שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

פסיכו-אנאלי-זה

דעות, חוויות, סיפורים ומחשבות על נפש האדם, בעולם השליטה ומחוצה לו.
לפני שנה. שישי, 22 בספטמבר 2017, בשעה 14:23

סיפור חדש שיצא לי לעבוד עליו בשבועות האחרונים ועשיתי לו מספר ספויילרים בבלוג (וגם הקראתי אותו לכמה מיוחדים כשהיה בשלבי עריכה). יש לו רקע מעט ארוך, אבל מבטיחה שהוא נהיה מעניין בהמשך.
והדיסקליימר הקבוע: העלילה בדויה, כל הדמויות בדויות והכל פרי דמיוני. מקווה שתהנו :)
---
תחילה לא היה לי עניין מיוחד בחברות עם שירלי.
שירלי היא הרי בחורה טיפוסית בת 20, שהולכת עם הזרם ואוהבת את רק מה שהחברה סביבה החליטה שמקובל.
היא הייתה אפורה שכזו שלא העזה לקחת סיכונים, בעלת סגנון חיים בנאלי נטול טעם אישי, טרם עם אופי מגובש משל עצמה ונוסף על כך היא הייתה דיי תלותית בהוריה. או ליתר דיוק בהורה אחד, כי לא הייתה אימא בתמונה.
זאת הבנתי באחד הבקרים שבהם הזדמן לי לעבור על-יד שער הקמפוס והבחנתי בה יוצאת מן הרכב שבו הסיע אותה אביה, בעוד הוא מוציא מתא המטען את התיק עם הלפטופ שלה.
הבטתי בו רוכן אל תוך תא המטען ועיניי גלשו מטה אל עבר ישבנו שבלט בצורה מחמיאה מבעד למכנסיו המחויטים, לנוכח מראה זה התפרש חיוך לא רצוני על שפתיי.
הוא הזדקף לאחר רגעים אחדים וסובב את ראשו אל עבר בתו שעמדה בחזית השער, ובעודו מגיש לה את התיק ומחבקה לשלום, יכולתי לראות כיצד זקנו הקצר והמאפיר נלחץ אל נגד ראשה ותהיתי באשר לפניו הכה נעריות שמנוגדות לאותן שעירות שיבה.
על אף הלובן המתפרץ מבין שבילי שערותיו, הוא נראה כל כך צעיר ביחס לכל אב לבחורה בשנות העשרים שאני מכירה, ובעוד מספר רגעים אגלה מדוע.

"בוקר טוב!" שירלי הכריזה לעברי בקול אנרגטי שקצבו מהיר כצלילי מנועו של רכבו של אביה, שכעת נבלע בקו האופק בעודו מותיר מאחוריו שובל של אבק, ובכך קטעה את קו מחשבתי.
בשבועות שחלפו בכל פעם שנסיתה לפצוח עמי בשיחה, דחיתי אותה בנימוס בתירוצים שונים, אך כעת ברשותי סיבה טובה להתעניין בבחורה הזו שנואשות מנסה כמיטב יכולתה להתיידד איתי.
"בוקר טוב" עניתי בנימוס כבכל יום שחלף, אך הפעם, במקום לטעון מיד כי אני עסוקה, הבעתי בה לעניין למרבה הפתעתה.
"אני רואה שקבלת טרמפ היום" אמרתי בחיוך.
"כן, זה היה אבא שלי, הוא תמיד מסיע אותי הלוך ושוב מכאן" היא ענתה.
"זה בטח חוסך לך הרבה כסף על דלק, אה?" הגבתי בקול משועשע.
"אבא שלי נלחץ מהאפשרות שאוציא רישיון לרכב אז הגענו לפשרה הזו, בה הוא נשאר רגוע ואני נשארת עם הכסף בארנק" ענתה באנחה.
"יש לו סיבה לפחד?" שאלתי.
"כזה פראנואיד הוא" היא השיבה בגיחוך "מעולם לא היה לו ביטחון לגדל ילדה, בטח שלא לבד"
"לבד? ומה עם האימא?" שאלתי משילוב של סקרנות כנה עם רצון חבוי לוודא שאכן יש לי 'אור ירוק' להוציא לפועל את תוכנותיי.
"אימא נפטרה כשהייתי בת 5, וזה לא בדיוק חיזק לו את הביטחון" היא ענתה כבדרך אגב, כאילו זה לא נושא כאוב כלל "ולאחר מכן זאת הייתה סבתא שלי שתמיד אמרה לו מה לעשות, אבל גם היא לא הייתה צעירה לנצח" היא הוסיפה.
היא מדברת על כך בחופשיות שכזו, כנראה שהזמן עשה את שלו.
זה מסביר למה הוא נראה כה צעיר ולמה יש לו בת שלא פיתחה אופי אינדיבידואלי של ממש.
כעת, לאחר שאני יודעת את כל זה, לא רק שיש לי סיבה להתעניין בשירלי, אלא גם ממש כדאי לי להתקרב אליה.
יש לה אבא עם ישבן כזה מזמין, עם פנים חמודות ועם אופי שבהחלט מעיד עליו כאדם שנואש לקבל יד מכוונת בצורת הוראות, בעיקר מנשים בחייו שהוא מנסה לרצות. אני רוצה לראות מה יקרה אם אתקרב אליו, ואם הוא ישמע גם להוראותיי.

הזמנתי את שירלי להתלוות אלי לאורך כל אותו היום. היא ישבה לידי באולמי ההרצאות, היא העתיקה ממני סיכומים כשישבנו בספריה, אכלנו ביחד ארוחת צהריים... וכך התנהל סדר יומנו במהלך מספר שבועות.
לקראת סוף-השבוע של השבוע השלישי ל"חברותנו", שירלי ניגשה אלי בהתלהבות ואמרה לי שהיום היא רוצה שנצא לאיזה בר בקרבת מקום לאחר יום הלימודים ונחגוג עד אור הבוקר.
בכל מצב אחר הייתי מוותרת על ההזמנה, הרי שאני בכלל לא שותה וצורת הבילוי המועדפת עלי היא מול הטלוויזיה בבית. אך בגלל שאני יודעת שאביה הוא זה שיסיע אותנו לאחר מכן, אני מוכנה לסבול סביבה רועשת של שיכורים למשך ערב אחד.
וזה גם אכן שקרה בסופו של אותו יום לימודים, עבורי זה לא היה בילוי אלא עינוי והדבר היחיד שהשאיר חיוך על פני הייתה מחשבה על עינוי מסוג אחר שאעביר את אבא שלה, בעוד שירלי לוודאי סבורה שהוא נובע מכך שאני נהנית מנוכחותה במקום "המלהיב" הזה.
לא ברור לי למה היא החליטה מלכתחילה להגיע לבר הזה, או בכלל לאירוע שכולל שתייה בתוכו. הסתבר לי במהלך הערב שהיא לא נמנית עם הטיפוסים שמקבלים מצב רוח טוב מאלכוהול אלא מאלו שעל סף הירדמות ממנו, כיאה לאישיותה האפרורית.
אך זה בא לטובתי, כי לא נשארנו שם זמן רב מידי, ואף יותר טוב מכך- היא נרדמה כמעט מיד לאחר שעלתה לרכבו של אביה שהגיע לאסוף אותנו ולגאול אותי מייסורי הערב, ובכך אפשרה לי מרחב פעולה.
"אז את החברה החדשה של שירלי" פנה אלי אביה בעודו החל להתניע את רכבו "היא מספרת רבות עלייך".
"מה למשל?" התעניינתי.
"למשל שאת מבלה הרבה זמן איתה, עוזרת לה בלימודים..." הוא החל לפרט.
"וגם היא מספרת לי עליך רבות" השבתי בצורה דומה לדבריו "למשל, על כמה שאתה דואג לה"
"משתדל" הוא השיב בחיוך.
"זה ניכר" אמרתי בעודי טופחת על כתפו בשילוב עם ליטוף קל וידידותי, ובכך ראיתי שהוא לא נרתע מהמגע שלי.
"אז לאן להקפיץ אותך?" הוא שאל.
"עכשיו נורא מאוחר, אשמח להעביר אצלכם את הלילה ומחר בבוקר אני אצא לדרכי" חייכתי לעברו "אני בטוחה שלשירלי לא יהיה אכפת" הוספתי.
"זה בסדר גמור מבחינתי" הוא ענה, והחיוך על פניו אישר כי זאת הייתה אמירה כנה.

