שיעור בענווה
מאת nerissa(אחרת)
15 בנובמבר 2004
"שעשעו אותנו, שפחות!"
היא עמדה בשקט על שפת הבריכה, לצידן של עוד ארבע בנות מצחקקות. היא היתה שקטה. לא כל כך הכירה אותן מלבד שיחות סתמיות בערוץ הקהילה הוירטואלית שלהם. גם שורת הגברים שישבה מולן, מעבר לבריכה, היתה זרה לה, מלבד המאסטר שלה שישב נינוח על מיטת שיזוף, מבטו לא עוזב אותה לרגע, עוקב אחר כל תנועה ותגובה שלה לנעשה.
הם התאספו על שפת הבריכה. חמישה זוגות. אדונים ושפחות. כולם הכירו את כולם בדרך זו או אחרת, בעיקר דרך הקהילה הוירטואלית. ידעה כי ברגע שנתנה הסכמתה, ברגע שדרכה כף רגלה על מפתן הוילה המפוארת והמבודדת, ברגע שפסעה פנימה לצידו של המאסטר שלה, הכל היה פתוח. הכל מותר. כל מה שתתבקש לעשות, אין חזור. כל הנוכחים נתנו הסכמתם: השפחות שייכות לגברים לשעשוע. לכולם.
לשעשע אותם. היא נשמה עמוק, מביטה על חברותיה המצחקקות במבוכה. חלקן היו מנוסות יותר במפגשים שכאלו. המים המוארים בתכול ציירו משחקים של אור כחול על פניהן הספק משולהבות ספק חוששות של הבנות.
מבטה חזר אל המאסטר שלה. היא ראתה את עיניו מרחוק ו... אז סימן בראשו. היא הכירה את הסימן. בהיסוס, החלה לפרום את כפתורי חולצתה. כשהסירה אותה מעליה, משליכה אותה אל מיטת השיזוף שמאחוריה, עומדת וחלקה העליון חשוף לגמרי, צחקוקן של הבנות השתתק. הן עקבו אחר מעשיה, מבטן מעריץ את האומץ שלה.
היא הרגישה את מבטי הגברים עליה. הלילה היה שקט סביבם. הגינה צרצרה רעשי לילה, המים לחשו מולן בכחול בוהק - רק האור מתחתית הבריכה מאיר את החושך. היא הפנתה מבט מתחנן לעברן והבנות התחילו אף הן להתקלף מבגדיהן.
כולן היו נשים בסביבות גיל הארבעים שלהן. בשלות, מעוגלות איברים, עסיסיות, נשיות - נראות כמו ציורים עתיקים בערומן הכחול על שפת הבריכה. מבטה הופשל אל גופה העירום. הוא היה יפה לה לאור המים המרצדים וכתפיה נמתחו בגאווה.
היא היתה מטופחת, חלקה, ריחנית ומעוגלת בדיוק במידה. הרגישה את עיני הגברים שוטפות את גופה ונמתחה יותר מול מבטיהם. היא הצעצוע שלהם לערב זה, כמו שאר הבנות. המים התנגנו בעליזות כששתיים מהבנות קפצו לתוכן. השתיים האחרות גלשו משפת הבריכה מטה בעדינות. היא החלה לפסוע סביב לכיוון מדרגות הירידה אל המים.
עיני הגברים עקבו אחריה והליכתה הפכה חתולית יותר. מפתה יותר. באיטיות החלה להיכנס למים, המים מטפסים במעלה ירכיה מלטפים את ערוותה המגולחת, את בטנה העגולה, שדיה המצטמררים. באיטיות צעדה במים הרדודים אל דופן הבריכה, מבטה עוקב אחר הבנות המשתובבות במים בצווחות.
שמעה את לחישת שיחתם המרוחקת של האדונים, צחוק עלה מתוכם מידי פעם. תהתה מה עומד להיות, מה מתכננים האדונים. החליטה למוסס את חששותיה אל תוך תאווה. היא היתה מרוגשת. הרגישה את חמימות נוזלי נרתיקה מול המים הקרירים העוטפים את ירכיה. עצמה עיניים חושבת על העתיד לבוא.
חמימות עטפה את פטמתה שצפה מעל לקו המים. היא פקחה עיניים לראות את שפתיה של אחת הבנות עוטפות את פטמתה הזקורה. כמעט ונרתעה עד שנתקלו עיניה במבטה החשקני של האישה שמולה. היא חייכה ועצמה עיניה שוב, מתמסרת לעונג הנשי. יד החליקה מתחת למים על ביטנה, מגששת דרכה אל בין ירכיה. נשימתה כבדה כשאצבע עדינה ליטפה את החריץ המגולח בין רגליה - נוגע לא נוגע. היא התמכרה לעדינות המעוררת הזו מגרגרת בהנאה תחת מגעה המענג של האישה הדשנה שמולה.
"עלו למעלה, שפחות! אנחנו רוצים לראות יותר טוב," נשמעה הוראה מעל למים מכיוונם של הגברים. פקחה עיניה ושתי הנשים פסעו אל המים הרדודים, גופן נחשף לאיטו מול העיניים הרבות שצפו בהן - גבריות ונשיות כאחד. הן פנו האחת אל השנייה, כפות ידיהן מלטפות האחת את גווה של רעותה.
