פגשתי חבר השבוע ,בבית חולים ,אחד שהיה מהחברים הכי קרובים שהיו לי. נפרדנו להפסקה של עשר שנים כמעט. אבל תמיד אהבנו בלב.
פתאום הוא זורק לי , " נו אתה זה שהיה שם תמיד להסביר לי רוחנית את המצב" ,למה זה קורה לי. למה נוחתות עלי מכות כאלה פעם אחר פעם.מה השיעורים שאני צריך לעבור פה.
(פעם היה לי הסבר לכל דבר רע שקורה לנו). אבל הפעם הסתכלתי עליו ורק גמגמתי .
אני יודע שזה רנדומלי שאהובתו שם שוכבת במיטה חולה ולא כי איזה שיעור מחכה לו.
יודע שגם אלפי תפילות לא יעזרו לה.
שום פתק בכותל.
או כמו שלייבוביץ' היה אומר : "אלוהים זה לא קופת חולים...ותפסיקו לבקש ממנו תרופה לכל צרה שלכם"
אבל לא יכולתי לסדוק לו את האמונה.
ההתפכחות זה שייך אלי, לא אליו. הוא שימשיך להאמין ,זה טוב לו.
אחרי הכל פעם הייתי צריך להתווכח איתו שעות שהכל זה מלמעלה והוא היה המתנגד. עכשיו אני בצד השני והוא נאחז באמונה שיש שם השגחה.
שיהיה רק טוב אהוב יקר.