ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פסיכו-אנאלי-זה

דעות, חוויות, סיפורים ומחשבות על נפש האדם, בעולם השליטה ומחוצה לו.
לפני שנתיים. חמישי, 3 באוגוסט 2017, בשעה 03:21

אני רואה את זה מסביבי תמיד, אנשים שלא אוהבים את המקום שבו הם נמצאים בחייהם, אבל לא מצליחים לצאת ממנו.
זה לא שזה לא חשוב להם מספיק, זה לא שהם בכלל לא משתדלים, אבל יש להם את הוויתרים הקטנים האלו שברגע שעושים אותם זה לא נראה כזה נורא, אבל כשמשכללים אותם ביחד הם בדיוק הסיבה שהם נתקעים.
"אין לי כוח", "זה קשה מידי", "זה מפחיד מידי", "אולי מאוחר יותר", "אולי בפעם הבאה" וכ'ו... ובכך מוותרים על הזדמנויות בהן ניתן היה להתקדם.
ואני לא מאשימה אותם, באמת יותר קל להישאר במה שמוכר לך, כי עם זה אתה כבר יודע להתמודד. זה הופך לנוח גם אם המצב מחורבן כי המשהו החדש הוא מפחיד ולא נודע.
וגם אני הייתי ככה, עד שקראתי אי שם בגיל 15 משל מאוד יפה שהולך כך:

איש אחד נורא רצה שינוי בחייו ולכן הרחיק לכת ונסע עד המזרח הרחוק, על מנת לפגוש חכם סיני שרבים מחכים חודשים עד שיתפנה לפגישה.
"אני רוצה להשתנות, אבל לא משנה כמה אני משתדל אני לא מצליח, אנא עזור לי!" ביקש ממנו האיש בקול חנוק.
לקח אותו החכם הסיני אל הנחל הסמוך, ובעודם מביטים בנוף המרגיע, ללא שום התרעה מוקדמת תפס החכם הסיני בראשו של הבחור והתחיל להטביע אותו.
הבחור נאבק על חייו, על אף היותו וותרן ידוע הוא גייס כל כוח אפשרי שהיה בו בשביל להצליח להתרומם מן המים ולהצליח לנשום.
לאחר דקות ספורות שנראו כמו נצח שחרר אותו החכם הסיני מאחיזתו ואמר לו כך: "כשיהיה לך חשוב להשתנות כמו שחשוב לך לנשום, רק אז באמת תצליח".

כשמתחילים בשינוי, הצעדים הראשונים יהיו הדבר קשה שאי פעם תעשו.
הרי זה מה שקורה כשאתם שוברים הרגלים שהיו שם במשך פרק זמן ארוך, לפעמים אפילו במשך שנים ארוכות ושירתו מטרה מסוימת שהייתה נוחה לכם, לפעמים שאפילו שהצילה אתכם מליפול אפילו חזק יותר.
החוסר נוחות הזה או אפילו הכאב שבכך, הם דברים שלא משנה כמה זמן הם ימשכו, בסופו של דבר הם יתחלפו בהישג שאתם עובדים עליו.
זה לא משנה כמה זמן הכאב הזה ימשך כי בסופו של דבר יהיה לו סוף, לעומת אם תוותרו ואז הוא ישאר שם לנצח ואולי אפילו יהרוג אתכם אם מדובר בשינוי של אורך חיים מזיק נפשית או פיזית. (אני מתארת לעצמי שכשאתם קוראים את השורה הזו עכשיו אתם מדמיינים בראשכם את הדפוס הזה שהייתם רוצים לשנות "אולי מחר...", אל תתנו למחשבה הזו לחמוק ותנסו להתרכז בה עד סוף הפוסט).
אני בעצמי הכרתי כל כך הרבה אנשים שוויתרו על עצמם, בתחומים קריטיים בחיים.
חלקם עד היום נכנסים כמו בדלת מסתובבת לכל מיני אשפוזים, אחרים לא מתפקדים בכלל, ושניים מאלו כבר מתחת לאדמה.
ואני לא רוצה שככה החיים שלי יראו, מגיע לי יותר טוב!