הרגישה במבטו הבוחן של המאסטר שלה ולרגע שלחה אליו מבט, מבטו השואל נענה במבט של חיוב. פיותיהן נצמדו, פטמות נשקו לפטמות, בטן עגולה ליטפה אחרת, גבעה חלקה התחככה בשנייה. שתיהן היו מגורות. משולהבות. המבטים שננעצו בהן רק הגבירות את האקסטאזה.
ירך גלשה אל בין ירכיה, מתחככת בחריץ החמים, והיא פישקה רגליה מול המגע הפולש, הדגדגן משתפשף מול העור הקריר שמולו. היא נאנקה, ראשה נזרק לאחור, לשונה של חברתה גולשת לאורך צווארה, ושדיה, ואז ליטפה לשון מעוררת את הגבעה המגולחת בין ירכיה. קצה דופן הבריכה נדחק אל אחוריה כשפישקה ירכיה אל מול הלשון החוקרת. שדיה עלו וירדו במהירות, האווירה מזרזת את בוא הרעידות מרחמה. היא היתה קרובה. האורגזמה שעטה ממעמקיה החוצה.
שלחה מבט פראי, מתחנן אל אדונה היושב מולה, גופו המתוח נשען לפנים, מבטו לא עוזב את המראה כחול המרצד שלפניו. שפתיה יצרו: "בבקשה, מאסטר, הרשה לי..." והוא הניע ראשו בשלילה. כמעט וזעקה מתסכול, ירכיה נסגרו מול המגע המטרף של חברתה, שהרימה מבט שואל מעלה.
"אסור לי..." לחשה.
שתיהן הפנו מבטן לעבר האדונים.
"בואי הנה, שפחה," לחש אדונה בלי קול.
היא בחרה לשחות אליו, לקרר ולהרגיע מעט את גופה. גופה העירום חצה את המים התכולים תחת מבטם המגורה של הגברים. בתנופה הרימה עצמה אל שפת הבריכה. כשהיא עומדת על ארבע, גופה מבהיק ברטיבותו, שלחה מבט שואל אל אדונה.
"תזחלי אלי."
בזהירות, יד אחר ברך, גבשושיות אבני המדרכה הגסות ננעצות בעורה הרך, התקדמה לעברו עד שכרעה לרגליו, הנוכחים מביטים בה, עיניהם שוטפות את גופה. כף ידו חפנה את שערה הלח והוא משך ראשה מעלה מרים אותה על ברכיה.
"זונה קטנה, נהנית מהליקוק שם?" קולו הקר שטף אותה.
"כן, מאסטר," ענתה בקול חלש, לא יודעת מה מצופה ממנה להגיד.
"יפה, זונה. עכשיו בתמורה תענגי את האדון של זו שעינגה אותך!"
נשימתה נעצרה. הנה זה בא.
ידו הדפה אותה בכוח לכיוון הגבר שישב מימינו. "הנה - היא שלך. היא יודעת למצוץ טוב. תבדוק", אמר בנימה מזלזלת. היא רצתה לשקוע במים שהבהבו בכחול מאחוריה - ולא לצאת משם. דמעות ריצדו מאחורי עפעפיה, והיא ניסתה לבלוע אותן, מקווה שלא ירגיזו את אדונה.
היא לא ידעה אם תעמוד בזה. זה היה מהר מידי. עמוס מידי. היא שלחה מבט מתחנן אל אדונה.
"בבקשה, מאסטר, עוד מעט, עוד לא מוכנה..."
"שתקי!" ניחתה סטירה על לחיה.
היא נהדפה אל מיטת השיזוף של הגבר הלא מוכר, עוצמת עיניה, שומעת את רחישת הרוכסן הנפתח.
הגברים צחקו סביבה. הרגישה עליה את מבטיהם התאווים. עצמה עיניה בחוזקה, מבקשת נפשה להיעלם, שונאת את החלטתה החפוזה להצטרף למסיבה הזו. לא הבינה למה הכל מתמקד בה, הרי ישנן עוד שפחות. הרגישה עלובה פתאום. ניסתה לדלות ממעמקים את מה שאדונה אמר לפני שהגיעו. לזכור את האהבה. לזכור את האהבה... היא בלעה רוקה, ליקקה שפתיה היבשות, מבטה ממוקד באיבר הזקוף, הלא מוכר, שנשלף מתוך המכנסיים מולה.
"קדימה, זונה קטנה, תראי לי מה את יודעת", ויד חזקה דחקה בראשה, האיבר הקשה חודר אל בין שפתיה.
היא הניחה כפות ידיה על מותניו ועצרה בו, מרחיקה שפתיה מקצה הזין.
"אדון, הרשה לשפחה זו לענג אותך בקצב שלה ותתענג הרבה יותר. הרשה לה..." כמעט והתחננה.
הוא הביט בה לרגע, הנהן ונשכב לאחור על מיטת השיזוף, מפקיד בידיה ופיה את אברו.
היא נשמה עמוקות. הוא רוצה זונה - הוא יקבל זונה! אמרה בליבה. גופה הנוקשה התרכך. היא התחברה אל מוקד הנשיות שבה, אל הנקבה החייתית שרבצה שם בפנים, מוגנת מעיני העולם. מבטה התרכך, הפך למצועף, ננעץ בהתרסה בעיני הגבר שמולה.
היא הרגישה את מבטו של אדונה מתקשח. הוא הכיר אותה מספיק טוב כדי להבחין בשינוי.