כשהגענו לפתח ביתם, שירלי עלתה בצעדים עייפים אל עבר מיטתה בקומה למעלה.
אביה חלץ את נעליו, פתח את הטלוויזיה בסלון והתיישב בספה בחזיתה.
כאשר שמעתי את צלילי צירי דלתה של שירלי ננעלים, התיישבתי לצד אביה.
"אני אשן בספה ממול" אמרתי בעודי מצביעה על הספה השנייה בחלל הסלון "כשתסיים, תגיד לי איפה נמצאים המצעים".
"איפה נימוסים שלי" הוא קם למשמע דברי מיד מן הספה, במעין ציות, ושב במהרה עם המצעים בידיו.
הוא החל להציע את הספה שממול, ולנוכח ישבנו שבלט בעודו מכופף אל עבר הספה, ישר הצעתי את עזרתי. "בטעות" ידי ליטפה את ידו בזמן שיישרנו את הסדין הפרוש, וכשראיתי שהוא מגיב למגע בחיוב, המשכתי עמו בצורה אף יותר אינטנסיבית.
עליתי את ידי מכפות ידיו המחוספסות אל עבר כפתיו, ומכתפיו הורדתי אותה במורד גבו. ואז דחפתי אותו קלות על הספה כך שפלג גופו העליון נשען עליה, ברכיו לחוצות אל הרצפה וישבנו נותר באוויר.
התחלתי ללטף את ישבנו מבעד למכנסיו, בעודי כורעת על ברך אחת מאחוריו.
"אני רואה שזה נעים לך" אמרתי בעודי חופנת את אחד מפלחיו "ואני יכולה להפוך את זה אפילו ליותר נעים".
הוא שתק והנהן כהסכמה ואני התחלתי להפשיל לאט, לאט את מכנסיו וחשפתי עוד מגופו לקראת מגע ידי.
החלקתי את ידי לתחתוניו והרגשתי דרכם את עור ישבנו הרך.
הוא כל כך נהנה מן המגע עד כדי שהוא החל לקמר את גבו לקראתי, בתקווה להרגיש אותי טוב יותר.
הוא התחיל לגנוח ובידי בפנויה אטמתי את פיו.
"תסתום" לחשתי לו לאוזנו בשקט, בעודי מרגישה את נשימתו החמה נפלטת באנחה אל נגד כף ידי, שמתרגלת לאט לתחושה הקוצנית של קצוות שיער זקנו, ונמלטת מבין אצבעותיי.
יכולתי להבחין בשפת גופו כי הוא נהנה מן המגע שלי, בייחוד כשנלוות לו הרגשה של שליטה שמופנית נגדו. הסטתי את ראש לאחור בכוחניות, ואת תחתוניו הורדתי בבת-אחת לברכיו.
השארתי אותו חשוף בפני והתחלתי להעביר את אצבעותיי בין פלחיו, גופו הגיב לכך בקפיצה קלה ולא רצונית שזיכתה אותו בסטירה חזקה לישבנו שלוותה בלחישה נוספת לאוזנו, אך הפעם אחת מאיימת: "ואני גם יכולה להפוך את זה אפילו ליותר כואב" .
בתגובה הוא מיד החזיר בצייתנות את גופו לתנוחה הקודמת הצבתי אותו להנאתי- הצמיד מחדש את פלג גופו העליון לספה, קימר גבו כלפי מטה והרים ישבן זמין לשימושי.
התחלתי להעביר את ידי הפנויה בין פלחיו, נתתי לאצבעותיי להשתפשף אל נגד פי טבעתו ויכולתי לשמוע אותו נוהם מעונג אל תוך כף ידי השנייה שאוטמת את פיו, הרגשתי את האוויר החם של נשימותיו נפלט במרץ מבין אצבעותיי שהתרטבו קלות מרוקו שרייר מעט בהתרגשות כיאה לכלבלב הקטן שעשיתי ממנו.
"אתה רוצה שאני אמשיך, ילד שלי?" שאלתי אותו בקול עדין אך מקטין.
והוא הניד בראשו כהסכמה והאצבע שלי החלה לחדור מעט לתוכו והוא החל להתנשם בכבדות לקראתה.
"תוכיח לי שאתה ראוי!" הודעתי לו לפתע בנוקשות, הסרתי את שתי ידיי בבת-אחת ממנו ודחפתי אותו הרחק ממני אל עבר הספה.
"איך?" הוא שאל בקול כנוע וחושש לנוכח האגרסיביות הפתאומית שהפגנתי.
"תזמין אותי להיכנס אליך" עניתי בעודי נעמדת מעליו ומניחה את ידיי בקשיחות על מותניי.
הוא הסיט את ראשו, שהיה מרוח על הספה, לעברי. הוא הביט בי המום כלא מבין את נוסח הבקשה.
"נגיד שאתה רוצה להזמין לקוח לבית העסק, איך תעשה זאת?" התחלתי לכוון אותו.
"אני אדבר ללקוח בצורה שתלהיב אותו, אדאג שהמקום יהיה נקי ונעי..." הוא התחיל להבין את הרמז.
"אז אני הלקוחה ואתה הזונה שמנסה לשווק את עצמה, עכשיו תזמין אותי להיכנס לתוכך!" קטעתי אותו בדרישה משפילה.
"תזייני אותי בבקשה?" הוא אמר בלחש מרוב בושה, וקיבלת סטירה חזקה לישבנו בתגובה.
"בבקשה, תזייני אותי, בכל הכוח!" הוא אומר מיד בצייתנות ובקול רם יותר, בתקווה שהפעם אהיה מרוצה ממנו. אך שוב זוכה בסטירה חזקה לישבנו.
"בבקשה, תזייני אותי, בכל הכוח, איך שתרצי בכל עוצמה שתבחרי!" הוא מנסה שוב אבל שוב חוטף.
וכך הוא ממשיך להשפיל את עצמו במשך דקות ארוכות בתקווה לקלוע לטעמי ולזכות בזכות להיבעל בתחת, אך לשווא כי יש לי תוכניות אחרות לגביו, והן הרבה יותר משפילות מאשר דיבורים בין ארבע קירות.

