בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פסיכו-אנאלי-זה

דעות, חוויות, סיפורים ומחשבות על נפש האדם, בעולם השליטה ומחוצה לו.
לפני שנתיים. רביעי, 5 באפריל 2017, בשעה 16:37

אנשים רבים חושבים שאני אימצתי את המונח "שליטה אימהית" מכל ז'נאר ה- Age play, שבטח פשוט נחשפתי אליו בפורנו או באיזו סיטואציה מינית אקראית וכך החלטתי לאמץ אותו לחיי.
אבל האמת? המונח הגיע לראשי ממקור הרבה יותר תמים ובסיטואציה הכי פחות צפויה.

זה היה בשיעור אנגלית, אי שם בסוף התיכון, בימי הקיץ החמים של תקופת סוף הבגרויות. לאחר שסיימתי עם הבגרות של היחידה החמישית והאחרונה באנגלית, נותר לי הרבה זמן פנוי. כבר לא היה מה ללמד מעבר לנקודה זו, ובעוד שאר התלמידים התפזרו להם, לי למורה חסרות המעש היה רעיון יצירתי יותר: הפכנו את "שיעור אנגלית" למשחק שבץ-נא, שמן הסתם, התבצע בשפה האנגלית. 

היא הייתה אישה מבוגרת, אמריקאית שעלתה משיקגו עם מבטא כבד בהתאם. היא אהבה לשמור על חייה האישיים בפרטיות, אבל עם קץ הבגרות האחרונה החל לרדת הדיסטנס, והיא לאט לאט חשפה חלקים מנפשה.
בין צלילי נקישת לבני השבץ-נא שהונחו להם והרכיבו מילים, היא בהדרגה הרכיבה את סיפור חייה וגוללה אותו בפני.
בשיחות שהתנהלו באנגלית קולחת, היא סיפרה לי על הילדות בשיקגו של שנות ה- 60, על המשפחה שהיא גדלה עמה ונאלצה להשאיר מאחור, על אביה שנפטר ועל אמה החולה שהיא מקפידה לבקר בכל עת אפשרית בתקווה שזה לא יהיה הביקור האחרון.

אני זוכרת שמטבע הנושאים שעלו, התחלנו לדון גם בסוגיות פסיכולוגיות שונות על ילדים ומשפחה. אני לא זוכרת מה היה הדבר הספציפי שנאמר באותם רגעים שגרם לה לפעול באופן שלימים יהיה הסיבה שאכתוב את צמד המילים "שולטת אימהית" על מנת להגדיר את עצמי, אבל אני זוכרת היטב שהיא לפתה את עצמה במעין חיבוק, ושאלה אותי באופן רטורי האם אני יודעת מה היא עושה עכשיו.
"מחבקת?" עניתי בשאלה.
והיא המשיכה: "אני מחבקת, אבל תשימי לב שהחיבוק הזה גם מגביל" תוך כדי שהיא נעה בצורה מעט תיאטרלית עם הגוף שמדגימה הגבלה. "אבל זה גם שומר עלי בזרועות אוהבות בחוזקה. ככה זה אמא, מצד אחד היא מחזיקה בך בחוזקה אבל מצד שני היא מחזיקה בך באהבה. לפעמים היא מענישה וזה מגביל אותך, אבל לעולם זה לא אומר שהיא הפסיקה לאהוב, שהיא לא תלטף אחרי שתסיים לנזוף.
היא מחזיקה בך בכוח לטובתך, בשביל שלא תיפול. ואת זה הבנתי רק כעת, לקראת הסוף".

היא השאירה אותי בלי מילים, גם מתוך אמפתיה כלפיה, כי יכולתי להרגיש את תחושת הצער והפספוס שחשה בהגעתה לתובנה הזו רק לקראת סוף חיי אימה, אבל נאלמתי בעיקר כי לא יכולתי שלא לקחת את זה גם למקום הפרטי שלי.
אמנם כבר אז הייתי מחוץ לארון עם הבדס"מ שלי, אבל לא הייתי מגובשת איתו כמו היום. עד השיחה המקרית הזו, אני חשבתי שבדס"מ עושים באופן "הקלאסי" והפשני שבו יש צד שולט וצד נשלט, אחד מוביל והשני מובל באווירה כוחנית ביניהם, כי אחרת תערער סמכותיות הדמות השולטת. עד הרגע ההוא לא עברה בראשי המחשבה ששליטה לא חייבת להתקיים רק בצורתה הנוקשה. שבתוך ההגבלות, החוקים והעונשים ניתן לשלב דאגה, אהבה ואפילו עדינות של ממש.
"שליטה" כזו מתקיימת ביום-יום, בצורה הלא-מינית, במשך אלפי שנים, לאורך דורות, איך לא שמתי לב לכך בעצמי? 

תחילה לא חשבתי על כך בקונסטלציה של Age play, פשוט דמיינתי איך אראה חיבה לנשלט שתשתלב יד ביד בתוך קשר השליטה בנינו , ולא רק כ- After care אלא ממש תוך-כדי מעשה, כחלק מהסמכות עצמה. זה קסם לי נורא, וזה עדיין נורא קוסם לי כשזה מתנהל בדיוק כך.
אני לא באמת טיפוס של משחקי תפקידים סתמיים אלא של תחושות קרבה אותנטיות המאפשרות לאדם לבטא את מי שהוא באמת בתוכו, כולל את "האני הילדי" שלו. זה מדליק אותי רגשית ומינית להיות במקום הזה שמישהו באמת מרגיש בנוח להיות פגיע וחשוף בפני, וסומך על הסמכות שהפקיד בידיי להוביל אותו למקום הנכון.

כשהמורה לאנגלית סיימה את דבריה, היא סוף-סוף נתנה שם למה שהרגשתי בפנים ולא חשבתי שהוא אפשרי. לאחר רגעי שתיקה, אמרתי לה שהדברים שהיא אמרה היו מקסימים, והיא לוודאי חשבה שזה בגלל האמפתיה שחשתי, אבל יש לזה רובד נוסף שהיא לא הייתה מעלה על הדעת שנגעה בו.

מאז, הספקתי אפילו להיות מורה בעצמי, בין אם זה בכך שעסקתי בהוראה אמיתית (בין היתר באנגלית, אגב) או בכך שחנכתי נשלטים. בכל פעם שהיו תחתי אנשים שסמכו עלי להובילם, התנגן לי בראש הנאום הקצרצר ההוא, הזכיר לי להתייחס בכבוד לכוח שניתן לי לידיים. 

Davy jones​(אחר) - חלום
לפני שנתיים
Anakin - זו זכות כאשר אחר מרשה לעצמו להראות את חולשותיו בפנייך.
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - מסכימה.
לפני שנתיים
Anakin - ליבי איתך 12, כל שנותר הוא להנות ממה שהיא כותבת...
לפני שנתיים
תפוח אדמה חרוך​(נשלט) - "אני לא באמת טיפוס של משחקי תפקידים סתמיים אלא של תחושות קרבה אותנטיות המאפשרות לאדם לבטא את מי שהוא באמת בתוכו"
לקחתי אותו אליי.
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י