צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פסיכו-אנאלי-זה

דעות, חוויות, סיפורים ומחשבות על נפש האדם, בעולם השליטה ומחוצה לו.
לפני שנתיים. שני, 22 במאי 2017, בשעה 03:17

אז היום הלכתי לרופא עיניים, בבדיקה גליתי שהמספר שלי בעין ימין עלה.
אבל לפני הגילוי הזה, גליתי איזו כתבה במגזין "לטיפשה" (סליחה, אבל זו רמת האיכות של מגזין "לאישה") שעסקה ב- Age play.

ישבתי בחדר ההמתנה ושמעתי קצת פולק סלאבי ושחזרתי בראשי סצנות מ Witcher 3: Wild hunt לצליל להקת Percival, בעוד אמא שלי קראה את השיט הזה שהיא מצאה על השולחן במרכז החדר.
בדיוק כשעברה בראשי סצנת הקרב בין אולגירד ואן אוורק לבין גראלט, ממש רגע לפני שדמיינת איך גראלט עורף את ראשו של אולגירד שעוד יחזור למקומו כי מתגלה בסוף הקרב שהוא בן אל-מוות (חה! ספויילרים!), בדיוק אז אמא שלי קטעה את רצף מחשבותיי ההירואיות והסבה את תשומת ליבי מהכיף שהתחולל בראשי לטובת השטות הזו שהיא קוראת.
טוב נו, ככה זה כשאת מחוץ לארון, סיכוי סביר שאת תהפכי לתחנת הסברה לכל ונילי שנתקל "בתופעה טבע לא ברורה" וצריך ממך תרגום ל"תופעה" הזו מבדס"מית לונילית.
הנושא של השלשול העיתונאי היה על אישה אחת שכתבה למערכת המגזין שאלה בה היא שואלת מה לעשות עם כך שבעלה חשף בפניה את חיבתו ל- Age play ורצה שהיא תתייחס אליו כמו ילד קטן כסיטואציה שליטה שהיא גם עדינה ואוהבת, וכמובן במקום התייחסות עניינית נכתב שם שיט של וונילים בדס"מפובים.

אני סיכמת את הקריאה שלי במילים "טוב, את מסתכלת על אחת שמתאימה לו. ואם היא לא רוצה את בעלה, אני אקח אותו", שאמרתי בקול רם וברור, רגע לפני שחזרתי לדמיין את אולגירד הקוזאק בן האל-מוות נותן fight, על מנת להחזיר לעצמי נקודות איי.קיו.
כי מסכן הבעל, עד שהוא תופס אומץ לספר לאשתו, במקום לנסות להבין אותו היא שופטת אותו.
היא אמנם ממש לא חייבת להסכים לבצע כלום, כל אקט אינטימי צריך להיות מתוך רצון הדדי ולא איזה נטל שיש לבצע, אבל ראבק, יש דרכים להגיב! לרוץ להלשין על זה למגזין סוג ז' שמופץ ברחבי המדינה היא לא אחת מהן!

לא בא לה עליו? שתתגרש ממנו ותתן לי לאמץ אותו.
הייתי רוצה לומר שזה הפסד שלה שהיא מפספסת פה פוטנציאל עצום, אבל זה לא בהכרח נכון אם זה לא מדבר אליה.
ככל הנראה המשפט one's man's trash is another man's treasure, תקף כאן. כי בשבילי, בעל כזה, הוא בהחלטה מציאה.

אגב, עכשיו בדיעבד בעת שאני כותבת שורות אלו, הבנתי משהו לגבי השיר ששמעתי.
בסיפור חייו של אולגריד ואן אוורק, המתואר בחבילת ההרחבה Hearts of stone, היו בין היתר קטעים שבהם הוא לא העריך אשתו וניכר שהוא תחרט על כך. איזה קטע אירוני.
ועובדת בונוס לסיום הפוסט- השיר הזה פעם נתקע לי בראש בזמן סשן, לזיין בקצב של הפזמון עושה פלאים. לפחות לחובבי הז'נאר :)