בגלל שאני יודעת שאי אפשר לשנות איש מלבד עצמי (אפשר רק לתמוך במי שבחר בזה בעצמו), אני מתעסקת רק עם האישה שאני רואה במראה.
והנה דוגמא רק מהתקופה האחרונה:
אני כבר חודשיים נקיה מקלונקס, הייתי מכורה אליו מאז שההפרעה שלי פרצה בגיל 16 וחצי ועכשיו אני לא מרגישה צורך אליו אפילו בזמן התקפי חרדה.
אני התחלתי לאכול בריא, אמנם רק במשך שבועיים, אבל עד כה הורדתי 4 קילו מתוך 15 ואיזנתי לעצמי את הסוכר.
אני עכשיו סטרייט אדג' במשרה מלאה, הגוף שלי נקי מזבל.

והנה דברים "בלתי אפשריים" שעשיתי באופן כללי:
אני הפסקתי לעשן, לשתות ולעשות סמים קלים ביום אחד בגיל 16, למרות שסביבי כולם עשו המשיכו לעשות את זה (אולי זה קשור לזה שגם לא התחלתי בגלל לחץ חברתי אלא כי רציתי) ואני נקייה עד היום ואפילו סטרייט אדג'.

אני זוכרת שבגיל 18 אמרו לי שאני לא אצליח בשירות הלאומי שרציתי לעשות, ניסו לשכנע אותי לוותר, אני זוכרת שישבה מולי כיתת יורים שכללה את כל איש מקצוע שהתעסק עם הנפש שלי וכולם אמרו שאני לא יכולה לעשות דבר, כי אפילו תחבורה ציבורית אני לבד לא לוקחת, אז איך אני מצפה להגיע למקום שירות? אני פשוט חייכתי ואחרי חודש חזרתי עם חבילה של כרטיסי אוטובוס ואפילו רכבת שצברתי, שפכתי אותם על השולחן ביחד עם הלסת שלהם.
אמנם גם אז המשכתי לקבל נבואות זעם שניבאו לי כשלון. קבלתי אפילו אבחון חגיגי שמפורט בו השתגעתי ושאני "בעלת מחשבות גרנדיוזיות, נמצאת באשליה שאי פעם תלמד פסיכולוגיה" (אני אזכור את השורה הזו עד הדוקטורט, אני נשבעת), אבל תנחשו מי סיימה שנתיים של שירות וסטודנטית שנה ב' לפסיכולוגיה כרגע?

מי שזוכר, כתבתי פה לפני חודשיים איך תוך חודש למדתי לבד חומר של סמסטר למקצוע שהיה כמו סינית בשבילי ושיפרתי את הציון מאפס למאה. אפילו הערת ביניים לא קבלתי אלא רק סימונים של ווי.

ולוודאי יש עוד דברים שאני לא זוכרת כעת.

כל שינוי כזה קרה כשאני התחלתי שחשוב לי להצליח בדיוק כמו שחשוב לי לנשום.
ולא, זה לא תמיד בא בקלות ובטח שלא מיד, והיו מלא פעמים שנפלתי בדרך אבל אם סרבתי להיכנע (ויותר מזה: סרבתי לכעוס על עצמי, זה הכי גרוע שאפשר לעשות), הצלחתי לקום על הרגליים ובסופו של דבר השגתי את זה.
את הפוסט הזה אני הולכת לקרוא מחדש בכל פעם שאני אחשוב לוותר על משהו, בשביל להראות לעצמי כמה הצלחתי עד כה.
מקווה שהוא עזר לעוד מישהו שקורא אותו עכשיו.

מטא פיזי​(שולט){Arafell} - נזכרתי בסיפור של דר׳ אמריקאית לפסיכולוגיה שהתמודדה עם סכיזופרניה קשה והפסיכיאטר שלה לעג לה כשהיא אמרה לו שהיא תלמד את זה. טיפשים לא מבינים מה רצון מסוגל לעשות. מעריץ אותך.
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - אחד הדברים שגרמו לי לא לוותר על כך אלו כל מיני סיפורים של אנשים במהלך ההיסטוריה שאמרו להם שהם לא יצליחו ולא רק שהם הצליחו אלא גם השפיעו במידה מסוימת על העולם.
לפני שנתיים
אשליית האפס המוחלט​(מתחלפת) - גם אני אקרא את זה כל פעם שארצה לוותר. כל הכבוד לך.
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - תודה :)
זאת המטרה של הפוסט.
לפני שנתיים
Pied Piper - כל הכבוד לך על הכוחות ועל הרצון.
לדעתי, זה מסתבך ברגע שההחלטות שלך על עצמך משפיעות גם על אחרים.
לא יודע איך זה מנותח מבחינה פסיכולוגית, אבל ברור לי שזה סוג של ויתור על עצמי, בשביל אחרים.
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - אני מנסה לחשוב על סיטואציה שבה אדם משתנה לטובה וזה פוגע בסביבה שלו, ואני לא מצליחה לחשוב על אחת.
יש פעמים שאדם מוקף ב"חברים" שכל עוד הוא נמצא במצבו מרוויחים מכך. אבל זה לא באמת פוגע כי דווקא טוב להיפטר מהם.
אם יש אדם שמונע ממישהו להשתנות לטובה סימן שהוא לא אמור להיות בחייו.
סיטואציה אפשרית נוספת שעולה לראשי אלו הורים שלא מתגרשים "בשביל הילדים", ולמען האמת להישאר בנישואין בעייתיים עושה יותר נזק לילד מאשר גירושין בהם הוא ימשך להתראות עם ההורים באופן שווה.
לפני שנתיים
Moshvnik - ״אין דבר העומד בפני הרצון״