כשישבנו קיבל גוון ורדרד מעשרות סטירותיי שהנחתתי ועיניו דמעו מעט, החלטתי להפסיק.
התיישבתי על הספה לצדו, הורתי לו לקום ולהתיישב על ברכיי.
"לא אמרתי לך להרים את המכנסיים!" נזפתי בו כשראיתי אותו שולח יד לעברן.
מבויש הוא התיישב עם ישבנו החשוף על ברכיי וקדמתי את פניו בחיבוק עוטף.
גבר בן 40 יושב על ברכיים של בת 20, על ישבן שהיא האדימה לו, מתנחם בזרועותיה. זאת חוויה מקטינה עבורו אבל גם נורא נעימה, מרגיעה ובעיקר הכרחית עבורו לאחר שמצא עצמו בסיטואציה שזה עתה חווה.
ניגבתי את דמעותיו, נתתי לו להסדיר את נשימתו ונשקתי למצחו.
"הנה מה שאני רוצה שתעשה בשבוע הקרוב" פניתי אליו לאחר מספר דקות רגיעה "דבר ראשון, אני רוצה שתדאג לגלח את האזור עבורי".
הוא נהנהן בהסכמה למשמע דברי וחשב שבזה הסכמה הבקשה, אך שמחתו חלפה מפניו כשמיד הוספתי הוראות לה בקול נוקשה ומאיים.
"ואני אבדוק את זה! אני אבוא 'ללמוד' ביחד עם הבת שלך החל מיום ראשון הקרוב, ואתה גם תהיה זה שתסיע אותי לכאן, מן הסתם. וכשאני אחליט, אני אגיד לה שאני הולכת לשירותים, ואשלח לך הודעה שמשמעותה שעליך לחכות לי בחדר האמבטיה בלי תחתונים ובעמידת המוצא החדשה שלך: עם החזה אל הרצפה וידיים שיפערו היטב את הישבן שלך לקראת הבדיקה יסודית שאערוך לך. ואם אני אמצא ולו שערה סוררת אחת או חוסר אסתטיות מסוג אחר, אתה תיענש. זה ברור?" שאלתי בנוקשות.
"כן" הוא ענה וזכה בסטירה.
" 'כן, גברתי!'. ככה מעכשיו את פונה אלי! זה ברור?" פקדתי עליו.
"כן, גברתי" הוא מיהר לתקן עצמו בצייתנות.
והמשכתי בדברי: "וביום ראשון, אחרי שאני אבדוק אם החור שלך בכלל שווה משהו, אני אתן אגלה לך מה הדבר השני שאני רוצה ממך".
"כן, גברתי" הוא ענה כנוע ומבוהל.
"ילד טוב שלי" שבחתי אותו על צייתנותו וחבקתי אותו מחדש. נתתי לו להניח עלי את הראש, ויכולתי להרגיש איך הוא לאט, לאט נרגע עד כדי שהוא נרדם עלי.
"בוא נשכיב אותך לישון, קטנצ'יק" אמרתי לו בחיוך והנחתי אותו לאט על גבו.
"עכשיו תהיה ילד טוב ותרים את הרגליים באוויר" הורתי בעודי מרימה מן הרצפה את מכנסיו ותחתוניו.
הלבשתי אותו כמו ילד קטן שאינו יכול לבצע זאת בכוחו עצמו וכסתי אותו לאחר מכן בשמיכה, לא לפני שראיתי שהוא נרדם עם חיוך. הבאתי לו נשיקת לילה טוב, ועברתי אל ספה השנייה בשביל לישון.

"בוקר טוב!" הכריזה שירלי בקולי קולות מוקדם בבוקר למחרת.
'זה בהחלט בוקר טוב שאחרי ששחקתי באבא שלך אתמול בלילה' רציתי להגיד לה על מנת שתפסיק עם השמחה הנאיבית שלה, אך כמובן ששתקתי. הסתפקתי בלהשיב לה "בוקר טוב" בקול עייף.
אביה, שמעכשיו הוא הילד שלי והזונה העתידית שלי אם אבחר, מיהר לקום ממקומו על מנת להכין לנו ארוחת בוקר.
ניכר שהוא עשה זאת בעיקר כשירות עבורי, אך כמובן שבישל גם עבור בתו על מנת לא לעורר שום חשד.
לאחר ארוחת הבוקר שירלי הלכה להתקלח, ואני התחלתי להתארגן לקראת חזרתי הביתה.
אביה של שירלי סחב את תיקי עד לרכבו, הוא נורא רצה לרצות אותי וזה היה ברור מאליו שהוא גם יסיע אותי עד למפתן דלת ביתי.
התיישבתי לצדו במושב הקדמי, וזה היה משעשע לראות איך הילדון שלי כלפי חוץ הוא גבר אחראי, עורך דין מרשים עם בית דו-קומתי משל עצמו, נוהג ברכב יוקרתי בכסף שהרוויח בזיעת אפו אבל בתוך-תוכו שנינו יודעים מי הולכת לנהל אותו על אף החזות העצמאית שלו.
כשהגענו ליעד, לקחתי מכיסו את הטלפון הנייד, אחרי מה שלקחתי ממנו בלילה שעבר זה מובן מאליו שאני לא צריכה את רשותו על מנת לקחת ממנו דבר נוסף. שמרתי בו את מספרי לכבוד המצפה לו בשבוע הקרוב, וכשסיימתי הסתכלתי עליו באסרטיביות והוא השפיל מבט. זה היה מספיק על מנת להעביר את המסר ובנימה מסתורית זו יצאתי מן הרכב ונעלמו עקבותיי אל תוך ביתי, מותירה אותו עם מחשבות רבות.

יום ראשון הגיע, ואני קמתי בחיוך. התארגנתי ויצאתי לדרכי על עבר הקמפוס, בידיעה ברורה שהפעם אקבל פיצוי הולם כבר באותו היום על החפירות המאוסות שאני נאלצת לספוג משירלי.
כשהגיע סוף היום, אביה כבר חיכה עם רכבו בשער הקמפוס. בדר"כ שירלי נאלצת לחכות לו, אך הפעם הוא הקדים ברבע שעה.
שירלי כה שמחה כי היא הרגישה שאביה החליט לפנק אותה, אך האמת שזה נועד עבורי. אבל זה הסוד שרק אני והוא ידענו.
"שירלי, את זוכרת שיש לנו מבחן בעוד שבועיים, מה דעתך שנלמד אליו ביחד?" ניצלתי את מצב רוחה המרומם על מנת להציע זאת.
"בוודאי" היא ענתה ללא היסוס וסימנה לי להיכנס לרכב.
יכולתי לראות איך בעקבות נוכחותי החיוך של אביה השתקף במראה הקדמית לאורך כל הנסיעה, נראה עד כמה הוא עוד חייך בהמשך הערב הזה.

