחוק בי, וכשזה גם זה לא יצליח וכבר לא אהיה בגיל פריון, זה לוודאי יתחלף בהסקת מסקנות שאני בטח איזו גלמודה שרוצה לחזור אחורה בזמן.
כל אל-הורי עובר את "מעגל החיים" הזה. שמעתי על כך הרבה עדויות במרחבים של הקהילה האל-הורית, ואני רואה את זה מתרחש לי מול העיניים בכל פעם שמישהו מכריז שילדים והורות הם לא עבורו ולא משנה מה הוא גילו של הדובר. הזלזול תמיד נלווה ובשום גיל אף אחד אל-הורי לא מקבל יותר כבוד לדעותיו ואורך חייו.
זה פשוט לא יגמר, אני אבדתי תקווה בתבונתם של אנשים להכיל סגנון חיים שסותר את שלהם בתכלית על אף שהוא לא פוגע באיש.
עדיף לשמוע את כל הבולשיט חסר השחר הזה מאשר את מזמור ה"צריך רשיון בשביל להיות הורים, לא כל אחד מתאים להיות הורה" שכותבים בטוקבקים מאוחר מידי, בכל פעם שהורה לא כשיר הביא ילד לעולם במקום להתנגד ללחץ החברתי שהופעל עליו ומצא עצמו עומד בפני דין על הזנחה או גרוע מכך. על אף שזאת תהיה מלחמה בתחנות רוח לא אשתוק על כך, כי ברצוני לעורר מודעות בפני כל מי שמתלבט/ת, שהורות היא בחירה שיש לשקול בהתאם ליכולות ולרצונות ולא נורמה לציית לה אוטומטית מבלי להפעיל שום שיקול דעת".

מקווה שאכן נתתי מענה ראוי לשאלות ולהנחות השגויות הנפוצות בנוגע לאל-הורות, ואם הצלחתי לגרום לפחות לאדם אחד "לחשב מסלול מחדש" בנוגע לתגובות האוטומטיות והפוגעניות שלו כשהוא נתקל באנשים כמוני, עשיתי את שלי.

שומרות השער​(אחרת) - אני לא יודעת אם זה קשור לגברים או נשים ואם כל אחד מהמגדרים מגיב אחרת אבל אני יודעת משהו אחר - יש לנו בערך מגיל 20 (נניח) ועד גיל 45 (ואפילו יותר אם התערבות רפואית) להחליט אם מתאים לנו להיכנס להריון או לא. על הסקאלה הזו של הגילאים אנחנו יכולות לשנות את דעתנו מ-לא להביא ילדים ל-כן להביא ילדים כמה שאנחנו רוצות (הפוך זו קצת בעיה) כך שאם מישהו אומר שזו החלטה לא הפיכה הוא טועה. ואם מישהי מגיעה למצב מתקרבת לקצה הסקאלה ועדיין לא יושב לה להביא ילדים אי אפשר להגיד שהיא ילדותית פאטתית או כל היוצא מזה אלא שהיא קיבלה החלטה ממקום שלם.
אבל בעיקר הבעיה שלי היא - לא משנה מה תחליטי, מה נחליט, הגיע הזמן שיצאו לנו מהרחם ומהחיים!
כל אחת תחליט את החלטותיה שלה!
הבעיה הדמוגרפית היא לא שלנו היא של גברים שמנסים לשלוט גם בחלקים האלה ובנו מערכת שלמה סביב זה.
הרמת לי להנחתה ולכן אני מוציאה פה קיטור אבל דעי שאני איתך ומחזקת אותך בלי קשר להחלטה אלא עם קשר ליכולת להחליט!
כן הריון לא הריון כן מניקה לא מניקה השליטה המאוסה הזאת עלתה לי על העצבים וזה לא עניינו של אף אחד!
(איב)
לפני שנתיים
לא שייכת לכאן - אני עדיין לא התחרטתי:) ואני לא בת 20
לפני שנתיים
אמיתית​(אחרת) - כתבת עמוק ואינטליגנטי ואני מעריצה אותך על היכולת להגיד את זה בגילך, הגיל שבאוטומט התשובה תהיה "מה את כבר מבינה מהחיים".
לפני שנתיים
לא כאן יותר111 - אני לא מצליח להבין מה כל כך ואו בלהביא ילדים...
בכלל, יש יותר מדי ילדים בעולם, בעיקר מאנשים אנוכיים שהעדיפו להביא ילד בלי ידע, כסף או יכולת לטפל בו ובסוף רק גורמים לילד סבל.
תמיד אמרתי שאם אגדל ילד יום אחד, וזה רק אם אעשה את זה, זה כנראה יהיה באימוץ.
אבל כרגע אני לא רואה אותי מגדל ילד בשום צורה ולא רואה בזה שום דבר פסול ולא ממש אכפת לי מדעות של אחרים בקטע הזה, כי זה חיים שלי ואם אני מחליט החלטה שלא פוגעת בי או באף אחד אחר אין לאף אחד זכות לשפוט אותי על ההחלטה הזאת.
לפני שנתיים
שרמומית - אני גם אל הורית ויש מישהי בעבודה שיום אחד ישבתי איתה וכשהיא שאלה אותי אם אני רוצה להתחתן, אמרתי שלא.
ומה עם ילדים? גם לא.
למה לא? אז אמרתי שאני לא מרגישה צורך בהם.
"אבל זה היעוד שלך..."
הסתכלתי עליה קצת בשוק ושאלתי אותה איזה יעוד. אמרה לי להיות אמא.
"אני לא מרגישה שום יעוד כזה..."
הלכתי לשירותים, חזרתי ואז היא פולטת משפט כזה הזוי - אני לא מקבלת את זה.
"לא ביקשתי ממך לקבל את זה, העיקר שאני מקבלת את זה."
כשסיפרתי לאמא שלי את זה היא אמרה לי שההיא מהעבודה צודקת.

אנשים מרגישים חופשי להיכנס לך לרחם ולחיים ולתת לך את הדעות שלהם שבכלל לא ביקשת. זה קצת מרגיז.
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י