השכונה שלנו

"ירוןןן... אתה מוריד את הכלבה?!"
"כן, כן. עוד דקה."

הזדקפתי על המזרון שלי בפינת הסלון. סוף סוף! השלפוחית עמדה להתפוצץ לי. זחלתי אל המתלה, מושכת בזהירות את הרצועה בין שיני ונעמדתי על יד דלת הכניסה, רומזת על הנחיצות.

"כלבה טובה. לחוצה, מה?"
הוא התכופף אלי, ביד אחת גרד לי מאחורי האוזן, השניה מיששה את תחתית בטני בודקת את השלפוחית הנפוחה.
"כלבונת מסכנה. הנה. כבר נרד למטה. סמדר? להלביש אותה במשהו?"
"שים לה את הסוודר החמוד ההוא שקיבלנו מאסתי."

עצמתי עיניים בתודה. הפעם לא אצטרך לסבול כל כך את הקור החודר שם בחוץ. הוא הביא את הסוודר והלביש אותו עלי. גרגרתי והתחככתי ברגלו בתודה. קשר את הרצועה לקולר שלי ומצמץ בשפתיו, מושך אותי אחריו, לוקח בידו השניה את שוט הרכיבה שהיה תלוי על יד הדלת.

האוויר היה קר. הצטמררתי כשירדנו אל הרחוב. חושך, רק פנסי הרחוב מבהיקים מעלינו. ברכיי וכפות ידיי טבלו בשלוליות הפזורות והתמלאו בבוץ. הסוודר פתאום נראה זניח כשזחלתי בעקבותיו על המדרכה הקפואה, הרטובה והמחוספסת. הקור עורר את שלפוחיתי עוד יותר.

"בבקשה, אדוני..." לחשתי מאחוריו.
"כן כלבה. עוד מעט מגיעים לפינה שלך."

למרות הכאב בברכיים ובכפות הידיים זחלתי במהירות אחריו, מתפללת שלא תקרה לי "תאונה".

הגענו אל הפארק ונשמתי לרווחה. נעצרנו על יד שיח והוא סימן בראשו. פישקתי ירכיים בתודה, עוצמת עיניים בעונג כשהזרזיף החם פגע בדשא מתחתיי
מתיז רסיסים נעימים על ירכיי.

"תודה, אדוני."
הוא משך קלות את הרצועה.
"בואי. נקי את עצמך על הדשא. אני לא רוצה להסתובב איתך מסריחה ככה."
"כן, אדוני. תודה, אדוני."

זחלתי למקום נקי בדשא הרטוב, מפשקת רגלי ויושבת, מחככת את אגני מול הדשא הדוקרני והקר, מרגישה אותו חורץ בבשר ירכיי. ירכיי היו רטובות לגמרי עכשיו והקור התפשט בגופי.

"בואי, כלבה טובה. בואי נלך אל העמוד שלך עכשיו."
ידעתי מה מגיע וירכיי התכווצו בהסכמה.

פסענו אל העמוד שהיה ממוקם במרכז המדשאה, מפזר אור צהוב סביבנו. הסתובבתי עם ישבני החשוף אל העמוד.

"קדימה. בזמנך החופשי. קר היום."

התכופפתי לפנים על זרועותיי. אגני נצמד אל עמוד המתכת הקר מאחורי, שפתי
הכוס מתחככות, הדגדגן נצמד. התחלתי להוריד ולהעלות אגני מול העמוד. החיכוך הלך והתגבר. לחצתי אגני חזק יותר אל העמוד. נאקותיי התפשטו באוויר הרטוב ולאחריהם זעקת האורגזמה שלי.

צנחתי לרגלי העמוד, לוחשת תודה לאדוני.

"בואי. נריץ אותך קצת שתתחממי, כלבונת."

הוא נעמד במרכז המדשאה, ואני התחלתי לרוץ במעגל סביבו, על ארבעותיי. כפי שעשינו כל ערב.

התנשמתי בכבדות, ברכיי וכפות ידיי בוערות מכאב כששמעתי אותו מברך לשלום את לארה. המלכה שגרה בבניין מולנו. הוא משך את הרצועה: "רגלי!" נצמדתי רועדת לרגלו השמאלית, מנסה לשאוב מחומו. בהיסח דעת שלח יד מלטף את ראשי, מחליף מילים עם המלכה.

"כלבון חדש?"
"כן. זקוק עוד לאילוף, אבל הוא יהיה בסדר."

הרמתי מבט לפגוש במבט כחול. הכלב החדש שלה היה חתיך. איש גדול מימדים, רצועה עבה שחורה עם ניטים כסופים על צווארו, שרשרת מובילה מהקולר אל ידה של גבירתו. הוא שלח אלי חיוך מנחם.

"אוההה... אני רואה שהכלבה שלך מוצאת חן בעיני הכלבון. שנשתעשע, ירון?"
"בשמחה."

אדוני משך ברצועה שלי לכיוונו של הגבר הגדול שעמד על ארבע לפני:
"למה שלא תבדקי אם זה זכר או נקבה, כלבה?"
פניי האדימו. ידעתי מה הוא רוצה ממני. שלחתי מבט מתנצל אל העיניים הכחולות והמסוקרנות שמולי.

לאט פסעתי סביבו, נעמדתי מאחוריו. ראשו הסתובב והוא שלח מבט שואל אלי.
נשמתי עמוק ודחקתי אפי באחוריו הגלויים, מרחרחת. הוא פשק ירכיו כדי לאפשר לי גישה טובה יותר.

