סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פתאומית לעד

ורק איני יודעת אם היה זה מבט עיניך
שהצית בי ברקים לרבבה
לא ידעתי אם הלכתי איתך ואליך
ברחובות הלומי אהבה

היה אביב והצחוק נסתר בכל ניצן פוקע
וברית דם ויין כרותה
ולכל אחד שהעיף בי מבט משתוקק וכמה
האמנתי שהוא אתה

(ל.גולדברג)
לפני 5 שנים. 2 באוגוסט 2018 בשעה 18:00

אני לא יודעת אם זו הצנזורה שהפעלתי על עצמי, שמונעת ממני להתמסר לכתיבה ולתת למחשבות לרוץ כאן מעצמן, או שאולי פשוט הפכתי מסורסת ואיבדתי את יכולת הכתיבה, ומזל שיש כל כך הרבה כשרונות מבורכים שמצליחים להעביר את התחושות שלי למילים ואני יכולה להשתמש בהם במקום להמציא חדשות וטובות, הרבה פחות. 

אז כזה, כמו של דרור מרום. 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י