ציטוט מעניין ומצחיק מהקישור לסטרייט אדג׳
״רבים מהם נמנעים מקפאין ומהפקרות מינית״ (:
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - העקרונות הבסיסיים זה לא לעשן, לא לשתות ולא לעשות סמים. אפילו לא פעם ב... ואפילו לא מיליגרם.
הסיבה היחידה שזה יהיה מותר זה בשביל צורך רפואי (למשל הסיבה היחידה שאלכוהול יכנס לפה של סטרייט אדג' זה אם אלו מי פה לחיטוי, ומשככי כאבים נרקוטיים במקרה במקרה שבאמת צריך אותם).
יש את האקסטרא שזה עוד דברים ששומרים על הבריאות, אבל לא כולם מקפידים עליהם אלא מי שרוצה.
אני למשל כן נמנעת מקפאין. והפקרות מינית בהקשר הזה זה בגלל שככל שיש יותר פרטנרים יש יותר סיכון למחלות מין, ככה שסטרייט אדג'רים יהיו זהירים בעם מי הם נכנסים למיטה.
לפני שנתיים
שר ברוח - יש ברשת את הסיפור של ריי ביטון..דוגמא מדהימה לכח רצון.מגיע לך כל הכבוד ואל תקשיבי לכל אלה שאומרים לך לא ..תבחרי האלה שאומרים לך כן
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - אני אחפש את הסיפור :)
לפני שנתיים
Yellow fox​(אחרת){משויכת} - נשמע שזה מוכוון למישהו מאד מסוים שאת רוצה שיעשה שינוי שישרת אותך בסופו של דבר. ככה נשמע לי לפחות. אולי גבר של מישהי אחרת כבר זמן רב.
כל הכבוד לך שהפסקת עם ההרגלים הפחות טובים (וחלקם אף גבלו בפלילי) בחייך. תמשיכי להילחם ביצר הרע שבך. זה יעשה לך רק טוב.
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - טעוו באבחון, האמת שלא. ובעיקר לא בגלל גבר, שבמקרה שלי, לא מעניין אותי מהרגע שהתפצלו דרכנו וגם בגלל שכל הגברים שאני יוצאת איתם הם שקטים וביישנים ולמעטים מהם יש בת זוג אחרי אז גם אם הייתי רוצה לקנא לא היה לי במה.
אני ממש לא מנסה להוכיח דבר לאף אחד, אני חושבת שלכתוב דבר כזה רק בשביל "להראות למישהו מה זה" זה ילדותי ולא מוכיח הישג או שינוי אלא כמה שהם שולטים בי ומנהלים לי את החיים אם הם סובבים סביב "להוכיח להם".
הרעיון לכתיבה נבע מהמשל שהזכרתי וסיפרתי אותו למישהו בזמנו וזה עזר לו, רציתי שזה יעזור גם לאחרים ובמקום לכתוב רק אותו ובשביל לוודא שהוא יובן כמו שצריך ושאנשים לא יחשבו שאני מתנשאת עליהם כי אולי יתפרש שאני חושבת ששינוי זה משהו קל, החלטתי לשלב את הסיפור שלי בשביל להראות ההפך.
ובנוסף אין משהו שעסקתי בו שגבל בפלילים . אסור לסחור ואסור להסתובב מעל גרם מסוים ואת שניהם לא עשיתי, אבל לצרוך מבחינה חוקית מותר.
לפני שנתיים
Yellow fox​(אחרת){משויכת} - שינוי הוא דבר מבורך בעיקר כאשר מוביל לדברים חיוביים.
לגבי הסמים..... כנראה שזה פחות אני אבל לדעתי לא תשבי על הברזלים ותעשני ליד ניידת.