sam2010 - משחק מעולה.
לפני שנתיים
God​(שולט) - משחק אדיר
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - איזה כיף לקבל תגובות מגיימרים! :)
לפני שנתיים
אלפא-בטא​(נשלט) - משהו משהו:-)
לפני שנתיים
רצסיבי​(נשלט) - בזוגיות ממושכת, ועוד יותר בזוגיות ממוסדת, הכל מקרין. כשבן הזוג שלך מתגלה כסוטה, זה הופך אותך לחלק מתא של סוטים, בסגנון של מה יגידו השכנים. האישה של הקצין ההוא שהודה באונס, שאחרי שהודה התכחשה להודאה, לא הגנה רק עליו, אלא על השם הטוב של התא הזוגי שלהם. ולא כך אחד כמוך מרגיש נוח לחלוק עם הסביבה את העצמי הסוטה שלו. לכן, אני מסוגל גם להבין את הרתיעה שלה, ואת היחס הלא מכיל שלה כלפיו.
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - זה ידוע. באמת שלא צריך להסביר לי את זה כאילו אין לי מושג איך נפש האדם פועלת.
אין לי השקפת עולם אגוצנטרית כמו שמשתמע שאתה ממהר להסיק עלי, על אף שאתה חדש בבלוג שלי (לפחות לפי מספר הפעמים שהגבת אצלי, שזה על שני הפוסטים האחרונים). אני כן יודעת שאחרים חושבים אחרת ממני.
שים לב לאופן שבו כתוב הפוסט, בחצי שעשוע וסוטה מן "הנושא המרכזי" בשביל לדבר על עלילה של משחק וידיאו. נראה לך שהפגנתי פה התייחסות מעמיקה?
אולי אתה לא רגיל לסגנון כתיבה שלי ואולי בגלל זה אתה לא יודע מתי אני מתייחסת לנושא בשיא הרצינות. אבל אני יכולה להגיד לך שלפני כמה חודשים כתבתי פוסט בשם "להמיר ונילים" (כותרת סרקסטית, כמובן) שעוסק בדיוק באיך צד אחד בקשר משתף את הצד השני בעניינו בבדס"מ בתקווה לשלב את זה בזוגיות ולמה זה משתבש לרוב.
אז לא, אני לא צפיתי שהיא תקבל את זה רק בגלל שאותי קיבלו, אני יודעת מה היחס של ונילים או בכלל של אנשים למשהו שזר להם.
אבל היי, מדובר באישה מבוגרת (לא ציינתי אבל היא בת 50, לא בת 20 שהתחתנה אתמול) והיא אמורה בשלב הזה בחיים לדעת איך להתנהג על אף שהיא בשוק, במיוחד כשמדובר בבעל שהיא נשואה לו כמה עשורים.
יש כל כך הרבה דרכים להתמודד עם כך, ואף אחת מהן לא מצדיקה לפנות למגזין מאוד פופלרי בארץ (שאגב, זאת לא תגובה אוטומטית ובלתי נשלטת אלא מאוד מחושבת), שלוודאי היא גם מנויה אליו אם ציפתה לתשובה (מה שאומר שהיא מודעת לכך שיש סיכוי שהבעל לא יפספס את הפגיעה הזו, במיוחד כי "הכתבה" הייתה בעמודים הראשונים), ולכתוב בפירוט גרפי את מה שבעלך אמר לך בחדרי חדרים. במיוחד אם היא חלק מהצד ש"לא מרגיש בנוח לחלוק עם הסביבה את העצמי הסוטה שלו" (אגב, יש לי פוסט מאוד ארוך למה בדס"מ זאת לא סטיה, גם אם חובבי הבדס"מ הם מיעוט סטטסטי. רמז: מבחינה קלינית, משיכה לאקטים בדס"מים ממוצעים, לא מספיקה על מנת להיות מוגדר כבעל פראפיליה AKA סטיה מינית).
אני גם לא מקבלת את הטענה שהיא ניסתה "להגן עליו". איזו הגנה זו להשפיל את בעלך מול כל המדינה?
עם כל הכבוד, בעלה לא הופיע בחדשות כבדס"מי בגלל אישום כשלהו או בכלל, ככה שהיא לא הייתה צריכה לדבר עם אף גוף תקשורת בשביל להכחיש משהו.
אף אחד גם לא תפס אותה כסוטה או כחלק מתא סוטה, כי עד שהיא לא פנתה לאותו עיתון לאף אחד לא יכל להיות מושג.