כשהגענו לביתה של שירלי, מיהרתי להיכנס עמה לחדרה שבקומה השנייה. השארתי את אביה להתכונן לקראת הבדיקה שתתקיים בעוד כחצי שעה, ואותי השארתי עם מחשבות על ישבנו הפעור שכעת מתכווץ מחוסר וודאות.
וכמתוכנן, לאחר כחצי שעה יצאתי מחדרה של שירלי בתירוץ שאני צריכה להשתמש בשירותים ושלחתי הודעת טקסט לאביה שמבין היטב מה משמעותה.
ירדתי במדרגות אל עבר חדר האמבטיה שבקומה הראשונה, עם חיוך זדוני פרוש על שפתיי כי אני יודעת בדיוק מה יחכה לי שם.
וכשפתחתי את הדלת הוא אכן לא אכזב. הוא חיכה בצייתנות, עם חזה אל הרצפה, ישבן מורם ומפוסק עד קצה גבול היכולת.
הבטתי בו, חסר אונים, מתייצב מושפל בפני בדיקת אף יותר משפילה.
"ועכשיו אבדוק אותך" הכרזתי מיד ורכנתי לעבר ישבנו.
פערתי אותו אף יותר עם אצבעותיי ושמעתי איך מפיו נמלטת אנחת כאב קלה. העברתי אותן במעגלים באזור פי טבעתו, בצורה שעינגה אותו מעט לצד ההשפלה הרבה וגרמה לו לרגע לשכוח שהאצבע מטיילת שם בשביל לאתר שערה סוררת שאולי פספס או גרוע מכך, להבחין בלכלוך מביך.
"אתה נענש" הודעתי בקול קר לאחר בדיקה קפדנית תוך כדי שהנחתתי סטירה חדה על פי טבעתו.
"אבל... השתדל..." הוא ניסה למחות תוך כדי אנקת כאב אך זכה בסטירה נוספת לאזור שקטעה את דבריו.
"אני מקווה שעכשיו אני ברורה יותר" אמרתי.
"כן, גברתי" הוא ענה בכניעה.
"מה שהולך לקרות עכשיו זה שאתה נכנס לתוך האמבטיה ויורד על ארבע" הורתי.
"זה כל העונש?" הוא ענה בפליאה וזכה לסטירה מכאיבה נוספת לאזור שכה צמה למגע מענג וזוכה להפך ממנו.
"אתה רוצה שאני אכפיל את העונש שלך, חוצפן קטן?" גערתי בו.
"לא, לא גברתי!" הוא מיהר להתחנן בכניעה "אני מצטער"
"אתה בהחלט תצטער בשנייה שאטפל בך בתוך האמבטיה, כנס אליה מהר!" ציוותי בקול נוקשה.
הוא קם ממקומו ולראשונה יכולתי לראות קידמת גופו העירום חשופה בפני. הוא חייך במבוכה, ומיהר לכסות את עצמו בידיו.
הפעם הוא זכה בסטירה לפניו.
"אתה ממש מנסה להתחכם היום, אה?" הוספתי לגעור בו.
"אני לא, גברתי, באמת שלא" הוא התחנן תוך כדי שהסיר את ידיו והניח אותן במהרה בצדי גופו.
סרקתי את גופו בשתי עיניי, ראיתי מולי גבר גבה קומה, רועד בחשש, עם שיער מאפיר ולא רק לראשו.
המתחים שעבר עם השנים כתובים בגופו עם כל שערת שיבה שנמצאת על ראשו, זקנו וחזהו. לא מפתיע שהוא מחפש דמות שתאסוף אותו אל זרועותיה המגוננות בנוקשות. יכולתי בעיניו הירוקות כמה מובך הוא, כמה הוא מרגיש חסר אונים ומשתוקק שאגיד משהו, שאתן אישור שהוא מוצא חן בעיני, שאני אוהבת את שאני רואה ורוצה בו.
כזה כוח יש לי בידיים וזה כשאני אפילו לא אומרת או עושה דבר מלבד להיות נוכחת מולו.
"אתה כל כך יפה" אמרתי בחיוך, ויכולתי לראות כיצד גופו המתוח נרפה ושפתיו משקפות את החיוך שלי בדיוק באותה צורה שהוא נפרש על שפתי.
"ועכשיו עוף לתוך האמבטיה!" קטעתי את הרגע הקסום בבת-אחת והוא מיהר לבצע.
הוא התמקם על רצפת השיש הלבן של האמבט, וכששמעתי את צליל ברכיו נוקשות בקרקעית, רכנתי לכיוונו והכרזתי בטון מזלזל "ומה יש לנו כאן? אבא על ארבע, וזה אפילו מתחרז" ובכך הבהרתי לו שמעמדו בעיני אחרים לא עושה עלי שום רושם.
והוא השפיל מבט למטה, הסתכל היטב על המקום הנמוך בו הוא נמצא ולאו דווקא בגלל התנוחה הפיזית.
משכתי בשיערו קלות ובכך הסטתי את ראשו בעודי לוחשת לו "זוכר שאמרתי שאני יכולה להפוך את זה אפילו ליותר כואב?" כמעין שחזור של הלילה שנחקק היטב בזיכרונו.
"כן, גברתי" הוא ענה בכניעה.
"אז עכשיו אני לא רק אומר אלא גם אעשה!" המילים שיצאו מפי הוסיפו חשש נוסף לליבו.
שלפתי את ראש המקלחת מצינורו. הילדון לא רואה מה אני עושה ממקומו מתחתי, והוא יכל רק להריץ תסריטי אימה על סמך צלילי הפירוק שמילאו את חלל החדר.
הוא לא העז לזוז ממקומו, אפילו לא להסיט במעט את מבטו על-אל על מנת לקבל רמז. הוא מציית, הוא בוחר לסמוך עלי על אף הקושי שבכך.
החזקתי בקצה הצינור ומשכתי אותו כך שיראה אותו אל מול עיניו.
"מה הדבר הראשון שאמרת לי שתעשה בשביל למשוך לקוחות לעסק?" שאלתי.
"אשמור על המקום נקי, גברתי" הוא השיב, צינור האמבטיה לנגד עיניו לא מותיר ספק לגבי התשובה הרצויה.
"אז עכשיו אני אלמד אותך איך לשמור על המקום נקי" התחלתי להחדיר את הצינור אל תוך ישבנו "אלמד אותך בצורה עמוקה ויסודית!" הוספתי עם חיוך נבזי.
הפעלתי את זרם המים והחלטתי להשתעשע בו קצת בעודו מתמלא.
"אז, מה אתה מקבל עכשיו?" שאלתי על מנת להשפילו.
"ח...ח...חוקן, גברתי" הוא ענה בגמגום.
"דבר ברור!" הקשתי עליו במטרה לשמוע את התשובה המפשילה.
"חוקן, גברתי" הוא ענה בקול וברור.
"ואיך אתה מקבל אותו?" המשכתי בחקירה המשפילה.
"על ארבע, גברתי" הוא השיב.
"על ארבע ו....?" הגברתי את זרם המים על מנת להקשות עליו אף יותר.
"על ארבע ומפושק, גברתי" ניסה שוב.
"על ארבע ומפושק ו...?" לא ויתרתי.
"על ארבע ומפושק ועם צינור עבה בטוסיק, גברתי" הוא ענה כל כך מובך, משתמש במילה הילדותית כיאה לילד שהוא.
"ולמה יש לך צינור בטוסיק?" המשכתי בהשפלה בדיוק כשהוא חשב שהוא סיפק תשובה תגרום לי להפסיק.
"כי הייתי ילד רע ומלוכלך, גברתי" הוא ענה והפעם עם אנקת כאב מרוב המים שמילאו בינתיים את ביטנו.
"וזה מה שמגיע לך!" הכרזתי.
"וזה מה שמגיע לי" הוא חזר בקול כנוע על דברי כהסכמה ולאחר מספר אנקות כאב הוסיף "גברתי". ניכר עליו כי הוא מנסה לרצות ולהיות ילד טוב גם כשזה לא קל.
כביתי את זרם המים ושלפתי את הצינור הטחוב בין פלחיו.
"עכשיו, אתה תחזיק את המים בפנים בכוחות עצמך, כמו ילד טוב!" הורתי לו והתיישבתי על שרפרף שמרוחק מעט מן האמבט וכך יכולתי לצפות במתרחש מזווית טובה יותר, חשופה יותר ומשפילה יותר בעבורו.
והמתרחש מול עיני הוא אדם שעד לפני שבוע שלט בכל אספקט בחייו, בעבודתו, בנכסיו ובבתו וכעת בקושי מסוגל להמשיך לשלוט על סוגריו.
אך הוא כל כך משתדל עבורי וזה ניכר עליו בכל אנקת כאב נוספת, בכל אנחת שמוסיפה להיפלט מפיו, בכל שרירי שהוא ממשיך בכל כוחו לכווץ למען המטרה שאני הצבתי עבורו.
"אז מה אתה לומד עכשיו, ילד שלי?" שאלתי לאחר דקות ארוכות בקול רם.
"להיות נקי עבורך, גברתי" הוא ענה באנקות תוך כדי שמכווץ את אגרופו מכאב.
קמתי מן השרפרף הקטן, נגשתי לעברו. הוא וודאי חשב שאשים סוף לייסוריו אך במקום זאת זכה לסטירה חדה ופתאומית על ישבנו.
הכאב היה כה פתאומי, עד שהוא איבד שליטה ומעט מן המים החלו לזרום מישבנו בזרם קל במורד רגליו.
"כוס עמק!" הוא זעק באכזבה מעצמו.
"איזה פה מלוכלך יש לך!" לראשונה הרמתי עליו את קולי "כנראה שלא רק פתח אחד שלך צריך לשטוף בצורה יסודית" הכרזתי, בעודי מרימה סבון מוצק שנח על סף האמבט.
הוא פתח את פיו עוד לפני שהפסקתי לקרב את הסבון לפיו, הוא הפנים היטב את מקומו וקיבל על עצמו את רוע הגזרה.
"זה ילמד אותך לדבר יפה, כמו שמצופה מילדון כמוך!" נזפתי בו בעודי מבחינה כיצד הבעת הגועל מתחילה לעטר את פניו היו מכווצות מהלחץ שעליו לשמור בבטנו, כאשר חלל פיו החל לארח בתוכו את הסבון המריר.
הוא הביט בי בעיניים חסרות אונים כמנסה למצוא ולו שמץ של נחמה בפני הנוזפות, כמנסה לקלוט ולו שבריר שניה של חיוך על שפתי שיאשר לו שלא זנחתי את חיבתי אליו.
התחלתי ללטף את ראשו בעדינות, העברתי את אצבעותיי בין שורשי שערו ראש המאפיר, כאילו חרשתי את קרקפתו עם קצותיהן.
"כשאני אצא עכשיו מן החדר, עליך להתרוקן, לנקות עצמך ולאחר מכן לחכות לי מוכן לבדיקה נוספת, על הברכיים בפינה בקיר הנגדי לאמבטיה" הורתי לו בקול רך ומרגיע בעודי מציבה על מקומו.
הוא מהנהן בראשו, נוהם משהו שנשמע כמו "כן" בעוד קצף יוצא מפיו.
"אתה רשאי לירוק" אפשרתי לו בעודי שולפת את הסבון מפיו.
רוק מהול בקצף סבוני נחת על קרקעית האמבטיה בקול המזכיר חבטה קלה, ומפיו נשמעת אנחת רווחה.
הזדקפתי ויצאתי מחדר האמבטיה, עם עזיבתי את ידית המתכת מאחורי, יכולתי לשמוע אותו מבעד לדלת מתרוקן בבת-אחת אל תוך האסלה בליווי אנחת רווחה שנקטעה מהר לנוכח הידיעה שאני לוודאי שמעתי הכל, שכן לא שמע אותי פוסעת ולא צעד אחד. אני רק יכולה לדמיין לעצמי כמה שפניו אדומות כעת מבושה, למזלו הוא יכול לקבור אותן עמוק בפינת הקיר ולא ליצור איתי קשר עין בינתיים. כי אם הייתי בפנים, לוודאי שהייתי דורשת זאת, שכן דבר ממני הוא לא ארשה לו להסתיר.
אך הוא לא ייהנה מרגע החסד הזה, כי אני עוד אחזור, והוא יצטרך להתמודד עם התגובה שלי ברגע שזה יקרה. כעת העונש שלו הוא לתאר זאת בנוסף לחוסר הוודאות שכבר יש לו בנוגע לדרישה השנייה שלי ממנו שתגיע באותו הזמן.