בכל מקרה כמו שכתבתי טוב שעשית את השינוי שעשית בחייך שיביא לתוצאות חיוביות.
לפני שנתיים
deepThinker - אני שמח לשמוע שאת מסתדרת.
וכעת עולה השאלה כמה מילה של איש מקצוע היא באמת חזקה לעומת הרצון שלך? (את יודעת למה אני מתכוון).
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - להגיד שזה לא משפיע על הביטחון העצמי כשעומדים מולך אנשי מקצוע ובמשך חודשים מנסים להעביר אותך טרור פסיכולוגי בשביל שתתאים לתבנית שיש להם לגביך, יהיה שקר. זה הופך את כל המאבק הזה לקשה יותר מאשר אם היו מעודדים אותי.
אבל המילה שלהם לא קובעת אם אני אצליח בסופו של דבר או לא.
לפני שנתיים
deepThinker - לא קל בכלל. ואני בעצמי מאוד אחד שלוקח ללב הרבה מאוד כל פיפס קטן של שנמצאת מעלי.
לפני שנתיים
deepThinker - זה יצא מפוזר - ואני בעצמי אחד שמאוד לוקח ללב כל דבר של כל דמות שנמצאת מעלי.
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - אני לא לוקחת ללב דמויות שנמצאות מעלי, אני לוקחת את זה ללב כשהם מפעילים טרור פסיכולוגי ומתוקף היותם אנשי מקצוע הם יודעים איפה ללחוץ.
אבל על אף זאת, אני מוצאת את הדרך לצאת מזה בסופו של דבר.
לפני שנתיים
Just4U - רוצה את הדעה שלי? פשוט למדת מה זה להיות מזוכיסטית.
אני לא מתכוון למזוכיזם במובן הקלאסי של המילה, אלא ל-"מזוכיזם" כפי שהוא שגור בפי הציבור הרחב. אותה תחושת אופוריה של חייל אחרי מסע כומתה מפרך. של אדם שכרגע סיים את המרתון הראשון שלו. של מישהי שהתחילה להתאמן, ולמרות שהרגישה שהיא יורקת דם בפעם הראשונה שהתחילה לרוץ עכשיו רצה כל בוקר יותר משעה פשוט כי כיף לה.

ואותה תחושה של אושר שאני בטוח שתהיה לך ברגע שתקבלי את הדוקטורט הזה בפסיכולוגיה אחרי שקרעת בשבילו את התחת :-)
לפני שנתיים
ArchAngel​(שולטת) - האמת? אין לי תחושת אופוריה כזו. i'm just doing what has to be done, ואז נותנת לעצמי איזו טפיחה על השכם בסוף.
לפני שנתיים
PunSmack​(אחרת){אגרסיבי פא} - תודה לך על הפוסט הזה, בדיוק בא לי בזמן :)
לפני שנתיים
שימודה - את כל כך צודקת.
שינוי הוא דבר קשה
התגרשתי אחרי 25 שנות נישואין
עזבתי בית יפה עם גינה שהכל שם עשיתי לבד
"פרקתי" משפחה
לא עזבתי בשביל אהבה למישהי אחרת.
עזבתי (אולי הייתי צריך לעשות את זה כמה שנים קודם) כי הבנתי סוף כל סוף עד כמה לא טוב לי וכמה זה משפיע עלי בריאותית. עד כמה אני נמצא בבריחה כל הזמן ( עבודה אלכוהול ועוד)

אני כבר עוד מעט שנה מחוץ לבית
היה קשה. ההכרה בעובדה בפירוק. כאילו אבל. למה כאילו? ממש אבל
אבל היום בפרספקטיבה של שנה אחרי יש לי כמה תובנות:
שינוי יקרה רק כשהוא חייב לקרות
שינוי יקרה רק אם ממש ממש לא טוב
וכל שינוי בהתחלה הוא קשה אבל בסופו של דבר זה טוב
אוהב לקרוא אותך
יש לך נקודות השקפה מעניינות עת החיים
את נשמעת מאוד מעניינת ומסקרנת.
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י