בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פסיכו-אנאלי-זה

דעות, חוויות, סיפורים ומחשבות על נפש האדם, בעולם השליטה ומחוצה לו.
לפני שנה. שלישי, 12 בספטמבר 2017, בשעה 11:20

אלו שיצא להם לקרוא את שאני כותבת בין כותלי האתר הזה יודעים (ולא פעם גם מופתעים מכך) שמראה חיצוני לא מעניין אותי אלא תכונות פנימיות.
אולי יפתיע אתכם לשמוע אבל אינטליגנציה היא לא הגורם המכריע מבין הנתונים הפנימיים שמושכים אותי.

מודה שאני לא אסתדר עם מישהו טיפש כמו נעל (מבחינתי. הרי מה שטיפשי עבורי יכול להיות מתוחכם עבור מישהו אחר, אני לא מאמינה שטיפשות זה משהו אבסולוטי אלא עניין של השקפה) אבל זה לא שאני מחפשת את איינשטיין הבא, ובטח שאני לא פוסלת מישהו על סמך היעדר הישגים אקדמיים. כי אלו לא מבטיחים אופי טוב או יחסים בריאים.

הפעם הזו שהבנתי שאינטליגנציה היא לא גורם שיקבע עבורי אם טוב לי בחברת אדם מסוים או לא, לא הייתה מול גבר והתרחשה בסיטואציה רחוקה מרומנטית. 

בגיל 15 היה לי ידיד טוב, חבר נפש, שביליתי בביתו פעמים רבות. כמעט באופן קבוע.
אביו היה רופא מוצלח, משכיל עם קריירה ברמה בין-לאומית שלעיתים תכופות הטיסה אותו ברחבי העולם לכנסים מפוארים ולמשרות נחשקות.
אמו, לעומת זאת, כפי שאתם יכולים לנחש, לא הייתה משכילה כלל. היא הייתה עקרת בית, במקור היא כפריה רומניה שבהחלט עונה על סטריאוטיפ הבורות ברמה כזו שאפילו עברית היא לא למדה כראוי על אף שנותיה הרבות בארץ, ובכל פעם שניסתה לפתוח איתי בשיחה הידיד היה צריך לתרגם את נאמר מעברית לרומנית ולהפך. 

אמנם לא הבנתי אותה כשורה בגלל קשיי השפה, ולוודאי גם אם הייתה דוברת עברית (או אנגלית ורוסית, כמוני) לא הייתי יכולה לנהל איתה שיחות ברומו של עולם כפי שיכולתי לנהל עם בנה ורוב האנשים שהכרתי. אבל היא הייתה אישה כל כך נעימה ומסורה, ובשביל להבין זאת לא היה צורך במילים כלל.
היא גידלה את ילדיה (שבעה במספר) באהבה, היה אכפת לה מאורחים שפקדו את הבית (כשיש שבעה ילדים וכל אחד מהם מביא חברים הביתה, זה לא פשוט כלל) ותמיד היה נעים להימצא בחברתה.

וכל הטוב הזה בניגוד מוחלט לאביו, שעל אף השכלתו המרובה מעולם לא למד להיות בן אדם. הוא היה קר, מתנשא, מרוחק ולדברי הידיד שלי היה גם אלים פיזית כלפיו כשהיה ילד. לא סבלתי את נוכחותו של האיש הזה כאשר היה שוהה בביתו בין גיחותיו לחו"ל.
הוא פשוט ישב בסלון כמו איזה טפיל שלא עושה דבר מלבד למצוץ לשאר נוכחי הבית את שמחת החיים.

אני זוכרת ששאלתי את עצמי "מה היא עושה איתו בכלל? מגיע לה טוב יותר!" ואז נפל לי האסימון שאני לוודאי היחידה ששואלת עצמה את השאלה הזו בנוסח הזה.
שאר האנשים בחברה שלנו היו שואלים מה רופא משכיל ומוצלח שכזה עושה עם "עקרת בית טיפשה" במקום למצוא אשת קריירה "ברמתו הנשגבת".

מבחינת החברה, אנשים כמו אביו של הידיד זוכים למלוא ההערצה רק בגלל ההישגים הפורמליים שלהם ועל כך שהם יודעים להתנסח בשפה גבוה ורהוטה שמעניקה להם חזות מרשימה ואינטליגנטית, גם אם מבפנים הכל שחור אצלם. החברה אפילו תתרץ את האופי הרקוב שלהם כפרס על כך שהם עומדים באידיאל שהציבה למה שנחשב נורמלי ורצוי, ותדחה את אלו עם הלב הטוב ותדכא אותם רק כי לא השיגו לעצמם כותרות מפוארות.