אם היא עומדת להיות שפחת מין של הגברים האלה - היא התכוונה להנות מכך.
בעדינות עטפה את האיבר התפוח בידה הקרירה, מרגישה את חומו. לשונה נשלחה וליטפה את החריץ הלח בראש הזין, נשימתה מרפרפת מעליו. היא עצמה עיניה, מתחברת אל הויברציות שעלו מגופו של האיש.
לכל גבר היה הריתמוס שלו. כל איבר דרש מגע שונה. אחד ביקש כוח, שני ביקש עדינות, אחר רצה כאב, ויש המעדיפים רק מגע מרפרף. שפתיה ולשונה טעמו את
הויברציות, גיששו אחר החוזק המתאים, אחר הלחץ המענג. ועם גלישת שפתיה, לשונה והחניכיים סביבו עד לעומק גרונה "קראה" את הריגוש העולה ממנו. התאימה עצמה לרצונו, למזגו, לרעידות שבקעו ממנו כמו מאנטנה. העמיקה את יניקותיה, הגבירה את הלחץ ככל שהתקרב לשיאו.
אנקות העונג שלו העמיקו את נשימות הגברים האחרים שהקיפו אותם. הם בהו במראה שלפניהם. ראו את מבט הפליאה, העונג והתאווה הנדהמת שפשטה על פניו. לרגע שלפה אברו המבהיק מרוק מפיה, עיניה עברו מגבר אחד לשני, מחככת את קצה הזין סביב שפתיה, לשונה משחקת בקצהו, פיה פעור לקבלו שוב, מבטה המפתה מגרה את שאר הגברים.
שניים מהגברים סימנו לשפחותיהם לצאת מהבריכה. שפחה אחת נגררה בקולרה אל הדשא המואר חלקית, כשאדונה זורק אותה אל בטנה, כורע מאחוריה, מרים אגנה אליו ושוקע אל זעקת הכאב והעונג שיצאה מפיה כשאברו חודר אל אחוריה. הוא קדח באחוריה בפראות, עדיין טבוע במראה המציצה המפתה, כף ידו נוחתת בקול רעש חזק על הישבן המלא של שפחתו.
בעוד האחד דוהר על אחוריה של שפחתו המתחננת להאט את הקצב, שני הוריד את בת זוגו על ברכיה, משחרר אברו מחזית מכנסיו ודוחק בו אל פיה.
הלילה החל לסעור בנאקות כאב ועונג. היא חייכה מול קצה הזין המבהיק ובאחת החדירה את כולו אל פיה, סוחטת זעקת עונג מהגבר שהתפתל תחתיה. כשכולו בפיה, החלה ללחוץ סביבו את אחורי החיך, מביאה אותו לאורגזמה שפרצה היישר אל גרונה. בעוד היא לוגמת אותו, עיסו בינתיים אצבעותיה הלחות את אשכיו, מיטת השיזוף כמעט וקורסת תחת רעידותיו.
היא הזדקפה, חיוך חתולי על שפתיה, לשונה מלקקת את שרידיו. היא הסתכלה במבט ניצחון על הגבר המטושטש השוכב מולה. מבטה המתריס פנה אל אדונה, נתקל במבט חודר וקשה.
שערה הארוך נאחז באחת בכפו, והיא נגררה על המרצפות המחוספסות, ירכיה העדינות נשרטות עד זוב דם. הוא גרר אותה אל שולחן קמפינג מעץ שניצב לא הרחק, דוחף את קדמת גופה אל השולחן כשרגליה על הרצפה המחוספסת, ידיה שלוחות קדימה לאורך השולחן הגס.
"אל תזוזי מילימטר!" לחש בקול קשה.
היא קפאה במקומה, ירכה השרוטה כואבת, שדיה לחוצים אל משטח השולחן הגס וירכיה אל שפת השולחן. הזווית הזו אילצה אותה לעמוד על קצות אצבעותיה כדי שגופה ישתטח לאורך השולחן.
שמעה אותו חוזר, הרגישה את החבלים מלופפים סביב קרסוליה ורגליה נפשקו בפראות, כשהן נקשרות לרגליו המלוכסנות של השולחן. שניות לאחר מכן זרועותיה היו עקודות לרוחב השולחן. ולבסוף - ראשה. חבל נזרק משני צדי השולחן לרוחבו, וכשלחייה לחוצה עד כאב למשטח השולחן - נקשר ראשה כך שלא יכולה היתה להזיז אף איבר.
"מאסטר... בבקשה..." לחשה אל האוויר החשוך.
התשובה הגיעה באוושת אוויר חדה שהסתיימה בכאב צורב ועוצר נשימה על אחוריה. זעקת כאב נמלטה מפיה. לא הספיקה לבולמה.
"שקט! " נשמע קולו מאחוריה. "את חושבת שאת יותר טובה מהשאר? אנחנו עוד נראה, זונה!"
החגורה נחתה שוב בעוצמה. היא התפתלה בין החבלים כארנבת לכודה, בולעת את הכאב פנימה. זה צרב כמו ברזל מלובן. יבבות פרצו מפיה, גופה רועד עם כל
הצלפה. "מאסטר... בבקשה..." התחננה, קולה נשבר מכאב.