"כלב טוב", נשמע קול נשי מבודח מעלינו.

רחרחתי דרכי הלאה, פנימה, נושמת את ריחו לתוכי. הרעד בתחתית בטני שידר
את התעוררות גופי שוב. גם הוא לא היה אדיש. כשאפי ושפתי הקפוצות גיששו מעל הביצים התלויות מולי, הרגשתי אותן מתכווצות. הזין שלו החל להימתח מול
עיני, בולט יותר ויותר החוצה.

"נראה לי שהם נהנים להם שם."
"גברתי?" נשמע קולו הבהול של הכלבון.
"אהה. כן. הוא עדיין לא התרוקן."

היא משכה בשרשרת מובילה אותו אל שיח במרחק צעדים ספורים מאיתנו. הוא הרים רגלו, מכוון את זרם השתן אל השיחים. מבטו הכחול פגש את שלי. הורדתי עיניים נבוכות במהירות.

"כלב טוב. למה שהכלבונת שלך לא תנקה אותו?"
"כמובן. איזו שאלה..."

עצמתי עיניי בחוזקה. הרחש התקרב ונעצר על ידי. גלי בחילה עברו בי. פקחתי
עיניים והרמתי מבט מתחנן לאדוני.

"קדימה, כלבה. נקי אותו ביסודיות!" עיני ננעצו בעיניו הקשות של אדוני.

מבטו התרכך מעט שבריר חיוך עמד בזווית פיו. כמה אהבתי אותו! ידו נשלחה
וירדה בחבטה על אחוריי החשופים. בזעקה מיהרתי קדימה, שולחת ראשי תחת בטנו של הכלבון. ריחו פגע באפי. נשמתי עמוק ואספתי אל פי את האבר הרפוי חלקית.

טיפות אחדות של שתן עוד נספגו בלשוני בטרם טעמו התפוגג ושקעתי ביניקת האבר שהלך וטפח בפי. הרגשתי את הרטיבות זורמת על ירכיי. הייתי מגורה עד ששכחתי את הקור החודר. הוא נאנק.

"זה מספיק כלבונת", קראה הגבירה. "למה שלא תלך להריח אותה, כלבון?"

והוא הריח. ולשונו נשלחה את הרטיבות, שפתיו יונקות אותה. גופי רעד תחת הריגוש העצום. שנינו התנשמנו בכבדות. עמדתי על הסף. עצמתי עיניי בחוזקה מנסה לעמעם את התחושות. לא ראיתי את מבט הנהון האישור מעלי. הדבר הבא שהרגשתי הוא חמימות גופו מעלי. הוא טיפס מעלי, השרשרת נשענת על גבי, קרירותה חודרת את הסוודר.

"אתה יודע איפה לעשות את זה, כלב!" נשמע הציווי מעלינו.

ראש הזין הגדול גישש דרכו בין פלחי ישבני. הוא חיכך עצמו מול הכוס מעט, מרטיב עצמו בעסיס החמים שזלג מתוכי, כיוון עצמו והחל לדחוק עצמו לאחוריי. זעקה נפלטה מפי. הוא היה גדול מידי! צעדתי צעד קדימה, דמעות זולגות על פני, מנסה להתרחק.

"לא לזוז, כלבה!" - ובמקביל נחת שוט הרכיבה על כתפיי, גם הסוודר לא בולם את צריבת העונש. קפאתי על מקומי, עוצמת עיניי מול המעשים שנעשו בי. הוא שוב ניסה לדחוק עצמו באחוריי. הכאב היה חודר, קורע.

"בבקשההה אדוני... כואבבב..." זעקתי.
"אמרתי שקט!"

מגפו נחת על עורפי, דוחק ראשי מטה אל הדשא הקר. אגני מזדקר מעלה, מקל מעט על החדירה הכואבת. רגלו של אדוני לוחצת עכשיו את לחיי.

נשמתי עמוק, מנסה לפזר את הכאב מאחור. הוא עשה דרכו לאט בתוכי, מנסה שלא להכאיב, עד שכולו חדר בי. נעצר מעט. נותן לי להתרגל לנוכחותו בתוכי.
שריריי התרופפו מעט סביבו, מתאימים עצמם לגוף הזר.

דחיקותיו לתוכי צרבו כשאול בתחילה. לאט לאט התרגלתי, מרשה לעונג להציף. אגני החל לענות לדחיפותיו של הכלב מעליי. הקצב התגבר, מכניס את שנינו למעין ריקוד קדמוני לאור הירח. כאילו וניתן אות מסתורי, ייללנו שנינו אל האוויר הקר, נובחים את האורגזמה ההדדית החוצה. הוא נשען על גבי, מתנשם.

"כמה אתם חמודים."
"שנפגיש אותם גם מחר כאן, ירון?"
"מממ... נדמה לי שיש לגברת תוכניות למחר. הזמינה אורחים, רוצים להשתעשע
עם הכלבה שלנו. אבל אפשר מחרתיים. אולי סמדר תצא איתה."
"בשמחה. תהיה לנו שיחת בנות כשהכלבלבים ישעשעו אותנו."
"לילה טוב."
"ליל מנוחה."

ואדוני משך אותי אחריו ברחובה השקט של השכונה שלנו...