אם לא די בכך שעליתי לקומה למעלה בחוסר חשק, עם תחושת רטיבות בין רגלי עקב שהתחרש לפני רגעים ושאינה בה לידי סיפוק, התחלתי לשמוע את שירלי מקטרת על התעכבותי בחדר השירותים.
'מה אני אעשה שהאבא הזנותי שלך היה צריך לחטוף משמעת!' רציתי להשתיק אותה עם אמרה שאני לא יודעת את מי מבין שניהם היא תשפיל יותר, אך כמובן שתירצתי את התעכבותי בתירוץ מתקבל על הדעת.
המשכתי עוד כחצי שעה ללמוד עם שירלי, והפעם תירצתי את הפסקת הלימודים בכך שאני אכין לשנינו ארוחת ערב בתמורה לכך שהיא תסכם את הפרק הבא. אני כמובן לא אעשה את זה, אלא הילדון שהיא קוראת לו אבא ש"במקרה ייכנס למטבח" וייקח על עצמו את התפקיד "מיוזמתו".
עם שובי לקומה התחתונה, כאשר פתחתי את דלת חדר האמבטיה, ראיתי כיצד הוא ממתין לשובי בצייתנות, ערום על ברכיו עם פניו לפינת הקיר.
הוא אינו יכול לראותי, אך הוא שומע היטב את צעדי הולכים וגוברים והוא מסתמר למשמעם.
גררתי את שרפרף האמבט למרכז החדר, וקול החריקה ממש העביר בו צמרמורת מן הלא נודע.
"בוא אלי, קטן שלי" קראתי לו, בקול עדין שסותר את כניסתי הדרמטית.
הוא התרומם מברכיו והסתובב עם פניו אלי, יכולתי לראות כמה אדומות הן נעשו ממשקלו שהשעין עליהן במשך כחצי שעה.
"לא אמרתי לך לקום, אמרתי לך לבוא!" אמרתי בעודי תופסת בידו וגוררת אותו על עבר הרצפה "בזחילה, מתוק שלי" הוספתי באותו הקול העדין שסותר את המתרחש.
הוא זחל מעט עד שניצב על ברכיו מולי וזכה לליטוף עדין על ראש בליווי המחמאה "ילד טוב".
"ועכשיו, תעלה מעלה הברכיים שלי ותפשק את הרגליים היטב" הורתי.
כאשר הוא התמקם בתנוחה המשפילה, התחלתי ללטף אותו בירכיו בעדינות, עליתי עם ידי אל ישבנו. בעודי מעבירה אותה במעגלים החלתי לפשק את ישבנו, ללא שום אזהרה לגבי תוכנותיי להפר את פרטיות גופו, איני זקוקה לה יותר.
הוא יכל להרגיש את עיניי הבוחנות מסתכלות בדקדקנות על האזור האינטימי ביותר בגופו, שופטות אם הוא לטעמי ויעיל עבורי כאילו היה למוצר לשימושי.
"ילד נקי ויפה" החמאתי לאחר דקות ארוכות של בדיקה, והסרתי את החשש מליבו.
"אבל אתה צריך לחטוף קצת בטוסיק, כי חסרה לך קצת משמעת" והחזרתי את החשש לליבו באחת.
"גברתי, בבקשה לא" הוא החל להתחנן.
"בדיוק על זה אני מדברת!" עניתי בנזיפה והתחלתי לסטור לישבנו.
הוא תפס בחוזקה ברגלי שמאלית, כמנסה לשאוב ממנה ביטחון בעוד ידי הימנית מטילה עליו משמעת.
צלילי בכי ליוו את קולות שרירי הישבן הנחבטים, לא כי הכאתי אותו חזק מדי, אלא הוא פשוט הרגיש מושפל ומותש מכדי להחזיק זאת פנימה ולהמשיך לשחק עצמו גיבור גדול.
"זהו, יפה שלי, סיימנו" אמרתי לו בעודי הושבתי אותו על ישבנו האדמדם על ברכיי.
הוא חיבק אותי והוספתי לבכות לתוך כתפי, בעודי מלטפת את שערו.
כזו חוויה מקטינה זו להיות גדול ממני בכל אספקט אפשרי: בגיל, בגובה, בהכנסה הכספית, ובכל זאת להיות זקוק להתנחמות בזרועותיי כילד קטן, כאילו הן האוויר שלו לנשימה.
כשהוא נרגע, ניגבתי את דמעותיו והתחלתי לבשר לו על הדבר הבא שאני רוצה ממנו.
"מתוקי, אתה יודע שאני רוצה לעשות לך נעים, נכון?" שאלתי בעודי מוסיפה ללטפו.
"כן, גברתי" הוא ענה בקול מיופח.
"ואיפה אתה הכי רוצה שאני אעשה לך נעים?" המשכתי.
"שם... למטה" הוא ענה נבוך.
"איפה?" הקשתי.
"ב...ב...חור" גמגם והסמיק.
"ואיך עושים נעים שם, אתה יודע?" הבטתי בו בחיוך.
הוא הביט בי, נבוך וענה "לא ממש, גברתי"
"יש אביזרים מיוחדים שיכינו אותך" הסברתי "ואני רוצה שתהיה ילד גדול ובשבוע הבא, אם תוכיח שאתה ראוי, אתה תקנה אותם לבד".
הוא הביט בין במבט נבוך, הוא יודע שמחאה לא תעזור לו, והוא גם מעוניין למחות כי הוא רוצה להרוויח ביושר את המגע המענג שלי. רק עוד קצת והוא משיג אותו, הוא לא יכול לוותר עכשיו.
"כן, גברתי" הוא ענה בכניעה לאחר שתיקה מביכה.
"ועכשיו, אני אלביש אותך ואתה הולך להכין לי ולבת שלך ארוחת ערב" אמרתי בעוד מקימה אותו מברכי.
הסתכלתי לראשונה על ערימת הבגדים על הרצפה, וכאשר הרמתי אותם בידיי ראיתי כמה אלגנטיים הם.
הלבשתי לפלג גופו התחתון את מכנסיו השחורים והמחויטים, וכפתרתי את חולצתו הלבנה במורד חזהו, לאט-לאט הילדון הערום והפגיע חוזר להיות העורך הדין המוצלח שהוא כלפי חוץ.
אבל המבט שלו, הצורה שבה הוא מביט בי, מסגירה שהבגדים לא באמת עושים את האדם אלא מה שהוא מרגיש בלב קובע.
אני יוצאת מחדר האמבטיה והוא מצטרף אחרי לאחר מספר דקות, על מנת לבצע את שהוטל עליו.
שירלי ירדה למטה בדיוק בזמן לארוחה. היא התיישבה בשולחן העגול במושב ביני ובין אביה עם חיוך נאיבי, שהרי גם בחלומה הפרוע ביותר היא לא תנחש את אשר עוללתי לו לפני שירדה למטה וחזתה בנו נוכחים בתמימות במטבח. היא בחיים לא תגלה שהוא יושב כרגע על ישבן מסומן וחור מסובן, הנושאים את הסוד שלנו מתחת לבגדיו, וכמה אני גאה בו על כך.

