סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

בלדה לחופש

אנחנו אבודים, מילמל אז הפצוע
אתה לא עוזר עם הגישה הזו, ענה לו החובש
לפני שנה. שני, 13 בנובמבר 2017, בשעה 18:16

לפעמים אני מתגעגע אל עצמנו של פעם, בצביטה של צער, כמו שמתגעגעים למישהו שאהבת ואיננו. אני אוהב את מי שהפכנו להיות ולא הייתי מוותר על כל מה שחווינו ולמדנו והשגנו. גם אין בי שום רצון להשיב את מחוגי הזמן לאחור ולחזור להיות הם, אנחנו של אז. אבל הם היו צעירים ותמימים ועוד לא גילו כל כך הרבה דברים, חמודים שכמותם. והם נהנו מדברים פשוטים ומחוויות ראשונית בצורה מקסימה שרק מי שעוד לא גילה הרבה דברים יכול. אי אפשר לחוות חוויה ראשונית בפעם השנייה ואי אפשר לשמוח מדברים קטנים כאילו שהם דברים גדולים כשאתה יודע עד כמה הם קטנים.

 

אני נזכר, בסלחנות אוהבת, בזוג הילדים שהתלהב מהפיצות העבות והרופסות שאפה בעצמו ושמסעדה אסייתית במרכז מסחרי היוותה עבורו בילוי יוקרתי שצפן קשת של טעמים חדשים. כמעט יכול לטעום את היין המבעבע שקנינו ב"זול פה" על תקן שמפניה, כדי שנוכל לשתות ליד הפסטה ברוטב שמנת (זה בערך המתכון) משהו יוקרתי לפחות כמותה ולהרגיש כמו מלכים. המצאנו שמות מטופשים ראשונים זה לזו, הכרתי לך כרבולים ואת לאונרד כהן, ליקקנו קצפת תעשייתית זה מזו, דמעת מאושר על סדין הסאטן החלקלק שהבאת למיטת הנפתחת בדירת הסטודנטים שלי ושנראה לנו מפנק וסקסי, שרתי לך רומאו אנד ג'ולייט ואת שרת לי קנטאטה דומינו בחתולית מהחלון עם החיוך הכי יפה בעולם, ולא דמיינו אפילו איזה ארמון מפואר ייבנה על היסודות שהנחנו. היינו בסך הכל שני ילדים שאוהבים באמת בפעם הראשונה, איך יכולנו לדעת.

 

טיילנו להרבה מקומות חדשים, כי כמעט כל המקומות היו חדשים לנו אז. ראש פינה היתה מסתורית ורומנטית, ופראג? היא היתה ממלכה קסומה, אקזוטית, שחקרנו בלי גוגל ובלי טריפאדווייזור ובלי בוקינג. שוטטנו בה כמו צמד הרפתקנים שיצאו ביחד מגבולות הממלכה שלהם כזוג בפעם הראשונה, פעורי עיניים, משתפים זה את זו בהתרגשות בכל גילוי ומראה. היא לא היתה צריכה להתאמץ בכלל, פראג, הכל ריגש אותנו, אפילו הצליל הזר, הרך, של כריזת שמות התחנות במטרו. הרבה עולמות גילינו מאז, עדיין מתרגשים, עדיין משתפים, אבל בכל פעם העיניים חכמות יותר, פעורות פחות.

 

ובדסמ... לי היה קצת ניסיון, לך היה קצת ניסיון, אבל כל כך הרבה דברים עוד לא ניסינו. הולכתי אותך ברחוב ברצועה וזה היה מיוחד ולא כולם עשו את זה כבר. נאבקנו על המיטה, בלתי שבירים, עד להכנעה. התערבבנו בקהילה שהיתה קטנה וחדשה וחשובה לנו. גם הכלוב היה חשוב אז, קשה לדמיין, וכולם הכירו אותנו לפחות בכינוי, אושיות. עם חלקם גם התחבקנו במסיבות. החזקתי בידך בעלייה אל כיכר קדומים, גם כי שמופים אבל בעיקר כדי שלא תיפלי על עקבי ה-13 סנטים שלך באבנים המחורצות של יפו העתיקה. בתוך הדאנג'ן הישן גילינו את האקסהיביציוניזם שלנו והייתי כל כך גאה שאת שלי, חדשה היתה לי הגאווה הזו, ואת ציינת בשמחה איך זו וההיא מריירות עליי ועד היום אני משוכנע שהמצאת את זה. אזקתי אותך באזיקים שקנינו בחנות לחיות מחמד. הצלפתי בך בשוט שהכנו בעצמנו מעור וגלילים כי זה מה שילדים מתלהבים עושים. לצווארך ענדת קולר שהדבקת לו בסבלנות שלשלאות זולות ואבנים פשוטות וליווה אותנו שנים עד שנהרס. אין קולר שישווה לו.