אם הייתי צריכה לבחור בין אדם שבקושי סיים תיכון אבל יש לו לב זהב והוא אכפתי שמשקיע, לבין איזה אינטלקטואל עם לב מאבן הייתי בוחרת באפשרות הראשונה מבלי לחשוב פעמיים.
על מדע, פסיכולוגיה, סוציולוגיה, היסטוריה ושאר הנפלאות אני יכולה לדבר בשלוש שפות בקלות גם במקומות אחרים.
אך לזכות באדם אכפתי, כנה, נאמן ואמיתי זה דבר שקשה למצוא בקלות ולכן לא אתן לזה לחמוק ממני בגלל מחסור בתעודה או קריירה מפוארת. מספיק שיבין דבר או שניים על החיים, יהיה עם חיוך על השפתיים ואני לא ארצה להניח ממנו לרגע את הידיים.

magnanimous​(נשלט) - כל כך נכון!
מכיר אישית הרבה 'אינטליגנטים' שבני הזוג שלהם אומללים מאוד.
הצעה למחקר: האם קיימת קורלציה הפוכה בין הישגים אקדמיים ללב זהב?
ייתכן שדווקא רכישת ידע היא שמאבנת את ליבנו.
בלי קשר לתוצאות המחקר, נראה לי לא יעיל לסנן בני זוג פוטנציאליים על סמך פרמטרים נוקשים (כולל אינטליגנציה)
אי אפשר לדעת מה יעבוד בשבילנו. לדעתי עדיף לפסול על הסף רק מקרי קיצון.
לפני שנה
magnanimous​(נשלט) - במחשבה שלישית:
אינטליגנציה היא אולי לא ערובה לזוגיות מאושרת (כמו שמראה חיצוני לא)
אבל יש להודות שעבור אנשים רבים אינטליגנציה זה דבר מאוד מחרמן (כמו שמראה חיצוני מחרמן הרבה אנשים)
לפני שנה
ArchAngel​(שולטת) - השערה שלי: לפעמים הישגים והערצה סביבם גורמת לאדם "לעוף על עצמו" ולא להתחשב יותר בסביבתו.
באשר לחוסר אינטליגנציה: על אף הרומנטיזציה שאולי עשיתי להם כאן, הכרתי אנשים אלימים דווקא בגלל המחסור בה, כי כשמתעניינים פחות בעולם לפעמים גם מתעניינים פחות באנשים שבו על הדרך ולא מבינים או טורחים לנסות להבין את איך שהם מרגישים.
אנשים לא מיומנים נוטים לסבול מאפקט דאנינג-קרוגר שנותן להם אשליה של עליונות והדבר הזה יכול להיות ממש מסוכן במקרים מסוימים. למשל כאן, בעולם הבדס"מ, לא חסרים שולטים שהכריזו על עצמם כידועי-כל כשבפועל הם בורים בעניין.
אז מה היא השורה התחתונה? שבהחלט אי אפשר לחלק אנשים לקטגוריות דיכומטיות של "טוב" ו"לא טוב" אלא להסתכל על המכלול שהם ורק עם הדינמיקה שתתפתח בנינו נוכל לדעת אם טוב *לנו* איתם או לא.
לפני שנה
magnanimous​(נשלט) - יש הצעת מחקר
יש השערה
יש שורה תחתונה
נשאר רק לכתוב את המחקר עצמו - קלי קלות!
(אל תשכחי אותי ברשימת הקרדיטים)
לפני שנה
orensun0 - את צודקת בהחלט, אני גם מעדיף בני אדם חמים ונעימים בין אם זה משכיל או חסר השכלה פורמלית
לפני שנה
עינבי​(טרנסית נשלטת) - עדיף שילוב של לב טוב ומשכיל
לפני שנה
daniel222​(אחר) - אוהב את האופן בו את רואה את העולם
לפני שנה
deepThinker - למה תמיד כשאת עושה פוסטים מגיבים לך תגובות עמוקות וכשאני עושה פוסטים רציניים לא :-(
לפני שנה
ArchAngel​(שולטת) - כי אתה לא deep מספיק.
*סטאגדיש*
:(
לפני שנה
deepThinker - רוצה להראות לי כמה דיפ אני יכול להיות?
לפני שנה
כלבלב נסתר​(נשלט) - לא לחינם זכית בתחרות.... יש בך עומק שניכר בסיפורייך
לפני שנה
raist - חיית יותר מדי זמן בניו- יורק, אמרתי לה. יש עולמות אחרים. סוגים אחרים של חלומות. חלומות שבהם כשלון הוא מעשי, מכובד, לפעמים אפילו משהו ששווה לשאוף אליו. עולמות שבהם הכרה היא לא הברומטר היחיד למדידת גאונות או ערך אנושי. יש הרבה לוחמות שאני מכירה ואוהבת, נשים בעלות ערך רב בהרבה משלי, שיוצאות כל יום למלחמה, בידיעה מראש שהן תכשלנה. נכון, הן פחות "מוצלחות" במובן הוולגרי ביותר של המילה, אבל בשום מובן לא פחות ממומשות
.
החלום היחיד ששווה לחולמו, אמרתי לה, הוא לחלום שתחיי כל זמן שאת חיה, ושתמותי רק כשאת מתה (נבואה? אולי.) "וזה אומר מה בדיוק?" (גבות מורמות, קצת מעוצבנת.) ניסיתי להסביר, אבל לא עשיתי עבודה טובה במיוחד. לפעמים אני צריכה לכתוב בשביל לחשוב... אז כתבתי את זה בשבילה על מפית נייר. לאהוב. להיות נאהבת. לעולם לא לשכוח את אפסותך האישית. לעולם לא להתרגל לאלימות המחרידה והיאוש הנורא של החיים סביבך. לחפש שמחה במקומות העצובים ביותר. לרדוף את היופי עד למאורה שלו. לעולם לא לפשט את מה שמסובך, או לסבך את מה שפשוט. לכבד עוצמה, לעולם לא כוח. מעל הכל, להתבונן. לנסות להבין. לעולם לא להסיט את המבט. ולעולם, לעולם לא לשכוח
לפני 4 חודשים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י