לרגע, נעצרו ההצלפות, הרגישה את כף ידו מלטפת את אחוריה, ואז שוב שמעה את החגורה חותכת אוויר ועצמה עיניה - מצפה למגע עם עורה הדווי. ההצלפות דחקו את אגנה מול השולחן ושפת השולחן חפרה במעלה ירכיה.
לרגע, ריחף מוחה והיא נזכרה בקטע מהסרט "חולית" בו מכניס פול אסטריידיס את ידו אל תוך קופסת כאב - קופסה הבוחנת את סף הכאב. הקטע מסתיים בקריאה נואשת מפיו של השחקן: "!The painnnnn", הוא זעק בשבילה שם. היא בלעה לתוכה את הצעקה, מנסה לבצע מה שאולפה לעשות. לפזר את הכאב בתוכה, להמס אותו פנימה, לפרק אותו...
ההצלפות המשיכו.
הן הפכו מונוטוניות. הרגישה את הסם המסתורי ההוא מתחיל להתפשט מישבנה הצורב אל שאר אברי גופה. הרגישה את הרטיבות מבצבצת מנרתיקה, חושפת את ריגושה. הצריבה התעמעמה, עור הישבן מתנמנם תחת ההצלפות, הכאב הפך מוכר. כמו חבר. שוקע בתוכה, מציף את חושיה מעלה... מעלה...
היא החלה לצוף, מחבקת לתוכה את הכאב, הוא ריגש אותה עכשיו, ייחם אותה. היא לא רצתה שיפסיק. רק שלא יפסיק. "בבקשה, מאסטר, אל תפסיק..." שמעה עצמה לוחשת. באחת הפסיקו ההצלפות. הרגישה אצבע חטטנית פולשת לתוכה. רצתה לדחוק אגנה מול האצבע. רצתה לאונן מולה.
האצבע נטשה, מותירה אותה מיוחמת, מתחננת לעוד. לא ראתה מה קורה מאחוריה. עדיין מטושטשת. שמעה מלמולים. ואז הרגישה את פלחי ישבנה נפתחים וזין חודר לתוכה. הכאב התפשט שוב, צורב. עורה בער, שרירי פי הטבעת זועקים מול החדירה. היא נאנקה. ביקשה - "לא". ביקשה - "עוד", האקסטזה סוערת בביטנה.
דחיקות הגבר הבלתי נראה התגברו, משפשפות אגנה מול השולחן. היא הרגישה את האורגזמה מתפשטת.
"מאסטר, בבקשה תרשה לה לגמור..."
"את יודעת מה לעשות, כלבה!" שמעה את קולו לצידה.
עצמה עיניה, הדמעות פורצות, רגשותיה מתערבלים. ממעמקים אספה את אהבתה אליו. את הערצתה. יצרה בהם קול ו... נבחה אותם החוצה, מייללת בתאווה, נובחת בקשה לחושך. "תגמרי, זונה. תגמרי!"
והכל התפוצץ בתוכה מול הדחיקות באחוריה. מול הכאב. שמעה את הגניחה הרגישה את רעידות התאווה בישבנה, והוא נשלף מתוכה. נשימותיה החלו לחזור לסדרן כשניחתה עליה החגורה שוב. היא הזדעזעה תחת המכה המפתיעה. הכאב חדר לאמצע ביטנה, לא הצליחה לעצור את זעקת הכאב.
וזה המשיך, והאקסטזה חזרה, ותחת הצלפות החגורה גמרה שוב ושוב, עד שניחת עליה השקט ועל ישבנה הבוער. ירכיה היו רטובות מעסיסה. שוב הרגישה את ירכיה מפושקות - והפעם חדר איבר אל הכוס הרטוב, העורג. היא נאנקה מעונג, מתודה. הרגישה אותו חודר עד רחמה. בכוח. ידיים אחזו במותניה המקובעות, הרגישה אגן נדחק למולה בקצב.
היא שכבה שם זמן ארוך, בין הצלפות חגורה לזיון. מרגישה כמו גוש בשר עם חורי עינוגים, האורגזמות מתפוצצות בתוכה בין כאב לעונג. לא ידעה מי חדר לתוכה. כמה. לא ידעה אם זה אנושי או חפץ. שני פתחיה התחתונים זויינו ללא הפסקה, הצלפה מסממת בין זיון לזיון.
לא ידעה כמה זמן עבר עד שהוקל הלחץ על זרועותיה וקרסוליה.
היא שוחררה.
לא יכולה היתה לעמוד והמשיכה לשכב באותה תנוחה. הרגישה ידיים מרימות אותה. ידיים מוכרות, אוהבות. החושך התערבל סביבה. פרצופים, הבזקי אור כחול מהבריכה. ופתאום היתה מוקפת מים קרירים. גופה שקע בתוכם. הקור היכה בצריבות גופה, והיא היתה עטופה בחיבוק מנחם. ידיו רחצו אותה, ליטפו את העור הכואב, נשיקותיו מרגיעות את עיניה. והיא בכתה את הכאב, וההשפלה החוצה, דמעותיה מתערבבות במי הבריכה. מפנימה את הענווה הזו שלמדה עכשיו.
לא הרגישה איך היא נשאת מתוך הבריכה, אל מיטת שיזוף מרופדת. הוא נשכב והיא התכרבלה לרגליו, צמודה לרגלו האחת - רגלו השניה מונחת על גופה. היא נרדמה לקול הלילה המלא לחישות, כאב, תאווה ואהבה, במקום הבטוח ביותר עבורה. לרגליו.
