בקצב שלה.

המלכה הונילית היא מרכז היקום,

למרות שהיא לא מודעת או מסכימה לזה כל כך. 

כשהיא יוצאת לחדר כושר, או להורים שלה,

או עם חברות, ואני נשאר בבית...  

בגלל האופי המתמכר שלי, 

אם אני לא מבשל בדיוק אוכל, ואין כביסה או כלים לעשות,

אני פשוט יושב ומחכה לה. 

( אני והחתולים ליתר דיוק, גם הם יודעים בחושיהם שהמלכה הונילית היא המרכז של הבית...)

ואז כשהיא נכנסת הביתה, אני מיד מקדם את פניה ומתעורר לחיים.   

היא צוחקת עלי שאני כמו הנשים של פעם, שהיו מחכות בבית לבעלים שלהן שיחזרו מעיסוקם. 

ממממ...

אם נעימה לי ההשוואה הזאת, 

האם אני סוטה?

:-)