ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פסיכו-אנאלי-זה

דעות, חוויות, סיפורים ומחשבות על נפש האדם, בעולם השליטה ומחוצה לו.
לפני שנתיים. ראשון, 30 באפריל 2017, בשעה 19:55

שיר בסגנון פולק אוקראיני שתרגמתי לעברית לכבוד יום הזיכרון.
הוא מספר על אם שבנה מעולם לא שב הביתה מן המלחמה, אפילו לא בתור גופה, והיא ציפתה לבואו שלעולם לא הגיע עד כדי ששקעה בהזיות:

"מן האופק הרחוק השמש עלתה לה,
השכם בבוקר כיסתה את השדה בבקרניה שחדרו בין השיבולים הצומחים בו.
והיא פנתה אל השמש ושאלה אותה על בנה יחידה, שעודנה מחכה לשובו מאז המלחמה:
'הו שמש נהדרת ויפה, יש בך חום ואת בוחנת את אדמתנו,
את רואה ושומעת הכל, הכל את יודעת.
האם תוכלי לגלות לי היכן נמצא בני הקטן?'

אשת השכן ניגשה אליה בעודה מדברת אל השמש והפצירה בה:
'למה אינך שוכחת מכך כבר?
אינך מבינה כי חלפו חמש שנים מאז תום המלחמה?
האם עודך חושבת שבנך חי ואין סיבה שהביתה לא שב?
את באמת מאמינה שהוא פשוט איבד את הדרך חזרה?
או שהוא נטש אותך כך סתם?
הוא כנראה עוד מוטל בין השדות מאז שהכרין את ראשו לעד!'

והגיע גם השכן אל שדה השיבולים ואמר לאשתו:
'מסכנה האם, הניחי לה, הצער גרם לה לאבד את דעתה'.

אני לא משוגעת כמו שהם אומרים.
למה הם אומרים שהוא מת? האם חושבים שאני לא יודעת?
האם בגלל שהוא לא קרוב אלי, זאת אומרת שהאהבה מתה?
בלבי הילד הקטן שלי יחיה לנצח!

הרי עבורי הרוח המטלפת את פני היא כמו נשימתו
וצליל המים הזורמים בנהר הוא כמו קולו שקורא.
והמים בו הנוצצים בקרני השמש הם כמו חיוכו של בני,
שאינו מאפשר לי להקים לו קבר"

השיר לשמיעה:
(אגב, הקטע "האגרסיבי" בשיר הוא הקטע שבו השכנה מדברת, והוא ממלא אותי בצמרמורת בכל פעם מחדש)

קמיליה​(נשלטת) - מרגש כל כך..
לב של אמא לא ינוח לעולם בלכתו של בנה.
לפני שנתיים
טלי35​(שולטת) - עשה לי אסוציאציה ל"פרי גנך"
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י