היא עמדה בשקט על שפת הבריכה, לצידן של עוד ארבע בנות מצחקקות. היא היתה שקטה. לא כל כך הכירה אותן מלבד שיחות סתמיות בערוץ הקהילה הוירטואלית שלהם. גם שורת הגברים שישבה מולן, מעבר לבריכה, היתה זרה לה, מלבד המאסטר שלה שישב נינוח על מיטת שיזוף, מבטו לא עוזב אותה לרגע, עוקב אחר כל תנועה ותגובה שלה לנעשה.
הם התאספו על שפת הבריכה. חמישה זוגות. אדונים ושפחות. כולם הכירו את כולם בדרך זו או אחרת, בעיקר דרך הקהילה הוירטואלית. ידעה כי ברגע שנתנה הסכמתה, ברגע שדרכה כף רגלה על מפתן הוילה המפוארת והמבודדת, ברגע שפסעה פנימה לצידו של המאסטר שלה, הכל היה פתוח. הכל מותר. כל מה שתתבקש לעשות, אין חזור. כל הנוכחים נתנו הסכמתם: השפחות שייכות לגברים לשעשוע. לכולם.
לשעשע אותם. היא נשמה עמוק, מביטה על חברותיה המצחקקות במבוכה. חלקן היו מנוסות יותר במפגשים שכאלו. המים המוארים בתכול ציירו משחקים של אור כחול על פניהן הספק משולהבות ספק חוששות של הבנות.
מבטה חזר אל המאסטר שלה. היא ראתה את עיניו מרחוק ו... אז סימן בראשו. היא הכירה את הסימן. בהיסוס, החלה לפרום את כפתורי חולצתה. כשהסירה אותה מעליה, משליכה אותה אל מיטת השיזוף שמאחוריה, עומדת וחלקה העליון חשוף לגמרי, צחקוקן של הבנות השתתק. הן עקבו אחר מעשיה, מבטן מעריץ את האומץ שלה.
היא הרגישה את מבטי הגברים עליה. הלילה היה שקט סביבם. הגינה צרצרה רעשי לילה, המים לחשו מולן בכחול בוהק - רק האור מתחתית הבריכה מאיר את החושך. היא הפנתה מבט מתחנן לעברן והבנות התחילו אף הן להתקלף מבגדיהן.
כולן היו נשים בסביבות גיל הארבעים שלהן. בשלות, מעוגלות איברים, עסיסיות, נשיות - נראות כמו ציורים עתיקים בערומן הכחול על שפת הבריכה. מבטה הופשל אל גופה העירום. הוא היה יפה לה לאור המים המרצדים וכתפיה נמתחו בגאווה.
היא היתה מטופחת, חלקה, ריחנית ומעוגלת בדיוק במידה. הרגישה את עיני הגברים שוטפות את גופה ונמתחה יותר מול מבטיהם. היא הצעצוע שלהם לערב זה, כמו שאר הבנות. המים התנגנו בעליזות כששתיים מהבנות קפצו לתוכן. השתיים האחרות גלשו משפת הבריכה מטה בעדינות. היא החלה לפסוע סביב לכיוון מדרגות הירידה אל המים.
עיני הגברים עקבו אחריה והליכתה הפכה חתולית יותר. מפתה יותר. באיטיות החלה להיכנס למים, המים מטפסים במעלה ירכיה מלטפים את ערוותה המגולחת, את בטנה העגולה, שדיה המצטמררים. באיטיות צעדה במים הרדודים אל דופן הבריכה, מבטה עוקב אחר הבנות המשתובבות במים בצווחות.
שמעה את לחישת שיחתם המרוחקת של האדונים, צחוק עלה מתוכם מידי פעם. תהתה מה עומד להיות, מה מתכננים האדונים. החליטה למוסס את חששותיה אל תוך תאווה. היא היתה מרוגשת. הרגישה את חמימות נוזלי נרתיקה מול המים הקרירים העוטפים את ירכיה. עצמה עיניים חושבת על העתיד לבוא.
חמימות עטפה את פטמתה שצפה מעל לקו המים. היא פקחה עיניים לראות את שפתיה של אחת הבנות עוטפות את פטמתה הזקורה. כמעט ונרתעה עד שנתקלו עיניה במבטה החשקני של האישה שמולה. היא חייכה ועצמה עיניה שוב, מתמסרת לעונג הנשי. יד החליקה מתחת למים על ביטנה, מגששת דרכה אל בין ירכיה. נשימתה כבדה כשאצבע עדינה ליטפה את החריץ המגולח בין רגליה - נוגע לא נוגע. היא התמכרה לעדינות המעוררת הזו מגרגרת בהנאה תחת מגעה המענג של האישה הדשנה שמולה.
"עלו למעלה, שפחות! אנחנו רוצים לראות יותר טוב," נשמעה הוראה מעל למים מכיוונם של הגברים. פקחה עיניה ושתי הנשים פסעו אל המים הרדודים, גופן נחשף לאיטו מול העיניים הרבות שצפו בהן - גבריות ונשיות כאחד. הן פנו האחת אל השנייה, כפות ידיהן מלטפות האחת את גווה של רעותה.