עכשיו הסביבה שלה שקראה את זה עשתה אחד ועוד אחד והבינה במי מדובר.
מה יגידו השכנים? היא סיפרה באופן גרפי לא רק לשכנים אלא לכל המדינה, אפילו אנשים בחדר המתנה אצל רופא בצד השני של המדינה יודעים עליה ועל בעלה.
מה התירוץ? סערת רגשות? מלבד העובדה שבני אדם בוגרים צריכים לדעת לשלוט בעצמם, הטיעון הזה היה רלוונטי אם היא הייתה נפגשת עם החברות בבבית קפה וזה היה נפלט לה.
אבל היא חיפשה בעיתון את הכתובת של המדור, ישבה וניסחה נאום ארוך שבטח לך לקח לה זמן רב לנסח, הלכה לדואר, עמדה שם בתור בשביל לקנות מעטפה ובולים ושלחה את זה.
כמו שאמרתי, זה לא תהליך אוטומטית אלא מאוד מחושב שכולו ביחד יכל לקחת שעות, אולי אפילו ימים אם היא עשתה הפסקות באמצע. כל כך הרבה זמן להירגע ולחשב מסלול מחדש, אבל לא.
אז כן, אני מאשימה אותה. וזה שאני יודעת שלאנשים יש תגובות לא רציונליות ואת כל מנגנוני ההגנה הפסיכולוגים האפשריים שמובילים למה שהיא עשתה, זה עדיין לא מצדיק אותה או גורם לי לרחם עליה, כי זאת התנהגות מזעזעת ולא בגלל שהיא לא מכילה את בעלה אלא בגלל הבגידה החמורה הזו באמון שלו.
בן אדם שחולק איתה את חייו ולוודאי היה איתה גם ברגעים הקשים, אוזר אומץ לפנות אליה אחרי שנים רבות ולהיות גלוי בפניה והיא הולכת לעשות לו שיימינג בפני כל המדינה? שתתבייש לה. לא מגיע לה שמישהו יסמוך עליה שוב
לפני שנתיים
Just4U - לא מבין. היא פרסמה את זה בשמה המלא?
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - לא זכור לי שם מלא, אבל היו שם מלא פרטים מזהים.
לפני שנתיים
deepThinker - לא יודע מה יותר אהבתי את המשחק או את הSoundtrack
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - why not both?
:)
לפני שנתיים
deepThinker - both :)
לפני שנתיים
Just4U - רציתי דווקא לומר את דעתי לגבי הפרסום עצמו ב-"לאישה", ואיך הם התייחסו לעניין.
גישתי בנושא הזה (ובמיוחד של ageplay) היא שאין דבר כזה פרסום רע!
נכון, אפילו מבלי לקרוא מה הם כתבו שם, אני בטוח איך זה יצא (במיוחד אם הם שמו גם תמונת אילוסטרציה) - גבר בשנות ה-50-60, בד"כ שמן, שעיר, מכוער, ומקריח, בד"כ עם שפם - כמה שיותר להגחיך. היו כבר הרבה פרסומים כאלה - כולל ספציפית בנושא של ageplay כנושא לפרק בסדרת משטרה או בתי משפט מיינסטרימית ששכחתי את שמה.
אבל עדיין - אין פרסום רע. אסביר:
זו הגישה תמיד. בכל מה שנראה לאנשים מוזר/שונה מהרגיל/חורג מהנורמות שהם מכירים - בהתחלה זה עדיין שולי, אז הם לא מדווחים על זה. אחר כך - הם מגחיכים את זה, ובהמשך - זה נהיה מיינסטרים.
הגישה הזו בתקשורת חזרה על עצמה כחוט השני גם במאבקים הרבה יותר חשובים ומפורסמים בהיסטוריה - סופרג'יסטיות, פעילי אנטי-סגרגציה בארה"ב, להט"בים בתחילת דרכם, וכן- גם בדס"מ בתחילת דרכו.
תשאלי ותיקים כאן איך הציגו בדס"מ בשנות השמונים המאוחרות והתשעים המוקדמות, ומה השינוי באופן ההצגה של בדס"מ מאז שנות ה-2000 (עם "50 גוונים", הקליפ של ריהאנה, וכו').