וכך העברתי את שאר שבוע בלוליינות בין בדיקה יסודית וענישה בעת הצורך לילדון, לבין תירוצים לשירלי הנאיבית.
הילדון השתדל כל כך יפה להיות נקי ועם ישבן מזמין שעורר את יצרי, ועל כך החלטתי להעביר אותו לשלב הבא בדרך לזכות להיבעל על ידי.
"אתה זוכר מה ספרתי לך שיקרה אם תשתדל להתנהג יפה השבוע?" לחשתי לאוזנו כאשר ישבתי על ספת הסלון בינו ובין שירלי ששקעה בחדשות סוף-השבוע והייתה עיוורת למתרחש.
והוא הנהן בראשו בעדינות למשמע דברי.
"ביום ראשון הקרוב זה יקרה. אתה תקבל ממני הודעה כאשר אגיע הביתה בשעות אחר-הצהריים. תתקשר אלי לאחר מכן כשתהיה ברכב" הוספתי בלחש לאוזנו.
כאשר הרמתי את מבטי לפניו ראיתי איך בשפתיו הוא מבטא ללא מילים "כן, גברתי" וחייכתי אליו.

כאשר הגיע לו סוף כל סוף סופו של יום ראשון וחזרתי לביתי מיום לימודים מתיש, שלחתי הודעה לילדון בה ביקשתי ממנו להתקשר אלי והוא עשה זאת מיד.
"הלו?" שמעתי אותו מוציא מפיו בקול נרגש.
"מתרגש, יפה שלי?" שאלתי.
"כן, גברתי" הוא ענה בהתלהבות.
"אני אשלח לך כרגע כתובת של חנות לאביזרי מין, שים אותה ב- waze, סע לשם ותשאיר אותי על רמקול" צוויתי עליו.
כאשר שמעתי את צליל מנוע רכבו מתניע מבעד למכשיר הסלולרי שלי, התחלתי לחלק את הוראותיי:
"אתה עומד להיכנס לחנות הזו, עם הטלפון על רמקול בכיס חולצתך, אני רוצה לשמוע היטב מה אתה עושה בחנות ואם זה לא יהיה לרוחי אתחיל לדבר ולחלק לך הוראות, תחילה בשקט אך במידה ותתרשל אדרוש ממך בקול רם ומול כולם לתת את הטלפון למוכר ואתה רק יכול לנחש כמה תרגיש מושפל" אמרתי בקול נוקשה ויכולתי לשמוע שהוא מתחיל להתנשם בחשש.
"כן, גברתי" הוא ענה באנחה כבדה.
כאשר שמעתי את הרכב נעצר, דחקתי בו לצאת לעבר המשימה שהוטלה עליו. "זוז" ציוותי עליו בנוקשות.
הוא הכניס את הטלפון לכיסו, יכולתי לשמוע את רישוש בד חולצות בעת שעשה זאת.
כשהצליל נעשה צלול אני ידעתי שהונחתי בבטחה קרוב לליבו, תרתי משמע.
כשהוא נכנס לעומקה של החנות, שאלתי אותו בלחש מה הוא רואה.
הוא תיאר לי את הפרטים השונים ביישנות וצחקוקי מבוכה. כאשר התמהמהות הזו נמאסה עלי הרמתי עליו את קולי וציוותי "גש אל המוכר ותביא לו את הטלפון מיד!" ומיד שמעתי קולות פליאה מצד שאר הלקוחות ואותו מתנשם בחרדה לנוכח תשומת הלב המביכה הזו.
"אהמ..." יכולתי לשמוע אותו מגמגם ואת אחד המוכרים ברקע שואל "מה?" בקוצר רוח.
"הלו?" ענה לי מיד קול של גבר זר. זה הוא לוודאי המוכר שהבין את הרמז ולקח הנייד מידו.
"הוא צריך משהו לדחוף לתחת, תמליץ לו על משהו טוב" הודאתי למוכר.
שמעתי את המוכר מצחקק באדישות וחוזר על דברי בדרך אגב "הוא רוצה משהו לדחוף לתחת?" ורק יכולתי לנחש כמה הפנים של הילדון אדומות עכשיו מבושה למשמע דברים אלו. מילים שהוא התייבש להוציא מפיו וכעת נאמרים כלפיו מול קהל.
"איזה מוצר ובאיזה גודל?" שאל אותי המוכר.
"תשאל אותו" בכוונה הקשתי על הסיטואציה המשפילה.
"מה אתה מחפש ובאיזה גודל?" פנה אליו המוכר בנוסח מעט שונה.
"על... על... על מה אתה ממליץ?" גמגם בתגובה הילדון בביישנות.
"תהיה ספציפי ואמליץ" ענה המוכר בחוסר סבלנות.
"אין לי מושג" הוא ענה בחוסר אונים, מתפלל בליבו שאציל אותו מהסיטואציה המשפילה.
"תן לו חרוזים אנאליים בגודל סטנדרטי וחומר סיכה" אמרתי באנחה למוכר.
"חרוזים אנאליים וחומר סיכה לבחור שכאן" שמעתי את המוכר צועק אל עבר אחד העובדים שעמד על יד המחסן ולא הותיר ספק לאף אחד מנוכחי החנות בשאר לנעשה.
"שמחתי לעזור" ענה לי המוכר, שללא ספק הבין עם מה הוא משתף פעולה.
"מוזמן או אשראי?" שמעתי אותו שואל את הילדון, ולאחר מלמול מושפל מצדו כתגובה, נשמע צליל הדפסת החשבונית שאישר עבורי את התרחשות הרכישה.
הטלפון חזר לבעליו והוא מיהר לענות "תודה, גברתי" בקול נסער שמתלווה לריצתו המהירה לעבר לרכבו.
"ילד יפה שלי, אני כל כך גאה בך" אני מרגיעה אותו במרחבו הבטוח ברכב, שבו הוא יושב נסער ומתנשם. "עכשיו הגעת לשלב האחרון, אני רוצה שתיסע לביתי" ציוותי לאחר מספר דקות רגיעה, וניתקתי את השיחה.

