בקצב שלה.

הרהורים בנוגע להשפלות, בעקבות פוסט של TheMentor. 


אני בגדול אוהב השפלות.
אוהב להרגיש מושפל על ידי שולטת. 

אבל אם חושב על זה לעומק,
שום אקט פיזי לא באמת מהווה השפלה בשבילי,

ללקק לה את כפות הרגלים, לנקות את הישבן, להחדר על ידה,
יריקה שלה על הפנים שלי,
כל זה לא מרגיש לי השפלה, אלא הנאה מהגוף שלה.
אקט שמכבד אותה, וגם אותי.
לא מתחבר למחשבה הזאת שאני לכאורה מלקק חלק נחות שלה, כל הגוף שלה מושלם.
אני מעריץ חלק מושלם בגוף של מושלמת.
לקבל על הגוף ולשתות את השתן שלה, ללקק את הזעה שלה מבית השחי, זכות גדולה.
כי כל נוזלי הגוף שלה, הם חלק ממנה. הם היא.

להיות מנויש, ושהיא תקרא לי זונה וכדומה, גם לא מהווה כלל השפלה בעיני.
מה רע בלהיות אישה, 
מה רע בלהיות זונה?  :-)

גם ספאנק, גם סטירות לא מרגיש לי השפלה. 
זאת אנרגיה ותשומת לב שעוברת ממנה עליי.


מה שכן גורם לי לרגש של השפלה ( השפלה מהנה, כי כמובן זה קורה רק כשאני בסביבה בטוחה),
אלו השפלות מילוליות.
לדוגמא: "אתה אפס" , "תראה אותך עכשיו" וכדומה,
וגם בכיוון של להביא אותי לכדי מצב מגוחך, ע"י קשירה וכדומה.

גם זאת לא באמת השפלה. כי בוא נאמר, שאם הבוס שלי או מנהלת אחרת בעבודה תשפיל אותי ארגיש אחרת לגמרי. זה יהיה אמיתי ולא מקובל.

אולי ההבדל הוא שיש כאן השפלה שבה עדיין  2 הצדדים יודעים שהיא רק סימלית.
השפלה שמביעה ומייצגת את העליונות של השולטת עלי. ואת הכניעה שלי בפניה.
אבל זאת לא השפלה אמיתית. זה ביטוי לסגידה שלי בפניה. 
ביטוי של אהבה.