בפרפראזה על פתגם מפורסם: "בהתחלה הם מתעלמים ממך, אחר כך הם צוחקים עליך, ובסוף? הם באים אליך עם טיטול ביד..."
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - הונילית המומצעת שקוראת "לאישה" לא מהרהרת בזה ברומו של עולם, היא לא קוראת את זה ואומרת "יש פה מיניות שונה ששווה לחקור מאיפה היא נובעת".
זה לא הקהל של המגזין, שלצערי הוא פופולרי.
מה שעובר בראש של הקוראת הממוצעת זה "חחחחחח איזה חולה נפששששש גועל נפשששש" וזאת הייתה הסיבה שגם פרסמו את זה, בשביל הפריק שואו.
זה לא פרי דמיוני, כבר ראיתי סדרות "פריק שואו" שמתעדות Adult babies, והטובקסיט הממוצע מגיב ככה.
יש כזה דבר פרסום רע. כשאתה מפרסם משהו באופן לא נטרלי אלא עם דעה בורה, אתה מחזק את הרתיעה שגם ככה כבר יש לאנשים.
הסיבה ש 50 גוונים ודומיו זכו לפופולריות היא כי הם משווקים לצד משהו שונילים כן מזדהים איתו או מעריכים, שגורם להם לטשטש את הבדס"מ לצידו.
אם היו עושים את 50 גוונים בלי הרומנטיקה, עם שולט שהוא לא מולטימליונר מפנק וחתיך אלא סתם גבר ממוצע כמו שזה ברוב הפעמים ומראים בדס"מ כפי שהוא לא ברמיזות עדינות, אז הסטיגמות היו נשארות.
בשביל שמשהו יהפוך למיינסטרים אנשים צריכים להזדהות איתו, לרצות אותו, לראות בו משהו חיובי.
אם מציגים אותו באופן מעורר סלידה, אנשים פשוט ירתעו מזה.
ומעל כל זה, זאת הייתה כתבה לא על נושא תיאורטי אלא על חשבון אדם שפאקינג סמך על אשתו.
אם אני הייתי מקבלת כזה דבר כעורכת הייתי משמידה את המכתב.
לפני שנתיים
Just4U - אם היו עושים את "50 גוונים" 50 שנה לפני, זה באמת היה נראה כמו סרט על המרקיז דה-סאד, או סתם "שתיקת הכבשים".
הסיבה שעשו את 50 גוונים עם הרומנטיקה, ועם שולט שהוא מולטימיליונר, מפנק, וחתיך הוא בגלל התקדמות כללית בתפיסה של בדס"מ - שלא קרתה מכך שרוח הקודש נחתה פתאום על המחברת, אלא כי כלל הציבור עבר חשיפה איטית לבדס"מ בפורומים מיינסטרימים, במנות קטנות בכל פעם, שהתחילו דווקא כהגחכה של הנושא או הפחדה ממנו (וזו הנקודה החשובה). עוד נקודה היא שבזכות האינטרנט, הרשתות החברתיות, והמון עמודים ב-tumblr על יחסי littles ו-Mommy/Daddy dommes של אנשים שאני מרשה לעצמי לומר - נראים טוב מהממוצע, התהליך הזה מתרחש הרבה יותר מהר.
דווקא בעונה הראשונה של סדרה "רמזור" היה אזכור לנושא, שהיה חיובי יחסית, כך שאנחנו באמת מתקדמים לאנשהו.

לדעתי זה רק עניין של זמן עד שמישהו יכתוב את "50 גוונים" של ה-adult babies.
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י