לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Mary's

לפני שנתיים. שישי, 25 באוגוסט 2017, בשעה 12:31

 לאחר שנים של שיחות ברשת, בעיקר בלילות, בעיקר בשעות הקטנות, האפלות, קבענו להיפגש בכיכר העיר, ליד הדירה בה התגוררתי בזמנו. אתה מיוחד, חכם והכי קיצוני שיצא לי להכיר בחיי הקצרים, ואני עוד מגיל צעיר נמשכת בכל מאודי לשילוש המקודש של ייחוד, חכמה וקיצוניות. עוד שלוש דקות ואנחנו מתראים, אמרתי לעצמי וסגרתי את הדלת אחרי. מגפיים - יש. חצאית קצרה - יש. הרגשה משונה בבית החזה, מן בחילה אבל לא בדיוק - יש. צעדתי את מאה הצעדים עד למקום המפגש ואגב כך ידעתי שזה לא משנה איך אתה נראה, כי אחרי כל המילים שהיו בינינו, וכל חילופי הדברים, הרגש והמחוות, אני כבר אוהבת אותך. ברצינות. אוהבת. וליתר דיוק - רוצה להפשיט אותך מכל מה שיש לך ולשעבד אותך לגמרי. אתה תסבול אצלי ותאהב אותי. שוב תחושה לא רגילה בבית החזה. התרגשות ארורה. בלעתי רוק, סידרתי את החצאית. תתעשתי, אמרתי לעצמי, זה לא פאקינג בליינד-דייט.

 

מצאתי אותך ממתין לי על מדרגות הכיכר. 

"אתה" פתחתי בחיוך דק. 

"את" השבת בחיוך.

שתקנו רגע ואז אמרתי "בוא אחרי" והוספתי בקול צונן ומשועשע בו זמנית, שלא ברור מאין נחת עלי, "עם מבטים מרוכזים בשום דבר אחר פרט למגפיים שלי, כראוי לשפוט שאתה". צעדת בעקבותי ולא חשבתי על כלום באותו הרגע, לא היו לי תוכניות ולא כל מושג ברור מה מה ברצוני לעשות איתך, אך היה לי נעים בתוך הסיטואציה, בפשטות, לדעת שאתה עוקב אחרי בצייתנות כמו איזו גחלילית באפילה אחר מקור אור או חום או רשעות פוטנציאלית מתוקה, או בעצם, כמו שה תמים, מוסר את עצמך בידי הבחורה שפגשת זה הרגע, ובכל זאת, מכיר אותה היטב ואת הנטיות הספציפיות ויודע שלכל הפחות יש כאן מקום לחשש בריא...

 

אז הראש שלי היה ריק מרעיונות כשסגרתי את הדלת אחריך והיינו לבד אצלי בדירה, סוףסוף, ומה שלמדתי על עצמי באותה הזדמנות הוא שבאותה הקלות בה הוא מתרוקן הוא גם מתמלא, כי עם האדם הנכון, הנכון עבורי, הדברים האלה באים אלי בטבעיות ובפועל, למרות שאין לי שום ניסיון ורק לא מזמן בקעתי מהביצה, מה שנקרא, הכי טבעי לי לגרור אותך מהאוזן עד לפתח בית-השימוש ולהטביע את ראשך בפנים, מגף לוחץ בחוזקה על צווארך.

"זה מה שאתה שווה, עבד" שמעתי את עצמי אומרת חמש דקות או פחות מהרגע בו נפגשנו לראשונה, "אל תשכח".

"זה מה שאני שווה" אישרת בקול סדוק ובפנים רטובות מהשפלה, ולאחר שמשיתי את ראשך החוצה צנחת למרגלותי והוצאת לשון וליקקת את מגפיי בלהט מטונף וקדוש כאילו, כאילו מי ישמע מי ומה אני. 

 

הבטתי בך בפליאה והשתאות מלמעלה. מעולם לא ראיתי איש רועד כך מהתרגשות, ממש רוטט אל מול השיגעון שהתפרץ ממני, ותוך-כדי שם פס כזה ארוך על התנהגות נורמלית, מיושבת, הגיונית. חשבתי: זה יפה. זה מדבר אלי ברבדים עמוקים, זה ממלא אותי ברגש. אני חושבת שאני יכולה להתמכר לתחושה המיוחדת הזו, לחילופי האנרגיה בינינו. כן. עוד.

עציץ​(מתחלף){משוייך} - אוחחח זה נהדר!
לפני שנתיים
אפורי​(מתחלף) - את הורגת אותנו כאן
לפני שנתיים
אלימלך - אני חושב שאני יכול להתמכר לזרמים הנעימים בנימים הקטנים של המוח כשאני קורא אותך :)
לפני שנתיים
שיקי​(נשלט) - טוב אין ספק שאת יודעת לסתום לנשלט את הפה :) נראה לי שלא רק אני פה איבדתי את היכולת להגיב בצורה עניינית.
לפני שנתיים
Trojan - פשוט ויפה. מזדהה.
לפני שנתיים
Blackbeard​(שולט) - מצויין !!
חבל שיש רק פעם ראשונה אחת.

סופ"ש נעים
BB
לפני שנתיים
קיטיארה​(נשלטת){זאלוטוסים} - כן. עוד בבקשה 💙
לפני שנתיים
Glitch - "להט מטונף וקדוש" הוא תכלית הדברים
לפני שנתיים
Mary Jane - לא יודעת גליצ', לא יודעת...
לפני שנתיים
Glitch - לא של כל הדברים, אחרת לא היינו עוזבים את המרתף. של הדברים מהסוג הזה - בהחלט (:
לפני שנתיים
יואב 31​(אחר) - ואווו מדהים ועוד את אומרת שזה היה בין הסשנים הראשונים שלך .
אז אני רק יכול לתאר כמה יצירתית את היום ,,,,,
לפני שנתיים
Snitch - את גאונה 😚
לפני שנה
chastityfmdm​(נשלט) - מדהים.. כתיבה נהדרת וסיטואציה יפה לעבד ראשון :)
לפני שנה

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י