הרגישה במבטו הבוחן של המאסטר שלה ולרגע שלחה אליו מבט, מבטו השואל נענה במבט של חיוב. פיותיהן נצמדו, פטמות נשקו לפטמות, בטן עגולה ליטפה אחרת, גבעה חלקה התחככה בשנייה. שתיהן היו מגורות. משולהבות. המבטים שננעצו בהן רק הגבירות את האקסטאזה.
ירך גלשה אל בין ירכיה, מתחככת בחריץ החמים, והיא פישקה רגליה מול המגע הפולש, הדגדגן משתפשף מול העור הקריר שמולו. היא נאנקה, ראשה נזרק לאחור, לשונה של חברתה גולשת לאורך צווארה, ושדיה, ואז ליטפה לשון מעוררת את הגבעה המגולחת בין ירכיה. קצה דופן הבריכה נדחק אל אחוריה כשפישקה ירכיה אל מול הלשון החוקרת. שדיה עלו וירדו במהירות, האווירה מזרזת את בוא הרעידות מרחמה. היא היתה קרובה. האורגזמה שעטה ממעמקיה החוצה.
שלחה מבט פראי, מתחנן אל אדונה היושב מולה, גופו המתוח נשען לפנים, מבטו לא עוזב את המראה כחול המרצד שלפניו. שפתיה יצרו: "בבקשה, מאסטר, הרשה לי..." והוא הניע ראשו בשלילה. כמעט וזעקה מתסכול, ירכיה נסגרו מול המגע המטרף של חברתה, שהרימה מבט שואל מעלה.
"אסור לי..." לחשה.
שתיהן הפנו מבטן לעבר האדונים.
"בואי הנה, שפחה," לחש אדונה בלי קול.
היא בחרה לשחות אליו, לקרר ולהרגיע מעט את גופה. גופה העירום חצה את המים התכולים תחת מבטם המגורה של הגברים. בתנופה הרימה עצמה אל שפת הבריכה. כשהיא עומדת על ארבע, גופה מבהיק ברטיבותו, שלחה מבט שואל אל אדונה.
"תזחלי אלי."
בזהירות, יד אחר ברך, גבשושיות אבני המדרכה הגסות ננעצות בעורה הרך, התקדמה לעברו עד שכרעה לרגליו, הנוכחים מביטים בה, עיניהם שוטפות את גופה. כף ידו חפנה את שערה הלח והוא משך ראשה מעלה מרים אותה על ברכיה.
"זונה קטנה, נהנית מהליקוק שם?" קולו הקר שטף אותה.
"כן, מאסטר," ענתה בקול חלש, לא יודעת מה מצופה ממנה להגיד.
"יפה, זונה. עכשיו בתמורה תענגי את האדון של זו שעינגה אותך!"
נשימתה נעצרה. הנה זה בא.
ידו הדפה אותה בכוח לכיוון הגבר שישב מימינו. "הנה - היא שלך. היא יודעת למצוץ טוב. תבדוק", אמר בנימה מזלזלת. היא רצתה לשקוע במים שהבהבו בכחול מאחוריה - ולא לצאת משם. דמעות ריצדו מאחורי עפעפיה, והיא ניסתה לבלוע אותן, מקווה שלא ירגיזו את אדונה.
היא לא ידעה אם תעמוד בזה. זה היה מהר מידי. עמוס מידי. היא שלחה מבט מתחנן אל אדונה.
"בבקשה, מאסטר, עוד מעט, עוד לא מוכנה..."
"שתקי!" ניחתה סטירה על לחיה.
היא נהדפה אל מיטת השיזוף של הגבר הלא מוכר, עוצמת עיניה, שומעת את רחישת הרוכסן הנפתח.
הגברים צחקו סביבה. הרגישה עליה את מבטיהם התאווים. עצמה עיניה בחוזקה, מבקשת נפשה להיעלם, שונאת את החלטתה החפוזה להצטרף למסיבה הזו. לא הבינה למה הכל מתמקד בה, הרי ישנן עוד שפחות. הרגישה עלובה פתאום. ניסתה לדלות ממעמקים את מה שאדונה אמר לפני שהגיעו. לזכור את האהבה. לזכור את האהבה... היא בלעה רוקה, ליקקה שפתיה היבשות, מבטה ממוקד באיבר הזקוף, הלא מוכר, שנשלף מתוך המכנסיים מולה.
"קדימה, זונה קטנה, תראי לי מה את יודעת", ויד חזקה דחקה בראשה, האיבר הקשה חודר אל בין שפתיה.
היא הניחה כפות ידיה על מותניו ועצרה בו, מרחיקה שפתיה מקצה הזין.
"אדון, הרשה לשפחה זו לענג אותך בקצב שלה ותתענג הרבה יותר. הרשה לה..." כמעט והתחננה.
הוא הביט בה לרגע, הנהן ונשכב לאחור על מיטת השיזוף, מפקיד בידיה ופיה את אברו.
היא נשמה עמוקות. הוא רוצה זונה - הוא יקבל זונה! אמרה בליבה. גופה הנוקשה התרכך. היא התחברה אל מוקד הנשיות שבה, אל הנקבה החייתית שרבצה שם בפנים, מוגנת מעיני העולם. מבטה התרכך, הפך למצועף, ננעץ בהתרסה בעיני הגבר שמולה.
היא הרגישה את מבטו של אדונה מתקשח. הוא הכיר אותה מספיק טוב כדי להבחין בשינוי.