לא פקפקתי בשנייה בכך שהוא יגיע גם ללא השגחתי הצמודה.
ולאחר כחצי שעה אכן הוא הופיע בדלת ביתי, דפק עליה בהתרגשות.
כאשר פתחתי את השער שמכניס אותו לשלב המיוחל האחרון, ראיתי אותו בפתח מסמיק עם השקית בתוכה נמצא השלל שדרשתי ממנו לקנות. נשקתי למצחו כתגובה לנוכח מראה מלבב זה, והובלתי אותו בידיו לחדרי.
"וואו" הוא התפעל כשנכנס לחדר "זה כל כך יפה, גברתי" הוא הוסיף בעודו סובב את מבטו בפליאה ברחבי החדר.
הוא הרוויח זאת ביושר, ולכן יצרתי בחדר אווירה רומנטית ורגועה שכללה רואות עמומים, מצעים לבנים שעליהם הונחו עלי כותרת של ורדים.
שלפתי את השקית עם המוצרים מידיו והנחתי את תוכנה על המיטה שכבר היו בה עוד אביזרים שישמשו אותנו בערב זה.
הוא הביט בהם במבט נרגש, כמו ילד שנלקח לחנות צעצועים שלא יכול להתאפק ולהסתפק רק בהתבוננות במוצג בחלון הראווה, אך הוא לא מעז לגעת בהם ללא רשותי. על אף האווירה המפנקת, הוא זוכר היטב את מקומו.
"אתה רשאי לגעת" אישרתי לו לספק את סקרנותו לאחר שהבטתי במבטו המסוקרן.
הוא שלח יד אל עבר כל אחד מן הצעצועים, ועטף אותן בכף ידו על מנת להרגיש בעוביהם. הוא נשם עמוקות לנוכח המגע המוצק שלהם שהוא עתיד להרגיש עמוק בתוכו.
בעודו שקוע בחקירתו הסקרנית, נצמדתי מאחוריו ובעזרת ידיי הצמדתי אותו אלי וקטעתי את מחשבותיו באחת. רק בדבר אחד הוא יתרכז כרגע, וזה בי. או ליתר דיוק, בידיי שכעת מתחילות לממשש אותו להנאתי, ולהפשיט אותו בקצב אותו אני מכתיבה.
כאשר פרמתי את כל כפתורי חולצתו והפשלתי מעט את מכנסיו, התיישבתי על קצה המיטה וגררתי אותו קלות לישיבה על ברכיי.
בעודו יושב עלי הורדתי ממנו את חולצתו לגמרי, והשפלתי את מכנסיו בליווי תחתוניו עד סופם, מותירה אותו עירום ופגיע בזרועותיי.
הרמתי בידיי את אחד הדילדואים והתחלתי להעביר אותו על שפתיו, והוא מיד הבין שעליו למצוץ אותו בתשוקה רבה, כאילו היה לאיבר אמיתי.
צלילי יניקה החלו למלא את חלל החדר בליווי צווים משפילים מצדי שימצוץ יותר טוב כמו הזונה שהוא
לאחר דקות ארוכות של מאמץ שלפתי את הדילדו מפיו והורדתי אותו במורד גופו העירום, מותירה שובל של רוק קר ונוצץ בדרך ליעד.
"ועכשיו, תבקש יפה שאכנס לתוכך" דרשתי ממנו.
הוא החל להתחנן במשך דקות ארוכות, תיאר איך הוא יקבל בתחת בצורות הכי משפילות להנאתי, הוא עשה הכל בשביל שהפעם אסכים לבעול אותו ולא אטיל עליו עונש נוסף.
בתגובה דחפתי אותו על המיטה כך שישכב על גבו, והתיישבתי מעליו בצורה שריסנה אותו תחת משקלי ומיד תפסתי בפרקי ידיו והגבלתי את תנועות באופן סופי.
"אבל...." הוא החל ללחוש בקול מאוכזב החושש מן הענישה שבאופק, אך זכה לנשיקה ארוכה באופן מפתיע.
לאחר כמה רגעי פליאה, הוא התמסר עליה עם כל כולו.
"הסרתי את ידי מפרקי ידיו ונתתי להן לחקור עוד מגופו עד שהן עשו דרכן אל ישבנו ואז שאלתי בחיוך
"אתה רוצה אותי בפנים?"
"כן, גברתי" הוא ענה מיד.
"תראה לי איך" הושטתי לו את הדילדו נוטף הרוק בתגובה, ואז קמתי ממנו והתמקמתי בין רגליו שפישקתי היטב.
הוא החזיק בו, נבוך מן הבקשה. אך אני לא וויתרתי לו ותפסתי בידו וכיוונתי אותה לישבנו בכוח.
הוא החל לאט, לאט להחדיר אותו בכוחות עצמו, ויכולתי לשמוע איך הוא מתנשם ככל שהוא מחדיר אותו עמוק יותר.
"מהר יותר!" צוותי עליו בליווי סטירה חזקה לאחד מפלחי ישבנו שזירזה אותו.
הוא החל לזיין עצמו מהר, ולהתנשם מהר יותר ויותר עד שנשימותיו התחלפו בגניחות שגם עוצמתן עלתה בהדרגה.
"מעכשיו רק ככה אתה מאונן!" הודעתי לו "וכמובן שרק באישורי".
"כן, גברתי" הוא ענה בצייתנות לדרישה להתנתק מגבריותו לעד, מבעד לגניחות שהתעצמו אף יותר כשתפסתי בידו בחוזקה החדרתי את הדילדו אף עמוק יותר לתוכו, ואז קטעתי את עונגו באחת עם דרישה יותר משפילה "עכשיו תתמקם בעמידת המוצא שלך".
הוא עשה זאת מיד, והתמקם בצורה מושלמת בטבעיות. במשך שבוע הוא הרי אולף לכך, כך שזה לא מפתיע שהוא הפנים מה מצופה ממנו ואיך לעשות זאת לשביעות רצוני.
כשהוא בתנוחה הזו, חשוף ומפושק, הוא יודע שאני עתידה להתעסק עם פי טבעתו, אך כעת זה יהיה שונה מהשבוע שחלף.
הרמתי בידיי את החרוזים האנאליים שקנה אותם לא רק בכסף אלא גם בעבור השפלה נוראית, והתחלתי להעביר אותן בין פלחיו, מעלה ומטה.
"בוא נראה אם הם השתלמו את שעברת היום" אמרתי בעודי התחלתי לחדיר אותם לתוכו, חרוז אחר חרוז.
כל חרוז, שהיה יותר עבה מקודמו, נבלע מיד לתוך פי טבעתו הרעב וקודם בברכה מפיו בצורת גניחה עמוקה יותר מקודמתה.
כאשר הגעתי לסופם של החרוזים, שלפתי אותם באחת בעזרת הידית שלאורכה הושחלו כולם, והגניחות ירדו בטון קולו בסדר יורד מהעמוקה ביותר עד לשקטה.
הותרתי את החור שלו פעור ומיותם, מתכווץ לו בציפייה להיחדר שוב. לו רק היה רואה איך הכוס הגברי שלו מגיב הוא לוודאי היה כה מובך, אך זה לא בתכוניותיי כעת כשהוא מתנהג כל כך יפה.
חגרתי את הסטרפאון למותניי ושימנתי אותו היטב. התחלתי ללטף את גבו שהוא קימר לקראתי כמו חתלתול מיוחם. כשידיי הגיעה לגבו התחתון, תפסתי בישבנו והתחלתי ללוש אותו בעזרת כפות ידיי, כמו במעין עיסוי שמשלב בין עונג לכאב, ונתתי לאצבעותיי המסוככות להחליק את דרכן מישבנו לתוך פי טבעתו עד חדרו עמוק לתוכו והרגישו את דופק ליבו מבפנים.
כשהרגשתי שנקבו גמיש מספיק סביב אצבעותיי, תפסתי במותניו ונעצתי עצמי עמוק בתוכו.
התחלתי לנוע בתוכו בהדרגה, עד שהקצב הפך לזיון מהיר שגרם למיטה מתחתינו לחרוק אף יותר בקול רם מעוצמת גניחותיו.
שלחתי אחת מידיי לפיו ואטמתי אותו בעודי מסיטה את ראשו לאחור בכוחניות, וכאשר טיפלתי במוקד הרעש הראשון העברתי את גופו כשעודנו חדור, כאילו היה לי לבובת מין, לתנוחה שבה הוא ירכב עלי בעוד ייווצר בנינו קשר עין אינטימי ומביך כאחד.
העברתי את שתי ידיי על פלחיו ופשקתי אותם בחוזקה בעודי נועצת אותו בחוזקה עלי, ואז מרימה אותו מעלה רק בשביל לנעוץ אותו שוב מחדש ואף יותר בחוזקה, מספר פעמים.
"עכשיו את תרכב בכוחות עצמך! אני אחזיק אותך חזק ולא אתן לך לזוז מילימטר, וחסר לך אם מרוב מהירות תאבד שליטה והדילדו ימצא עצמו בחוץ!" איימתי עליו.
כעת הוא לא יכול להתמסר גם לעונג וגם אלי כפי שעשה עד כה, אלא רק אלי. חסר לו שדעתו תוסח ולא אהיה מרוצה מרכיבתו.
הוא החל להרים את עצמו מעלה ומטה בעזרת ברכיו שהיו נעוצות אל נגד המיטה, נזהר שלא לעשות זאת בצורה מהירה מדי על מנת שהדילדו לא יחליק, אך השתדלות זאת לא הועילו לו אלא זה זיכה אותו בסטירה חזקה לישבנו מאחת מכפות ידיי שהייתה קודם לכן נעוצה בחוזקה בו.
"מהר יותר!" ציוותי.
הוא החל להגביר את הקצב, וזכה לעוד ועוד סטירות עד שהגביר את מהירות עד קצב גבול יכולתו.
הוא הרגיש כאילו הוא רוכב על סוס פרא, ונדרש לשמור על ריכוז רב על מנת שלא לאבד שליטה וליפול.
זה אפילו יותר קשה מרכיבה על סוס חסר מעצורים, כי נוסף לכך גירוי עמוק בתוך גופו שלא מפסיק לנסות לגרור אותו לעבר איבוד שליטה.
אך הוא נשאר יציב במקומו, ממלא אחר הוראותיי ואם אפילו לשנייה העז לאט את הקצב זכה בסדרת סטירות חזקות לישבנו שלא הכאיבו לו רק מבחוץ, אלא הרטיטו בפנים את הסטרפאון בצורה לא נוחה שהחזירה אותו לתלם.
כשרגשתי בכמה שישבנו בוער מבעד לכפות ידיי, תפסתי בגבו והצמדתי אותו אלי בחיבוק עוטף ונעים, נתתי לו לנוח בזרועותיי בעודי מניחה אותו על גבו כמו הקטנצ'יק חסר האונים שהוא.
התחלתי לנשק אותו בתשוקה בעודי מוסיפה למלא את גופו בנוכחותי. זה הרגע שבו הוא הבין סופית שהוא שלי, שהוא הילדון היפה שלי ששייך רק לי, שלא משנה באיזו קשיחות אנהג בו, בסופו של דבר תמיד אנחם אותו בזרועותיי האוהבות והעוטפת.
ואם ברגע הזה מובן עבורו שהוא שלי, למה זה בדיוק יהפוך אותי בעבור שירלי?