 

גם לאהוב אישה נוספת למדנו ביחד, לא ידענו אם זה יהיה אפשרי בכלל, תכננו בהתרגשות מה נעשה ואיך נעשה ותוך כדי ידענו שברגע האמת כל התכנונים יושלכו מהחלון ונאלתר בלא נודע. מי תיאר לעצמו לאיזה מקום מופלא האלתורים הללו יביאו אותנו בסופו של דבר. אנחנו בטח שלא ידענו. פשוט הלכנו בעוד שביל לא מוכר שנראה לנו מעניין והאמנו שהוא יוביל אותנו למקום שנרצה להיות בו.

 

כשמסיימים ספר טוב באמת מרגישים מעין עצבות, כשמבינים שלעולם לא נוכל שוב לקרוא את הספר הזה כפי שקראנו אותו בפעם הראשונה. אז משהו כזה, רק שאני הגיבור. אנחנו כבר לא הם. העולם שלנו אינו העולם שלהם. את כבר לא תחכי לי בשמלת בורדו עם ורד בודד בסוף הרצאה ותגרמי לכולם סביבנו לשיר לנו סרנדה. אני כבר לא אסלק את ההורים מהבית כדי להכין לך ארוחת ערב רומנטית (פסטה ברוטב שמנת?) שהיא בעצם רק תירוץ לסשן שאחריה (עם לאונרד). כבר לא נרכיב ביחד רהיטים בדירה הראשונה שנחלוק אי פעם ונעזוב הכל בבהלה כדי להתקין וילונות אחרי שאיש זר ומוזר צעק לנו שלום מהחלון. אני לא אלמד אותך להתכרבל – את כבר יודעת – ואת לא תלמדי אותי אוגרית. אני לא רוצה לחזור אחורה ולהיות שוב הם, אבל כמה הייתי רוצה מדי פעם לקרוא שוב כמה דפים מהספר שלהם, כאילו זו הפעם הראשונה.

 

ברגע הזה, מתוך הדכדוך שבגעגוע, אני מרים מבט ומגלה שאת מסתכלת בי. העיניים שלך חכמות יותר, בוגרות, יודעות. אבל הן עדיין אותן עיני דבש ששבו את לבי אי אז ועדיין, לא להאמין, מביטות בי כאילו אני פלא העולם השמיני, מזמינות אותי לעוד הרפתקה. לצדן עיני טורקיז, מסתכלות בי בחמימות ובמשובה ובציפייה תמימה שפשוט אגיד איזה כיף אני רוצה לעשות עכשיו, ונעשה. אני רואה שם את כל הדברים שעוד לא אכלנו, כל המקומות שטרם ביקרנו, כל השטויות שעדיין לא המצאנו וההתרגשויות הקטנות והגדולות שעדיין לא חלקנו, ופתאום תוקפת אותי הרגשה משונה שפעם, בעוד עשר או עשרים שנה, אביט לאחור על אנחנו של היום באותה צביטת געגוע מתוקה-מרירה. ואני לא עצוב יותר.     