אם היא עומדת להיות שפחת מין של הגברים האלה - היא התכוונה להנות מכך.
בעדינות עטפה את האיבר התפוח בידה הקרירה, מרגישה את חומו. לשונה נשלחה וליטפה את החריץ הלח בראש הזין, נשימתה מרפרפת מעליו. היא עצמה עיניה, מתחברת אל הויברציות שעלו מגופו של האיש.
לכל גבר היה הריתמוס שלו. כל איבר דרש מגע שונה. אחד ביקש כוח, שני ביקש עדינות, אחר רצה כאב, ויש המעדיפים רק מגע מרפרף. שפתיה ולשונה טעמו את
הויברציות, גיששו אחר החוזק המתאים, אחר הלחץ המענג. ועם גלישת שפתיה, לשונה והחניכיים סביבו עד לעומק גרונה "קראה" את הריגוש העולה ממנו. התאימה עצמה לרצונו, למזגו, לרעידות שבקעו ממנו כמו מאנטנה. העמיקה את יניקותיה, הגבירה את הלחץ ככל שהתקרב לשיאו.
אנקות העונג שלו העמיקו את נשימות הגברים האחרים שהקיפו אותם. הם בהו במראה שלפניהם. ראו את מבט הפליאה, העונג והתאווה הנדהמת שפשטה על פניו. לרגע שלפה אברו המבהיק מרוק מפיה, עיניה עברו מגבר אחד לשני, מחככת את קצה הזין סביב שפתיה, לשונה משחקת בקצהו, פיה פעור לקבלו שוב, מבטה המפתה מגרה את שאר הגברים.
שניים מהגברים סימנו לשפחותיהם לצאת מהבריכה. שפחה אחת נגררה בקולרה אל הדשא המואר חלקית, כשאדונה זורק אותה אל בטנה, כורע מאחוריה, מרים אגנה אליו ושוקע אל זעקת הכאב והעונג שיצאה מפיה כשאברו חודר אל אחוריה. הוא קדח באחוריה בפראות, עדיין טבוע במראה המציצה המפתה, כף ידו נוחתת בקול רעש חזק על הישבן המלא של שפחתו.
בעוד האחד דוהר על אחוריה של שפחתו המתחננת להאט את הקצב, שני הוריד את בת זוגו על ברכיה, משחרר אברו מחזית מכנסיו ודוחק בו אל פיה.
הלילה החל לסעור בנאקות כאב ועונג. היא חייכה מול קצה הזין המבהיק ובאחת החדירה את כולו אל פיה, סוחטת זעקת עונג מהגבר שהתפתל תחתיה. כשכולו בפיה, החלה ללחוץ סביבו את אחורי החיך, מביאה אותו לאורגזמה שפרצה היישר אל גרונה. בעוד היא לוגמת אותו, עיסו בינתיים אצבעותיה הלחות את אשכיו, מיטת השיזוף כמעט וקורסת תחת רעידותיו.
היא הזדקפה, חיוך חתולי על שפתיה, לשונה מלקקת את שרידיו. היא הסתכלה במבט ניצחון על הגבר המטושטש השוכב מולה. מבטה המתריס פנה אל אדונה, נתקל במבט חודר וקשה.
שערה הארוך נאחז באחת בכפו, והיא נגררה על המרצפות המחוספסות, ירכיה העדינות נשרטות עד זוב דם. הוא גרר אותה אל שולחן קמפינג מעץ שניצב לא הרחק, דוחף את קדמת גופה אל השולחן כשרגליה על הרצפה המחוספסת, ידיה שלוחות קדימה לאורך השולחן הגס.
"אל תזוזי מילימטר!" לחש בקול קשה.
היא קפאה במקומה, ירכה השרוטה כואבת, שדיה לחוצים אל משטח השולחן הגס וירכיה אל שפת השולחן. הזווית הזו אילצה אותה לעמוד על קצות אצבעותיה כדי שגופה ישתטח לאורך השולחן.
שמעה אותו חוזר, הרגישה את החבלים מלופפים סביב קרסוליה ורגליה נפשקו בפראות, כשהן נקשרות לרגליו המלוכסנות של השולחן. שניות לאחר מכן זרועותיה היו עקודות לרוחב השולחן. ולבסוף - ראשה. חבל נזרק משני צדי השולחן לרוחבו, וכשלחייה לחוצה עד כאב למשטח השולחן - נקשר ראשה כך שלא יכולה היתה להזיז אף איבר.
"מאסטר... בבקשה..." לחשה אל האוויר החשוך.
התשובה הגיעה באוושת אוויר חדה שהסתיימה בכאב צורב ועוצר נשימה על אחוריה. זעקת כאב נמלטה מפיה. לא הספיקה לבולמה.
"שקט! " נשמע קולו מאחוריה. "את חושבת שאת יותר טובה מהשאר? אנחנו עוד נראה, זונה!"
החגורה נחתה שוב בעוצמה. היא התפתלה בין החבלים כארנבת לכודה, בולעת את הכאב פנימה. זה צרב כמו ברזל מלובן. יבבות פרצו מפיה, גופה רועד עם כל
הצלפה. "מאסטר... בבקשה..." התחננה, קולה נשבר מכאב.
לרגע, נעצרו ההצלפות, הרגישה את כף ידו מלטפת את אחוריה, ואז שוב שמעה את החגורה חותכת אוויר ועצמה עיניה - מצפה למגע עם עורה הדווי. ההצלפות דחקו את אגנה מול השולחן ושפת השולחן חפרה במעלה ירכיה.