Noboru Wataya - אני אוהב את זה שאת כותבת סיפורים לאורך זמן ולא מקלידה כמקשה אחת. יפה!
ומה את בשבילה? כל הסיפור הוא סוג של סינדרלה הפוכה לחלוטין?! משהו כזה? אפשר לפתח את זה לאלוהים יודע אילו כיוונים :)
לפני שנה
ArchAngel​(שולטת) - דברתי עכשיו עם מישהו בצ'ט שפיתח את זה לפנטזיה שבה אני שולטת בשניהם.
זה הצליח לו כי אני ביקשתי להפוך אותה מהבת שלו לבן שלו, ואז בהחלט יש לי סיבה לזרום על זה :)
מפה לשם, אני צריכה למצוא לעצמי נשלט מבוגר ואחד צעיר ולשחק איתם ביחד ב"משפחה" :)
לפני שנה
Noboru Wataya - למה לא למה לא... יכול היות אדיר!
לפני שנה
Nimrodz - מדיהם!
אני חושב שזה לא הפורום הנאות לנמק למה זה מדהים. עם זאת, לדעתי, אחד האלמנטים שהופכים את הסיפורים שלך לנפלאים הוא אלנטי ההפתעה- ושוב, אחד האלמנטים מבין שורה. ראיתי את אלמנט ההפתעה בסיפורים שלך- בין היתר- במעבד בין החיים הרגילים ״הנורמליים״ לבין חיי הבדסם. בהשוואה לסיפורים בדסמיים שמתחילים מנקודת מצב בה הנשלט כבר נשלט והשולטת כבר שולטת, בסיפרים שלך את מתארת איך האב עורך הדין, הסטודנט הנדחה, השליח או המוכר - שמתנהלים בחייהם הנורמלים ואין להם שמץ מושג על בדסם- הופכים להיות נשלטים שלך.

למרות שאני כבר נמצא בעולם הבדסמי, כל פעם שאני קורא סיפור שלך -ואני מניח שגם אחרים- אני מרגיש את הגירוי שנובע מהמהפך הזה.

לא לדבר על אלמנט ה-״ילד שלי״ זה לגמרי מטריף, אבל שוב זה אולי לא הפורום.

תודה לך
לפני שנה
ArchAngel​(שולטת) - אני שמחה שאתה נהנה מהקריאה :)
תודה על המחמאה הכנה והמפורטת :)
לפני שנה
yoels1​(אחר) - כל סיפור לך יותר מדהים מקודמו...את מדהימה
לפני שנה
pamcrossit​(נשלט) - וואו סיפור עוצמתי כל כך - אני מת על איך שאת כותבת... אחרי שהצבעתי לך בתחרות הסיפורים הקודמת מחכה כבר להצביע עבורך בתחרות הבאה...
לפני שנה
כדורית - איזה סיפור מדהים.
תלמדי את התסטריטאים של גוונים של אפור...
לפני שנה
כוכב בודד​(נשלט) - סיפור טוב. סיפור המסגרת, האבא והחברה של הבת שחוק כמו הקולנוע האמריקאי (American Beauty הראשון שקופץ בראש), אבל זה נהדר לקרוא על זה מנקודת המבט של החברה.
לפני שנה
ArchAngel​(שולטת) - בדר"כ כשזה אבא והחברה של הבת, אז הוא הדמות הסמכותית.
פה זה הטוויסט :)
לפני שנה
קמיליה​(נשלטת) - את כותבת נפלא.
נהנתי לקרא את הפוסט המדהים הזה.
סחתן עליך ועל השולטת שבך.
לפני שנה
ArchAngel​(שולטת) - תודה :)
חייכת אותי עכשיו :)
לפני שנה
כלבלב נסתר​(נשלט) - וואווווו את כותבת כל כך מדהים. מרגש. עוצמתי. מחרמן. מושקע להפליא
לפני שנה
Anakin - מאוד נהנתי מהסיפור שלך :)
תודה
לפני שנה
מתחלףף​(מתחלף) - וואי מחרמןןןן אפשר להיות לך לנשלט?
לפני שנה
chastityfmdm​(נשלט) - הסיפור הכי מושלם שקראתי!
צריך לכרוך אותו ולשלוח למדפים :)
ראיתי תחרות סיפורים בכלוב.. אז זה חייב להיות שם ולהיות הזוכה בלי לזלזל באף אחד.
כותבת מושלם.. נכנסתי לתוך הפוסט ;)
לפני שנה
Aצועני​(אחר) - ארוך ארוך
ברם ממצא מקיף
וגם בתול (ה) שכמוני בהחלט
מהנה
לפני שנה
tight_mike​(נשלט) - כתוב נפלא
לפני שנה
tight_mike​(נשלט) - רואה שכתבתי שזה כתוב נפלא ... יהיה המשך?
לפני 5 חודשים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י