 

יייאא​(נשלטת) - עשית לי צמרמורת ומביך לי להודות- גם דמעה, מהתרגשות מהקסם שאתם ⁦❤️⁩⁦
לפני שנה
זאלופון​(שולט) - מקסימה שאת }{
לפני שנה
consonance - תענוג.
לפני שנה
זאלופון​(שולט) - תודה :)
לפני שנה
sam2010 - יפה. כיף לקרוא קצת רגש כנה ולא יומרני, לשם שינוי.
לפני שנה
זאלופון​(שולט) - תודה רבה :)
לפני שנה
Aצועני​(אחר) - הייתם אז הזוג (וגם היום אני חושב)הזוג הכי יפה ורומנטי בקהילה ואני נחשפתי אל רגע
יפה ומדהים אחחחח הוי זמנים
לפני שנה
זאלופון​(שולט) - וואו, תודה על הפרגון :)
אכן היו זמנים... ועוד יהיו!
לפני שנה
בכוח המוח - גם אני דמעתי. טוב, קבל תיקון: אני עדיין דומעת. זה פוסט כל כך יפה ומלא באהבה ובגעגועים לכל החלקים שלה.
אתם קסם, האהבה שלכם קסם, הלב שלכם קסם - וזה אחד הדברים הכי יפים בעולם.
יאללה השתפכתי..
3>
לפני שנה
זאלופון​(שולט) - איזו תגובה מרגשת! את נהדרת כשאת משתפכת }{
לפני שנה
פייה{O} - עשית לי גם גל של נוסטלגיה לימי הדאנג׳ן העליזים שם, לפני נצח...
ועדיין אתם חד קרן (תלת קרן!) שמוכיח שהכל אפשרי 💜
לפני שנה
זאלופון​(שולט) - אכן נצח, קשה להאמין כמה זמן עבר מאז שלמדנו ממך על קיומו של סינדרום בניאן-זוננה. היו זמנים...
תלת קרן זה מצוין. גנבתי.
ותודה }{
לפני שנה
פייה{O} - ללא ספק פריט המידע המיותר ביותר שאי פעם העברתי למישהו...
לפני שנה
Rrocketqueen - כיף לקרוא. תודה
לפני שנה
זאלופון​(שולט) - תודה לך :)
לפני שנה
Succubus​(אחרת){ParkerFrye} - כמה קסום ויפה ומתוק. :-)
לפני שנה
זאלופון​(שולט) - חן חן :)
לפני שנה
CherryBlossom​(נשלטת) - אני לא מכירה אותך, אותה או מישהו מהמגיבים. איזה פוסט מהמם ומרגש. איזה תגובות מדהימות. כייף לעבור פה. תודה <3
לפני שנה
זאלופון​(שולט) - איזה כיף שעברת פה. תודה על התגובה :)
לפני שנה
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - אוי זה היה כיף. מרגש, אבל יותר מזה - משמח. יש לי עכשיו חיוך מלא שמחה פשוטה ושמופיות. ממש קיבלתי מצב רוח נפלא מלקרוא את זה. אתם כאלה מקסימים ואני מתה על הכתיבה שלך.
לפני שנה
זאלופון​(שולט) - אני יושב מול התגובה המקסימה הזו ומחייך. תודה רבה לך }{
לפני שנה
Walkingdead - היה שווה להיכנס לכלוב אחרי חודשים ולראות את הפוסט הזה. זאלו, זה הפוסט הכי יפה שכתבת אי פעם וזה לא דבר של מה בכך שאתה מצליח לשבור את השיאים של עצמך ☺
בעצם, במחשבה שניה, זה הפוסט הכי יפה שנכתב אי פעם בכלוב. תודה על חיוך שהייתי זקוקה לו הבוקר.
לפני שנה
זאלופון​(שולט) - היה שווה להכנס לבלוג ולראות את התגובה הזו.
תודה ובשמחה }{
לפני שנה
רטובית טבעית​(שולטת){יינן❤חתיך} - קראתי פעמיים ופשוט התרגשתי..... תענוג של כתיבה!!!
לפני שנה
זאלופון​(שולט) - מודה לך פעמיים :)
לפני שנה
N e l l a​(לא בעסק){דובון לא א} - וואו, זה הפוסט הכי כנה.
והכי מרגש בכלוב.
אפשר להרגיש את הרגש שאתה מעביר כאן.

ווידוי קטן - אני מעריצה שלכם מ 2016 (;

בחיים העכשווים קשה לראות אהבה כזו ועוד שהיא באה ב 3.

ריגשת,
ואתם מקסימים כל כך.
לפני שנה
זאלופון​(שולט) - תמיד שמחים להכיר את המעריצים (;
וברצינות, תודה על התגובה המקסימה הזו. כמעט פספסתי אותה ואני שמח שלא.
לפני שנה

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י