לרגע, ריחף מוחה והיא נזכרה בקטע מהסרט "חולית" בו מכניס פול אסטריידיס את ידו אל תוך קופסת כאב - קופסה הבוחנת את סף הכאב. הקטע מסתיים בקריאה נואשת מפיו של השחקן: "!The painnnnn", הוא זעק בשבילה שם. היא בלעה לתוכה את הצעקה, מנסה לבצע מה שאולפה לעשות. לפזר את הכאב בתוכה, להמס אותו פנימה, לפרק אותו...
ההצלפות המשיכו.
הן הפכו מונוטוניות. הרגישה את הסם המסתורי ההוא מתחיל להתפשט מישבנה הצורב אל שאר אברי גופה. הרגישה את הרטיבות מבצבצת מנרתיקה, חושפת את ריגושה. הצריבה התעמעמה, עור הישבן מתנמנם תחת ההצלפות, הכאב הפך מוכר. כמו חבר. שוקע בתוכה, מציף את חושיה מעלה... מעלה...
היא החלה לצוף, מחבקת לתוכה את הכאב, הוא ריגש אותה עכשיו, ייחם אותה. היא לא רצתה שיפסיק. רק שלא יפסיק. "בבקשה, מאסטר, אל תפסיק..." שמעה עצמה לוחשת. באחת הפסיקו ההצלפות. הרגישה אצבע חטטנית פולשת לתוכה. רצתה לדחוק אגנה מול האצבע. רצתה לאונן מולה.
האצבע נטשה, מותירה אותה מיוחמת, מתחננת לעוד. לא ראתה מה קורה מאחוריה. עדיין מטושטשת. שמעה מלמולים. ואז הרגישה את פלחי ישבנה נפתחים וזין חודר לתוכה. הכאב התפשט שוב, צורב. עורה בער, שרירי פי הטבעת זועקים מול החדירה. היא נאנקה. ביקשה - "לא". ביקשה - "עוד", האקסטזה סוערת בביטנה.
דחיקות הגבר הבלתי נראה התגברו, משפשפות אגנה מול השולחן. היא הרגישה את האורגזמה מתפשטת.
"מאסטר, בבקשה תרשה לה לגמור..."
"את יודעת מה לעשות, כלבה!" שמעה את קולו לצידה.
עצמה עיניה, הדמעות פורצות, רגשותיה מתערבלים. ממעמקים אספה את אהבתה אליו. את הערצתה. יצרה בהם קול ו... נבחה אותם החוצה, מייללת בתאווה, נובחת בקשה לחושך. "תגמרי, זונה. תגמרי!"
והכל התפוצץ בתוכה מול הדחיקות באחוריה. מול הכאב. שמעה את הגניחה הרגישה את רעידות התאווה בישבנה, והוא נשלף מתוכה. נשימותיה החלו לחזור לסדרן כשניחתה עליה החגורה שוב. היא הזדעזעה תחת המכה המפתיעה. הכאב חדר לאמצע ביטנה, לא הצליחה לעצור את זעקת הכאב.
וזה המשיך, והאקסטזה חזרה, ותחת הצלפות החגורה גמרה שוב ושוב, עד שניחת עליה השקט ועל ישבנה הבוער. ירכיה היו רטובות מעסיסה. שוב הרגישה את ירכיה מפושקות - והפעם חדר איבר אל הכוס הרטוב, העורג. היא נאנקה מעונג, מתודה. הרגישה אותו חודר עד רחמה. בכוח. ידיים אחזו במותניה המקובעות, הרגישה אגן נדחק למולה בקצב.
היא שכבה שם זמן ארוך, בין הצלפות חגורה לזיון. מרגישה כמו גוש בשר עם חורי עינוגים, האורגזמות מתפוצצות בתוכה בין כאב לעונג. לא ידעה מי חדר לתוכה. כמה. לא ידעה אם זה אנושי או חפץ. שני פתחיה התחתונים זויינו ללא הפסקה, הצלפה מסממת בין זיון לזיון.
לא ידעה כמה זמן עבר עד שהוקל הלחץ על זרועותיה וקרסוליה.
היא שוחררה.
לא יכולה היתה לעמוד והמשיכה לשכב באותה תנוחה. הרגישה ידיים מרימות אותה. ידיים מוכרות, אוהבות. החושך התערבל סביבה. פרצופים, הבזקי אור כחול מהבריכה. ופתאום היתה מוקפת מים קרירים. גופה שקע בתוכם. הקור היכה בצריבות גופה, והיא היתה עטופה בחיבוק מנחם. ידיו רחצו אותה, ליטפו את העור הכואב, נשיקותיו מרגיעות את עיניה. והיא בכתה את הכאב, וההשפלה החוצה, דמעותיה מתערבבות במי הבריכה. מפנימה את הענווה הזו שלמדה עכשיו.
לא הרגישה איך היא נשאת מתוך הבריכה, אל מיטת שיזוף מרופדת. הוא נשכב והיא התכרבלה לרגליו, צמודה לרגלו האחת - רגלו השניה מונחת על גופה. היא נרדמה לקול הלילה המלא לחישות, כאב, תאווה ואהבה, במקום הבטוח ביותר עבורה. לרגליו.
